א. כאמור בהקדמה, נאמר בתורה (במדבר טו, יט) 'והיה באכלכם מלחם הארץ' - יש להפריש חלה דווקא מעיסה שנאפית בתנור, כדוגמת הלחם, ולא מעיסה מבושלת.
ב. ישנן שתי אמות מידה שעל פיהן תחשב עיסה ל'לחם':
1. צריך שהעיסה תהיה עיסה עבה, כלומר עיסה המוצקה דיה, שאם הופכים את הקערה כל העיסה נופלת כאחת. אך אם העיסה נשפכת לאט כמו נוזל, אזי היא עיסה רכה.1
2. צריך שהעיסה תהיה מיועדת להיאפות, כלומר לעבור חימום יבש ללא תוספת נוזלים. אך בישול או טיגון בשמן עמוק2 אינו נחשב לאפייה.
1. עיסה עבה
ג. המכין עיסה עבה על מנת לבשלה או לטגנה בשמן - פטורה עיסתו מחלה, ויש מי שמחייב, ועל כן יפריש בלא ברכה,3 או לחילופין יאפה חתיכה קטנה של העיסה, ואז יפריש על כולה בברכה (כדלהלן בסעיף הבא).4
ד. המכין עיסה שבלילתה עבה, ורוצה לבשל את רוב העיסה ולאפות רק חלק קטן ממנה - חייבת עיסתו בחלה, אפילו שאין בחלק הנאפה שיעור חלה.5
ה. המכין עיסה עבה על מנת לעשותה לחם ואחר כך שינה דעתו, והחליט לבשלה או לטגנה בשמן - הרי זו חייבת בחלה בברכה.6
ו. המכין עיסה עבה ובישל אותה או טיגנה בשמן, ולאחר מכן אפה אותה - חייבת עיסתו בחלה.7