אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

חַלָבִים

ב"ה

חֵלֶב

כתיבה: אביעד פרנקל

איסור חֵלֶב הוא איסור על אכילה של שומנים מסוימים ומוגדרים של בהמה טהורה. ערך זה יעסוק בעיקר בהיבטים הריאליים של איסור זה.[1]

מבוא ביולוגי

רקמות השומן השונות המצויות בגופם של בעלי חיים מורכבות בעיקר מתאי שומן, הנקראים אדיפוציטים (adipocytes). תאים אלו מתמחים באגירה של חומצות שומן (המסודרות במבנה מסוים -  טריגליצרידים), ההכרחיות לשמירת התפקוד התקין של הגוף. חוץ מתאי השומן יש ברקמות אלו גם מעט תאים נוספים וכלי דם זעירים.[2] ישנם תפקידים ביולוגים רבים לרקמות השומן: בראש ובראשונה הן אחראיות על אגירת השומן בגוף לצרכים של חילוף חומרים ויצירת אנרגיה. מעבר לכך, הן אחראיות על בידוד ושמירה על חום הגוף, הן מספקות הגנה לאיברים הפנימיים והן אחראיות גם על הפרשת הורמונים וחומרים מתווכים אחרים. רקמות השומן מתרכזות במספר מקומות בגוף,  בעיקר בשכבה התת-עורית (Subcutaneous fat), מסביב לאיברים הפנימיים (visceral fat) ובתוך רקמות השריר.

השומן התת עורי מהווה כשמונים אחוז מרקמת השומן בגוף. הוא מונח על קרום דק (פאציה) שמפריד אותו מהחלק הפנימי יותר של הגוף, ולמעשה מהווה שכבת בידוד והגנה מתנאי החוץ.[3] השומן המקיף את האיברים הפנימיים איננו המשכי, והוא מורכב ממספר מוקדים שאינם מחוברים ביניהם. אחד מהם הוא הפֶּדֶר הגדול (grater omentum), המכסה חלק נרחב מהחלל הבטני ומהאיברים הפנימיים, וגודלו משתנה בין בעלי חיים שונים.[4] הפדר ניתן להפרדה בקלות משאר חלקי הגוף. בספרות המדעית הוא מתואר כ"סינר" השוכב על איברי הבטן, והוא מצופה בקרום עבה יחסית. מלבד הפדר הגדול קיים גם הפדר הקטן, הנמצא באזור קדמי יותר של הבטן. נוסף לפדרים העוטפים מבחוץ את האיברים הפנימיים, קיימים מסביב לרוב איברי הפנים (כמו הלב, הכבד, הכליות וכיוצ"ב) רקמות שומניות פנימיות יותר, העוטפות אותם בנפרד.

עיקר ההבדל בין הרקמות השונות הוא יכולת ההפרדה שלהן מהאיברים הסמוכים, ולא במבנה הרקמה עצמה. את השומן הוויסצרלי, העוטף את האיברים השונים, ניתן להפריד בקלות יחסית מהאיברים הסמוכים, לעומת השומן השרירי ורקמות שומן נוספות, שלא ניתן להסירם בקלות, ולא קיים קרום נראה המפריד בינם לבין רקמות אחרות.

עוד יש לציין כי השומן של בעלי חיים מורכב מכמות גדולה יחסית של חומצות שומן רוויות. זאת, לעומת שמנים מהצומח בהם רוב חומצות השומן אינן רוויות. עובדה זו גורמת לכך שטמפרטורת ההתכה של שומן שמקורו מן החי היא גבוהה יחסית, ויש צורך לחמם את השומן באופן אקטיבי כדי להמיס אותו.

הגדרת האיסור: הראשונים נחלקו בהגדרת החלב, והיחס ביננו לבין השומן המותר. היו שכתבו שהשם "חֵלֶב" הוא שם כללי בלשון התורה לשומן הבהמה,[5] וכדי ליצור הפרדה בין החלבים המותרים והאסורים, קראו חכמים לחלבים המותרים באכילה בשם "שומן".[6] לעומת זאת, היו שכתבו שגם בלשון התורה ישנה הפרדה בין רקמות השומן שנפרדות מהבשר והן הנקראות "חלב", לבין הרקמות המעורבות בבשר ונקראות "שומן".[7] האוכל כזית מן החלב במזיד חייב כרת.[8] איסורו איסור אכילה בלבד, אך אין בו איסור הנאה.[9]

בעלי החיים: איסור חלב חל על חלב בהמה טהורה בלבד, כלומר – חלב של שור כבש ועז. הוא לא חל על חלב חיה (ראו ערך: חיה) ועוף, שמותרים באכילה אך אינם עולים על גבי המזבח, או על חלב של בהמה טמאה שאסור לאכילה ממילא[10] עם זאת, איסור חלב כן חל על בשר נבלות וטרפות שבבהמות.[11]

הקרבת החלבים במקדש: בכל קורבנות הבהמה, גם אלו שנאכלים על ידי הבעלים או הכהנים, מוקטרים החלבים על גבי המזבח, והם נקראים "אימורים". החלבים המוקטרים הם "החלב המכסה את הקרב, החלב אשר על הקרב והחלב אשר על הכליות" (וראו להלן).[12] בקרבן כבש מוקטרת גם האליה, שהיא החלק השומני המצוי מסביב לזנב הכבש, אלא ששומן זה לא נכלל באיסור אכילת חלב (ראו ערך: אליה).[13]

למרות ההצמדה בפסוקים בין הציווי להקרבת החלבים לאיסור אכילתם, למדו חכמים שאיסור אכילת החלב חל הן על בעלי חיים שמוקדשים לבית המקדש (שם הם קרבים למזבח) והן על בהמות חולין.[14] הראשונים נחלקו האם החלבים האסורים באכילה מהתורה הם רק אלו שבקודשים מוקטרים על גבי המזבח,[15] או שישנם עוד שומנים שיש עליהם שם 'חלב' ויש בהם את מאפייני החלב האסור (ראו להלן), נכללו באיסור זה.[16] כמו כן, היו שכתבו שבכלל החלבים שקרבים על גבי המזבח, יש שלא נאסרו באכילה בבהמות חולין, מפני שהם נבדלים מהחלבים האסורים במראם ובמאפייניהם.[17]

מאפייני החלבים האסורים: החלבים האסורים, שהם למעשה רקמות שומן מוגדרות, אינם שונים באופן גורף מהשומנים המותרים, לא במראם ולא במרקמם. חלב אסור מוגדר באופן עקרוני על פי מיקומו האנטומי. עם זאת, חכמים למדו שישנם מאפיינים משותפים לחלבים האסורים: מאפיינים אלו נלמדו מהחלב המכסה את הקרב, שהוא כנראה הפדר הגדול (ראו לעיל במבוא), הנקרא במקורות גם חלב הפריסה. המאפיינים שנזכרו במקורות הם: "תותב, קרום ונקלף".[18]

א.      קרום ונקלף: תנאי זה מתייחס לקיומה של שכבה דקה ועדינה שמפרידה בין החלב האסור לאיבר או לשריר. שכבה זו צריכה להיות מובחנת, וכאשר מושכים אותה היא אמורה להתקלף בקלות מהשכבה הדבוקה בה.[19]

ב.      תותב: הצורך בתנאי נוסף של "תותב" כדי לאסור חלב, נתון במחלוקת תנאים.[20] הכוונה ב"תותב" היא שהחלב מונח (תותב=יושב) על האיבר כמו שמלה פרושה, שלא יהיה עשוי רצועות רצועות.[21] פירוש נוסף הוא שהחלב יהיה מונח על האיבר בצורה רפויה ולא דבוק בו, כשמלה המונחת על הגוף.[22]

בלוע בבשר: נוסף על התנאים הללו, נאמר תנאי נוסף בחלב האסור – "שלא יהיה בשר חופה אותו".[23] כלומר, החלבים האסורים נבדלים מרקמת השריר והם אינם בלועים בתוכו. לכן, אם החלב מוקף בבשר, אף על פי שהוא "תותב קרום ונקלף" הוא איננו אסור באכילה.[24]

איסור דרבנן: ישנם שומנים שאינם אסורים מהתורה, אך כיוון שהם המשכיים לחלבים האסורים, הם נאסרו מדברי חכמים.[25]

ניקור החלבים: הניקור היא פעולת הסרת החלבים האסורים, הנדרשת כדי להכשיר את בשר הבהמה לאכילה אחרי שחיטתה. כמעט כל החלבים האסורים מרוכזים בחלקה האחורי של הבהמה, ולכן בחלק זה נדרש תהליך ניקור מסובך. הפוסקים כתבו שבשל מורכבות הניקור והפרטים המרובים שבו, אין להסתמך רק על הכתוב בספרים, ויש ללומדו מפי הבקי במלאכה זו.[26]

מנהגים שונים לגבי ניקור: בשל החומרות היתרות שהנהיגו הפוסקים לגבי החלבים, היו קהילות שנהגו שלא לנקר כלל בשר אחוריים, אלא למוכרו בשלמותו לנכרי.[27] בסוף המאה ה-19 התפתח בירושלים סדר ניקור מיוחד, ששאף לכנס את החומרות שנהגו ברוב קהילות ישראל.[28] שיטת ניקור זו הפכה להיות הסטנדרט המקובל ברוב גופי הכשרות בארץ. במקומות שכן נהגו לנקר את החלבים, מקפידים להראות את חתיכת הבשר המנוקרת למנקר מומחה שיראה אם נוקרה כדין.[29]

אכילת החלב בשוגג: כאמור, ניתן להבחין בין רקמת שומן המותרת באכילה, לרקמת חלב האסורה באכילה, רק בעודן כחלק מבעל החיים, לאחר הורדתן והפרדתן מבעל החיים קיים קושי להבחין ביניהן, חז"ל דנו במקרים שונים בהם האדם טעה ואכל חתיכת חלב למרות שכוונתו היתה לאכול חתיכת שומן.[30]

שימושים נוספים בחלב: ניתן להשתמש בחלב כחומר בעירה, אך אין להשתמש בחלב לצורך הדלקת נרות שבת מכיוון שהוא "אינו נמשך אחר הפתילה"[31], התנאים נחלקו האם ניתן להשתמש בחלב מבושל ("מהותך") לצורך כך[32].