השמחה בחמשה-עשר באב

אמונה ותקווה בבניין בית המקדש השלישי

הטעמים שאין נפילת-אפים ביום חמשה-עשר באב

השבוע בערב שבת-קודש פרשת ואתחנן מציינים אנו את יום חמשה-בעשר באב כיום שמחה, כשהדבר בא לידי ביטוי גם בכך שאין אומרים ביום זה תחנון ואין בו נפילת-אפים, כפי שפסק השו"ע בהלכות נפילת אפים (או"ח סי' קלא סעי' ו):

"נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב...".

בטעם הדבר ביאר המגן-אברהם (שם ס"ק טו) "שביום זה היו ימים טובים בזמן המקדש" ובעקבותיו כתב זאת גם המשנה ברורה (שם ס"ק ל).

אף שהמגן-אברהם מציין שדברי השו"ע מבוססים על דברי חז"ל במס' בבא-בתרא (קכא ע"ב) המתארת את הדברים המשמחים שאירעו ביום זה. הרי שבאופן פשוט מקור הסוגיה הוא במסכת תענית (ל ע"א) כביאור לדברי המשנה (פ"ד מ"ח) החותמת את המסכת:

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות וכו'...".

כשבעקבותיה מרחיבה הגמ' (תענית ל ע"ב-לא ע"א) ומונה את כל אחד מחמשת הדברים ומביאה מקור לכל אחד מהם, וכך נאמר בגמ' (שם):

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים...  חמשה עשר באב מאי היא? - אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה.... אמר רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל... רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר. עולא אמר: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר: לאיזה שירצו יעלו. רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואמר רב מתנה: אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב - שלא הסריחו, והמטיב - שנתנו לקבורה. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יום שפסקו מלכרות עצים למערכה. דתניא, רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין. אמר רב מנשיא: וקרו ליה יום תבר מגל. ".

מדברי המגן-אברהם (שם) המציין "שביום זה היו ימים טובים בזמן המקדש", נראה שהוא הבין שמשמעותו העיקרית של יום ט"ו באב כיום-טוב באה לידי ביטוי ב"זמן" המקדש, אע"פ שלא כל הדברים שאירעו בו תלויים בהכרח דווקא בקיומו של המקדש.

אמנם שתיים מתוך חמשת הדברים שנימנו בגמ' (שם) נובעים ותלויים באופן ישיר בקיומו של בית המקדש, והם: ביטול השומרים שמנעו את העלייה לרגל למקדש, והעובדה שביום זה פסקו מלכרות עצים ביום זה למערכה שעל המזבח. אך שאר שלושת הדברים שנימנו בגמ' (שם) אינם קשורים באופן ישיר לקיומו של בית המקדש. לכן, אם בכל זאת תלה המגן-אברהם את השמחה ביום זה "בזמן המקדש", פשוט שכוונתו לומר שהשיא השמחה הגדולה ביום ט"ו באב יכולה להיות רק "בזמן" המקדש, כשעם ישראל נמצא במדרגה גבוהה יותר.

נראה לומר, שהמגן-אברהם שקושר את שמחת ט"ו באב בבית המקדש, מדייק זאת מהמשך דברי המשנה (תענית פ"ד מ"ח) שאחר תיאור השמחה שהייתה בט"ו באב מביאה המשנה דרשה המבארת ש"שמחת ליבו" של הקב"ה היא בבניין בית המקדש, כלשון המשנה (תענית שם):

"וכן הוא אומר (שיר ג') צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן".

מכך הוא מדייק שעיקר השמחה תלויה בזמן המקדש שלבניינו אנו מייחלים, ואנו שמחים ביום זה כיום, כזכר לאותם ימים וגם כתקווה לבניין בית המקדש השלישי.

הסבר זה בדברי המגן-אברהם עולה ומתיישב עם דברי רבי צדוק הכהן מלובלין המבאר שהשמחה ביום חמשה-עשר באב היא על בניין בית המקדש השלישי שיהיה ביום זה, כשהוא מקשר זאת לדברי הגמ' (תענית ל ע"ב) "מכאן ואילך, דמוסיף – יוסיף", ופירש רש"י (שם): "דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו".

דברי הגמ' הובאו להלכה ברמ"א (יו"ד סי' קמו סעי' כג) שכתב:

"ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך".

מבאר רבי צדוק הכהן זצ"ל בספרו פרי צדיק (דברים חמשה-עשר באב, אות ג) שלא די לשמוח ביום זה על דבר שיהיה לעתיד, אלא אם רק כבר עכשיו אנו יכולים לפעול זה לקראת העתיד. לכן הוא מבאר שעניינו ביום זה בימינו להרבות בו באור התורה שבעל-פה, המסוגל באופן מיוחד לקרב את בניין בית המקדש השלישי ביום זה, וכך הוא כותב:

"להבין ענין היום טוב של ט"ו באב לעשות בו סעודה של משתה ושמחה מאיזה טעם הוא סעודת מצוה. ואם על פי הפסיקתא (דרב כהנא י"ג, ט"ו) שבנין בית המקדש דלעתיד יהיה במזל אריה זה אב ואמרנו שהמכוון על ט"ו באב, מכל מקום אין בזה טעם מספיק לעשות בו יום טוב עתה על מה שיהיה בו בנין בית המקדש לעתיד. כי כל המועדים וימים טובים שניתנו לשמחה ויום טוב הוא על שם המאורע בו ביום.... ושייך לעשות בו יום טוב ומשתה ושמחה אבל לא על מה שיהיה לעתיד?!

ויש לומר הרמז על פי הגמרא (תענית ל"א א) על ט"ו באב מכאן ואילך מאן דמוסיף יוסיף ופירש רש"י ז"ל דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו. וענין הוספה זו הוא עיקר המכוון על התרבות תורה שבעל פה שהוא נתרבה אחר החורבן בחשכות הגדול. ועל ידי זה נזכה לאור גדול של בנין בית המקדש במהרה בימינו כדאיתא בתנחומא (פרשת נח ג') על פסוק (ישעיה ט', א') העם ההולכים בחושך ראו אור גדול".

למאמרו של הרב אהוד אחיטוב ליום ט"ו באב - "ייחודה של השמחה בהבאת הרוגי ביתר לקבורה"