א. איש ואישה מצווים במצוות הפרשת חלה, אולם האישה קודמת לאיש במצווה זו,1 ואם הוא מפריש בלא רשותה 'יש לה עליו תרעומת'.2
ב. יש מי שכתב שלפחות פעם אחת בשנה, בעשרת ימי תשובה, כדאי שהאיש יפריש ויקיים את מצוות הפרשת חלה.3
ג. טבחית או עוזרת-בית שרגילה להפריש חלה, יכולה לעשות כן גם בלא לבקש רשות מפורשת מבעלת הבית.4
ד. אדם שאינו יכול להפריש חלה, יכול למנות שליח שיפריש עבורו מן העיסה, ואז יברך השליח לפני ההפרשה.5
ה. אפשר למנות את השליח אפילו לפני הכנת העיסה.6
ו. יכול אדם להפריש מעיסתו על עיסת חברו, ואפילו שלא ברשותו,7 אם אין חברו מקפיד על כך.8
ז. עיסה או מיני מאפה השייכים לכמה שותפים, יכול אחד השותפים להפריש מן העיסה או ממיני המאפה גם בעבור חבריו.9
ח. הסומא והשיכור מפרישים חלה.10 אולם חרש, שוטה וקטן אינם מפרישים,11 ואם הפרישו - הפרשתם אינה מועילה, ולכן יש לשוב ולהפריש פעם נוספת. ראוי לציין שבימינו רוב הפוסקים מתייחסים לחרש שטופל במסגרת רפואית וחינוכית לשיקום ליקוי שמיעה כאל אדם רגיל, ולכן הוא יכול להפריש ככל אדם אחר.12 אך אם אינו יודע לדבר יש מחלוקת הפוסקים אם יכול להפריש ואחר יברך.13
ט. קטן שהגיע ל'עונת הנדרים' (בן 12 שנה ויום, בת 11 שנה ויום) הפרשתו מועילה, אולם אין לעשות כן לכתחילה.14
י. אף שאסור לטמא חלה, יכולה אישה נידה להפריש חלה לאחר שלשה את העיסה, שכן כבר נטמאה העיסה לפני ההפרשה.15
יא. עיסה השייכת ליהודי, וגוי לש אותה - חייבת בחלה, ואילו עיסה השייכת לגוי, ויהודי לש אותה - פטורה מן החלה, שכן מה שקובע הוא הבעלות על העיסה בשעת הלישה.16
יב. לכן גם מי שמכניס קמח ומים לתוך מכונת 'אופה לחם' והעיסה נילושה אוטומטית - חייב בחלה, ובלבד שיש בעיסה שיעור חיוב חלה. הוא הדין גם אם מצרף עיסות שאין בהן שיעור לעיסה אחת שיש בה שיעור.17
עיסה עבה
פרק ט'- הראויים להפריש חלה
