א. הרמ"א בהגהתו לשולחן ערוך, כתב כך: 'נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב והוא מכבוד שבת ויום טוב...'1
ב. אין מפרישים חלה בשבת כי בכך 'מתקנים' את העיסה ונחשבים כ'מתקן' או כ'מקדיש'.2
ג. אין מפרישים חלה ביום טוב מעיסה שנילושה בערב יום טוב, שכן יכול היה להפריש מן העיסה בערב יום טוב. אולם עיסה שנילושה ביום טוב - מותר להפריש ממנה חלה.3
ד. אם בעלת הבית שכחה להפריש חלה ביום שישי ואין לה חלות (כיכרות לחם) לשבת, יכולה להפריש בין השמשות בברכה.4 אולם אם היא נזכרה אחר שהדליקה נרות, ואין מי שעוד לא קיבל שבת ויכול להפריש חלה, תפריש בלא ברכה.5
ה. עיסה או מיני מאפה שהפרישו מהם חלה בשבת או ביום טוב במזיד - אסור (לכולם) לאכול וליהנות מהם; ואילו אם הפרישו בשוגג - מותר לאכול וליהנות מהם (מיד).6
ו. אדם שאינו יכול להפריש חלה מן העיסה בערב שבת, או שאינו רוצה לחתוך חתיכת לחם לשם חלה, כיוון שצריך לחם שלם עבור לחם משנה, יכול להתנות בערב שבת: 'מה שאני עתיד להפריש מחר, יהא חלה', ובשבת בשעה שיפריש את החלה יברך 'על הפרשת חלה', ויאמר שוב: 'הרי זו חלה'.7 לאחר ההפרשה יכול להניח את החלה במקום מוצנע, אך לאחר ההנחה אסור לטלטל אותה, שכן היא אינה נאכלת ואסורה משום מוקצה.8
ז. הפרשה בערב שבת ובערב יום טוב על ידי תנאי כדלעיל, יכולה להיעשות רק על עיסה שלו ולא על עיסת חברו.9
ח. מי ששכח להפריש חלה מן המצות שייעד לליל הסדר, או שאין לו לחם לליל יום טוב ראשון של סוכות, ואינו יכול להשיג מצות או לחם אחרים, יכול להפריש אפילו בחג על ידי מחשבה בלבד, שכן בפסח ובסוכות יש מצווה דאורייתא באכילת המצה והלחם.10 ויש אומרים שאם יש קטן בן 12 או קטנה בת 11 בין בני הבית - הם יכולים להפריש (כנ"ל פרק ט סעי' ט).11
ט. שכח להפריש חלה בערב יום טוב, יכול ביום טוב ללוש ולאפות עיסה חדשה שיש בה שיעור חלה, ויפריש מן העיסה החדשה ויפטור גם את העיסה שלש בערב יום טוב. אם אין באפשרותו להכין עיסה בשיעור החייב בחלה, יאפה עיסה קטנה יותר, יצרף את העיסה החדשה עם העיסה שנאפתה בערב יום טוב (באופן המבואר להלן בפרק יא), ויפריש על הכול.12
י. הפרשת חלה בשבת ויום טוב בחוץ לארץ, ראה להלן פי"ד סעי' ג.
עיסה עבה
פרק י'- הפרשת חלה בשבת ויום טוב
