חג השבועות נקרא בתורה גם 'יום הביכורים' על-שם שמזמן זה ואילך ניתן להביא את הפרי הראשון שביכר לבית-המקדש אל הכהן. הפוסקים דנו בשאלה האם קיימת אפשרות להבאת ביכורים בשמיטה. עיקרי הדיון נעוצים בשאלת היחס בין זמן חלות קדושת שביעית לזמן חלות הביכורים.
חג השבועות נקרא בתורה גם 'יום הביכורים'[1] על-שם שמזמן זה ואילך ניתן להביא את הפרי הראשון שביכר לבית-המקדש אל הכהן.
בדברי התנאים והאמוראים לא מצינו דיון מפורש בשאלה אם יש חובה להביא ביכורים בשנה השביעית. עם זאת, ממספר מקורות ניתן ללמוד על חובת ביכורים בשביעית, אם כי לא במפורש אלא רק במשתמע.[2]
כאמור, אין אזכור מפורש ומובהק בדברי המשנה והראשונים ביחס לחיוב הבאת הביכורים בשמיטה. אולם מצאנו מספר מקורות מהם האחרונים ניסו להוכיח על דיון זה.[3]
במשנה ביכורים (פ"ב מ"ד) מפורטים הבדלי דינים בין ביכורים לתרומה ומעשר שני, כגון חיוב ביכורים במחובר, עושה אדם כל שדהו ביכורים, אחריות, וחיוב קרבן, שיר תנופה ולינה. אולם, לא נאמר במשנה שחייבים בביכורים גם בשנה השביעית, לעומת תרומה ומעשר שפטורים בשנה השביעית, דבר ממנו ניתן להוכיח שאין הבאת ביכורים בשמיטה.[4]
הוכחה נוספת ממקור ראשון ניתן לראות בדברי התוספתא (ביכורים פ"א ה"ו), שם הובאו הבדלים בין תרומה למעשר שני, ואין כל התייחסות לשאלת חובת ביכורים בשנה השביעית. מכאן ניתן ללמוד שאין חובת הבאת ביכורים בשמיטה.[5]
בדברי הראשונים מצאנו שתי התייחסויות לנושא הבאת ביכורים בשמיטה.
בפירוש רבי נתן אב הישיבה[6] מתאר את מתנות הכהונה, בניהם ביכורים הניתנים לכהן, ומסיים: 'ומתנות אלו נוהגות בכל שנה חוץ מהשביעית והיובל'. מכאן ניתן ללמוד שאין חובת הבאת ביכורים בשמיטה.[7]
לעומת זאת, בדברי רש"י מצאנו התייחסות מפורשת לנושא: 'אף השביעית חייבת בביכורים',[8] דבר המוכיח מפורשות שיש חובת הבאת ביכורים בשמיטה.[9] אולם, פרשני רש"י מיאנו לקבל את דבריו כפשוטם וכתבו שמדובר 'בוודאי טעות סופר הוא, דאיך שייך דיהיה השביעית חייב בביכורים שאיך קורא אני כאן ועתה הבאתי ראשית פרי האדמה אשר נתת לי, דהא לא לו נתן, ואיך שייך שחייב ביכורים?!'[10]
גם האחרונים דנו בשאלת חיוב הבאת ביכורים בשמיטה, ובדבריהם מצאנו את עיקרי הדיון.[11]
אחת הטענות לפטור ביכורים בשמיטה היא שבשנה זו היבול הוא הפקר ואינו בבעלות האדם ולפיכך אין אפשרות להבאת ביכורים בשמיטה, משום שחיוב הביכורים מותנה בכך שהפירות שייכים לאדם.
אולם, טענה זו תלויה בשאלה יסודית - מתי זמן חלות ביכורים ביחס לזמן חלות השביעית.
כלומר, יתכן וזמן חלות הביכורים הוא מוקדם יותר מאשר זמן חלות השביעית ונמצא שניתן להביא ביכורים בשמיטה כי עוד לפני שחלה חובת ההפקר על הפרי חלה עליו חובת הבאת ביכורים.
או שמא, חלות ההפקר בשביעית הוא זמן מוקדם יותר מחלות הביכורים ואז הפרי הוא הפקר ולא ניתן להביאו כביכורים.
ביחס לזמן חלות ההפקר בשביעית - נחלקו הדעות האם השלב הוא כאשר הפרי בוסר או סמדר[12] או שמא כאשר הפרי מגיע לעונת המעשרות.[13]
ביחס לזמן חלות הביכורים - יש הסוברים שהשלב הקובע את חיוב הפרי בביכורים הוא שהפרי בשלב בוסר[14] או סמדר,[15] וזהו שלב המקביל לשעת חלות ההפקר בשמיטה לשיטות מסוימות.
אך יש הסוברים שזמן חלות הביכורים הוא מאוחר יותר, בעת הבשלת הפרי,[16] ובכך שלב ההפקר בשמיטה קודם לזמן חלות הביכורים ולא ניתן להביא פרי זה כביכורים משום שאינו בבעלות האדם.
ויש הסוברים ששלב חלות הביכורים מוקדם יותר מאשר חלות השביעית ונמצא שהפרי כבר חייב בביכורים ולא נעשה הפקר וממילא ניתן להביאו למקדש כביכורים.[17]
יש שכתבו ששאלת חיוב ביכורים בשמיטה תלויה בגדרי ההפקר בשמיטה, האם הוא הפקר האדם או הפקר התורה.[18] כלומר, אם גדר ההפקר בשמיטה הוא שיש חובה על האדם להפקיר, אזי אם לא הפקיר חלה חובת ביכורים ועדיין הפירות ברשותו וחלה עליהם חובת הביכורים.[19]
אולם, קשה לקבל דברים אלו משום שבכך תלויה העמדת החיוב בביכורים במקרה שאדם עבר על 'והשביעית תשמטנה ונטשתה' ולא הפקיר.
אפשרות נוספת העלו האחרונים, שאמנם הפירות בשמיטה הם הפקר וכדי להתחייב בביכורים יש צורך בבעלות על הפירות, אך מדובר שהאדם זכה בפירות השביעית מההפקר ועתה יכול להביאם כביכורים משום שהם בבעלותו.[20]
לדעת הרב חיים בן עטר אין חיוב ביכורים בשנת השמיטה משום שבשנה זו אין האדם בעלים על הקרקע, וכדי להתחייב בביכורים[21] עליו להיות בעלים עליה.[22]
דברים אלו, ביחס להפקר בשמיטה צריכים ביאור, שכן ההפקר בשמיטה חל על היבול ולא על הקרקע שעדיין בבעלות האדם.[23]
[1] במדבר (כח, כו).
[2] להרחבה בנושא זה, ראו: https://www.toraland.org.il/24717
[3] ראו גם: תורה שלמה (שמות כג, יט אות רס) שהוכיח מדברי ירושלמי (פאה פ"ז ה"ה).
[4] תפארת יעקב (שפירא, ביכורים פ"ב מ"ד).
[5] ר"ש ליברמן (תוספתא כפשוטה, הביאור הארוך זרעים ח"ב עמ' 831).
[6] פירוש רבינו נתן אב הישיבה (ירושלים תשט"ו, מעשר ראשון עמ' 59).
[7] הרב מרדכי יהודה לייב זק"ש (פירוש רבינו נתן אב הישיבה, ירושלים תשט"ו, מעשר ראשון עמ' 59 הערה 8).
[8] רש"י (שמות כג, יט). ראו: מנחת חינוך (מצווה צא אות א): 'ובוודאי מצא כן באיזה ברייתא'.
[9] שו"ת תשב"ץ (ח"ב סי' רמז).
[10] גור אריה (שמות כג, יט ד"ה אף השביעית). ראו גם: הרב אליהו מזרחי (שם ד"ה ראשית) שהביא נוסחאות שונות ברש"י שלא גרסו את עניין הביכורים בשמיטה; דברי דוד (שם); הרב זבולון זק"ש ('מצוות ביכורים - האם נוהגת בשביעית', מוריה - קובץ השמיטה, ירושלים תשס"א, עמ' שנה).
[11] ראו עוד שדנו בנושא זה: מנחת חינוך (מצווה צא); צפנת פענח (הל' מתנות עניים פ"ב ה"ט עמ' 70) שסובר שאין חיוב ביכורים בשמיטה.
[12] תורת הארץ (ח"א פ"ח סי' סג-סה); חזו"א (שביעית סי' כ ס"ק כב); קהילות יעקב (קנייבסקי, זרעים סי' ט).
[13] מלאכת שלמה (מעשרות פ"ה מ"ג) בשם הרב יהוסף; שו"ת הר צבי (זרעים ח"ב סי' מד). ראו גם: מקדש דוד (סי' ס ד"ה והנה).
[14] רע"ב (ביכורים פ"ג מ"א ד"ה כיצד): 'אפילו בוסר ואפילו פגין'.
[15] תיו"ט (ביכורים פ"ג מ"א ד"ה שבכרה). ראו: חזו"א (שביעית סי' א ס"ק ג ד"ה סד"ה והא), שהשלב הקובע לביכורים הוא סמדר או בוסר.
[16] רש"ס (ביכורים פ"ג ה"א); פירוש הרב קהתי (ביכורים פ"ג מ"א).
[17] שו"ת הר צבי (זרעים ח"ב סי' מה); משנת יעבץ (הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ד אות ב ד"ה ונראה). אולם, ראו: תורת הארץ (ח"א פ"א אות יט ד"ה אין) שהביא ראיה שאפילו אם נאמר שהביכורים חלים לפני השביעית אין זה מונע חלות קדושת שביעית, אך הוא דוחה את הראיה. בהמשך דבריו הוא מעלה אפשרות שחלות שביעית חלה על ההקדש של הביכורים, אף אם נאמר שזמן החלות של הביכורים קודם.
[18] להרחבה, ראו: https://www.toraland.org.il/88626
[19] ראו: מהר"ם שיק (מצווה צא אות ב); משנת יעבץ (הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ד אות ב); בית זבול (ח"ג סי' מא).
[20] תורת הארץ (ח"א פ"א אות כא), והסביר בכך את דעת רש"י, לעיל הערה 8; תורת זרעים (ביכורים פ"א מ"ו ד"ה והנה לעניין).
[21] על הצורך בבעלות על הקרקע בביכורים, ראו: ביכורים (פ"א מ"א-מ"ב); בבא בתרא (פא ע"ב); רש"י (בבא בתרא כו ע"ב ד"ה ואין מביאין; שם פא ע"ב ד"ה מאי טעמא); רמב"ם (הל' ביכורים פ"ב ה"י-הי"ג).
[22] אור החיים (דברים כו, ב - השוו לדבריו שמות כה, ב). לדבריו, פירוש הפסוק 'אשר ה' אלהיך נותן לך', כך: 'לפי ששייר ה' לו חלק בארץ והוא שנת השמיטה דכתיב ובשנה השביעית וגו' שבת לה'. לזה בא דברו הטוב שאינו מצווה אלא על הזמן הנתונה לך, שהם שש שנים. אבל שנת השמיטה אין בה הבאת ביכורים לפי שאינם שלו אלא מופקרת לכל'. לפי פירושו, המילים 'אשר ה' אלקיך נותן לך' מתייחסים ל'ארץ' ולא לפירות, כלומר לנאמר לפני כן 'אשר תביא מארצך' ולא לתחילת הפסוק 'ולקחת מראשית כל פרי האדמה'. ראו: בית זבול (ח"ג סי' מא) שכתב לפי דעת אור-החיים שהמקרא נדרש 'לפני פניו' על האדמה ולא 'לפניו' על הפירות. אך ראו: הרב קלמן כהנא (חקר ועיון ח"ד עמ' קמו הערה ז) שביאר בדעת אור-החיים שמדובר על הפקר הפירות.
[23] ראו: נדרים (מב ע"ב); ר"ן (שם ד"ה אמר עולא); תוספות (שם ד"ה אלא); רא"ש (שם ד"ה ארעא); רמב"ם (הל' שמיטה פ"ד הכ"ד; הל' נדרים פ"ו הי"ג).