פרק ו'- שיעור חלה

א. יש להבחין בין שני שיעורים בחלה: 1. השיעור המחייב בחלה, הנמדד על פי כמות הקמח שיש בעיסה. 2. שיעור העיסה שאותה מפרישים לחלה.

ב. אם יש בעיסה קמח בכמות של 1.666 ק"ג, יש להפריש בברכה.¹ אם כמות הקמח בעיסה היא מעל 1.200 ק"ג, יש להפריש בלא ברכה, מחמת הספק.²

ג. הפריש מעיסה שאין בה שיעור המחייב בחלה - אין הפרשתו חלה.

ד. שתי עיסות נפרדות שאין בכל אחת מהן שיעור, ובכל אופן הפריש מהן - אין הפרשתו חלה (כאמור לעיל). לכן אם העיסות התערבו לאחר מכן - חייב להפריש שוב כהלכה (ראה להלן דין צירוף עיסות, פרק י).³

ו. אסור ללוש עיסה שיש בה כמות קטנה של קמח כדי להיפטר מחיוב חלה, אולם אם עושה כן מסיבה אחרת, כגון שאין לו קמח, או שאין לו צורך בכמות גדולה - מותר, ואינו מפריש חלה.⁴

ז. האופה מצות בפסח, ילוש עיסה שאין בה שיעור חיוב חלה, כדי למנוע החמצה של העיסה.⁵ אולם אם הוא אורז את המצות בקופסא או מכניסן למכל אחד, ויש בהן שיעור חלה - עליו להפריש בברכה.⁶

ח. נהגו נשים בערב שבת להכין עיסות שיש בהן כמות של קמח המחייבת בחלה, כדי לקיים מצוות הפרשת חלה.⁷ אם אין לאישה צורך בשיעור כזה לשבת אחת, מן הראוי ללוש עיסה גדולה אחת לכמה שבתות, כדי להתחייב בחלה, או לעשות כן לפחות פעם בשנה, בעשרת ימי תשובה.⁸

ט. בימינו אין הכוהנים מקבלים את התרומה, ולכן שיעור העיסה שמפרישים אותה לחלה הוא 'כלשהו' - כשיעור שקבעה התורה ('ראשית' = 'כלשהו'); ונוהגים להפריש 'כזית'.⁹

י. בעשרת ימי תשובה יש מהדרים להפריש כשיעור שקבעו חכמים: 1/48 מן העיסה.¹⁰