אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.
הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.
צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.
מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.
ראשי פרקים:
א. תקציר
ב. מבוא
ג. הקדמה הלכתית
ד. סוגי החומרים
ה. חומרים חדשים
ו. חיוב ערלה בעציץ שאינו נקוב, והעברת עצים מעציץ שאינו נקוב לנקוב
ז. הגדרת הנקב
ח. גינות המנותקות מהקרקע ועציצים גדולים
י. כלאים
יא. עציץ מוגבה
יב. דינים שונים
בין שיטות גידול הצמחים האפשריות, ניתן לגדל צמחים בתוך כלי קיבול- עציץ.
בהלכה, עציץ נקוב הוא כלי קיבול לגידול צמחים, ויש מעבר של נוזלים ומינרלים מהקרקע לצמח הנתון בו (יניקה), בין אם מעבר זה נעשה על ידי נקב בעציץ ומעבר של השורשים לקרקע או שמא העציץ עשוי מחומר חדיר למים ויש מעבר של נוזלים מהקרקע לצמח, גם אם השורשים לא עברו את דפנות הכלי, עציץ זה יוגדר כנקוב גם אם הנקב מכוסה בעפר[1].
לעומת זאת, עציץ שאינו נקוב הוא כלי קיבול לגידול צמחים שאין מעבר של נוזלים מהקרקע אל הצמח, ואין באפשרות השורשים לחדור אותו. בעציץ זה אין חורים, או שמדובר בעציץ נקוב המונח על גבי חומר שמפריד בינו ובין הקרקע, ולכן הוא נחשב בהלכה כעציץ שאינו נקוב[2].
פליניוס מציין כי ניתן בזמני בצורת להניח סירים על האדמה, למלא אותם באפר, להשקות במעט מים ולשתול שם צמחים.[3]
תיאופרטוס מתאר שניתן לגדל עצים שרגישים לקור בתוך עציצים בקיץ, שם הם מתפתחים היטב, ולאחר מכן ניתן להעבירם למקום גידולם.[4] היתרון המרכזי של גידול בעציץ הוא גידולו במנותק מהקרקע ובכך ניתן להעבירו בקלות או לגדל צמחים במקומות בהם אין קרקע זמינה.
שיטת גידול זו מקובלת עד זמננו. כיום ישנן שתי מטרות לגידול הצמחים באופן זה. במגזר הגננות הביתי/ משרדי, ובמגזר החקלאי. בגננות, יתרונות העציץ הוא גידול צמחי נוי במקומות בהם אין קרקע זמינה כגון בחלל הבית/ מרפסות וכדומה, או שיש רצון להעביר את הצמח מפעם לפעם במקומות שונים בבית או בגינה ללא צורך בעקירתו ונטיעתו מחדש.
במגזר החקלאי, יתרונות הגידול בעציץ קיימים בעיקר בגידול בתוך מבנה "מצע מנותק", עיין ערך, וכן במשתלות שונות שמעוניינות לשווק את הצמח לאחר תקופת גידולו הראשוני של הצמח.
בירושלמי[5] הובאה דעת רבי חזקיה הסובר שעץ הנטוע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה, את דבריו מבאר רבי יוסי "מפני שהשורשים מפעפעין אותו", ביחס לכלי חרס מוסיף רבי יונה "כלי חרס עומד בפני שורשים". בביאור דברי רבי יוסי ישנם בפרשנים שני הסברים: א. שהשורשים יונקים מן הארץ, על אף שאין בעציץ כל נקב, דהיינו יש מעבר של נוזלים מהקרקע דרך דפנות הכלי[6]. ב. שהשורשים עתידים לעבור את דופן הכלי.[7] וכן קיימים שני הסברים בדעתו של רבי יונה, האם רבי יונה חולק וסובר שאמנם יש פעפוע של השורשים, אך כלי העשוי חרס אינו מפעפע, או שמא הוא תמה על דברי רבי יוסי וכלי חרס אינו מפעפע.
לשני הסברים אלו בדבריו של רבי יוסי ישנן השלכות רבות היקף על גידול צמחים בעציצים בזמננו זאת כיוון שישנם כלי קיבול רבים שאטומים לחלוטין למעבר נוזלים או גזים, אך מאידך הם בעלי כושר מתיחה ולכן כשהשורש יצור עליהם לחץ הם יקרעו, כגון הפלסטיק. או שבשל תהליכי חמצון- חיזור[8] תיווצר בהם חלודה[9] והם יבקעו בשלב מסוים כגון כלי פח או ברזל. מאידך ישנן מתכות כגון הנירוסטה שאינה מבצעת תהליך חמצון- חיזור ולכן אינה מחלידה כלל ואין מעבר של גזים דרכה. ראה בהרחבה בנספחי החומרים השונים.
מעמדו של צמח שנתון בעציץ נקוב: עציץ נקוב נחשב כמחובר לקרקע וכחלק ממנה, לכן חלים עליו כל הדינים הנוהגים בקרקע; הגדל בו חייב בתרומות ומעשרות[10], אם הוא נמצא בכרם הוא מקדש את הכרם[11], התולש ממנו בשבת חייב.[12] בדיני טומאה וטהרה קיים כלל שצמח יכול להיטמא רק כאשר הוא מנותק מהקרקע, ולכן על אף שבמהלך גידולו הצמח נרטב פעמים רבות, אין הוא מוכשר לקבל טומאה כל עוד הוא מחובר לקרקע, אי לכך הגדל בעציץ נקוב נחשב כמחובר לקרקע ואינו מוכשר לקבל טומאה גם אם נפלו עליו מים[13]. עציץ נקוב שנפל והצמח הגדל בו יצא עם כל האדמה, וגוש האדמה נשאר שלם, הצמח נחשב כנטוע בתוך האדמה[14]. ויש הסוברים[15] שעציץ נקוב אינו נחשב כקרקע, ודינו כעציץ שאינו נקוב[16].
מעמדו של צמח שנטוע בעציץ שאינו נקוב: עציץ שאינו נקוב נחשב כמנותק מהקרקע, ולכן הגדל בו פטור מהתורה מהפרשת תרומות ומעשרות וחייב רק מדרבנן[17], אינו מקדש את הכרם גם אם הוא מונח בכרם[18], התולש ממנו בשבת אינו חייב חטאת[19], והגדל בו מוכשר לקבל טומאה אם נפלו עליו מים.[20]
חיוב ערלה בעציץ שאינו נקוב: על אף שכאמור עציץ שאינו נקוב נחשב כמנותק מהקרקע ולא חלים בו דיני המצוות התלויות בארץ מן התורה, ישנם חומרים מסוימים שהעציצים עשויים מהם, ואם נטעו בהם עץ, העץ נחשב כנטוע בקרקע, וחלים עליו דיני הערלה, מכיוון ששורשי האילנות חודרים את דפנות העציץ ומנקבות אותו.[21] הראשונים נחלקו בעקבות הירושלמי בשאלה מאיזה חומר עשוי העציץ על מנת להגדירו כנקוב, כפי שיפורט להלן.בחז"ל אנו מוצאים חומרים שונים שמהם עשו את העציצים: בעיקר מחרס[22], אך גם עץ, גללים, אדמה ועוד[23], לכל חומר ישנן תכונות שונות וצפיפות שונה, המשליכות על עובדת היות החומר חדיר או אטום למים, עמיד או אינו עמיד בפני השורשים, ראה בהרחבה בנספחי החומרים השונים תיאור מפורט של כל חומר ותכונותיו המרכזיות.
בסיס הדיון בראשונים הוא במקרה בו צמח שנטוע בתוך ספינה, והספינה נוגעת בקרקעית הים ("ספינה גוששת"), האם ניתן להתייחס אליה כמחוברת לקרקע או כמנותקת, כמפורט להלן:
יש מהראשונים הסוברים שכלי העשוי חרס נחשב כנקוב אף אם אין בו כל נקב[25]. ויש הסוברים שמכיוון שהחרס הוא חומר קשיח, כל עוד אין בעציץ זה נקב הוא נחשב כאינו נקוב.[26] יש הסוברים שעציץ העשוי חרס נחשב לנקוב בין אם נטועים בו עצים, ובין אם זרועים בו זרעים[27].
יש מהראשונים הסוברים שמכיוון שהעץ "מתלחלח מלחות הקרקע" הוא נחשב כנקוב, על אף שאין בו כל נקב.[28] ויש הסוברים שכל עוד אין בו נקב אינו נחשב כנקוב.[29]
עציצים העשויים אבן אינם נחשבים לנקובים כל עוד אין בהם נקב.[30]
עציצים העשויים מחומרים אלו נחשבים כנקובים משום שהצמחים עתידים לנקבם[31] או מכיוון שישנה יניקה גם כשעציצים אלו שלמים, ולכן הם נחשבים כנקובים על אף שאין בהם כל נקב.[32] ויש שכתבו שגם עציצים העשויים מגללים או אדמה אינם נחשבים לנקובים אלא אם יש בהם נקב[33].
כאמור בנספח, כלי העשוי מתכת, כל עוד לא התפתחו בו תהליכי החלדה- שיתוך, הוא אטום למעבר נוזלים וגזים, וכן השורשים אינם יכולים לבקעו ולעבור דרכו. אי לכך עציצים העשויים מתכת אינם נחשבים לנקובים כל עוד אין בהם נקב.[34]
מכיוון שיש בראשונים שיטות רבות בדיני העציץ להלן סיכום הדעות המבארות כיצד יוגדר עציץ כנקוב כשנטוע בו עץ:
|
|
חרס |
עץ |
|
רש"י גטין ז, ב |
לא צריך נקב כדי להגדירו כנקב |
צריך נקב כדי להגדירו כנקוב |
|
תוספות בגטין ז, ב |
צריך נקב כדי להגדירו כנקוב |
לא צריך נקב כדי להגדירו כנקוב |
|
תוספות במנחות פד, ב |
צריך נקב כדי להגדירו כנקוב |
תמיד יוגדר כאינו נקוב, גם אם יש בו נקב |
|
ראב"ד |
צריך נקב כדי להגדירו כנקוב |
צריך נקב כדי להגדירו כנקוב. |
במאה השנים האחרונות פותחו מספר חומרים שמשמשים בין השאר גם לחקלאות.
כאמור בנספח הפלסטיק הוא חומר שאטום למעבר מים וגזים אך ניתן למתחו ובכך להביא לקריעתו. יש שחששו שאולי הוא נחשב כנקוב[35], ויש שסברו שאין דינו כנקוב[36]. יש הסוברים שכשפורסים על הקרקע יריעות של ניילון ואחר כך מניחים עליו ישירות עפר או מצע גידול אחר, הניילון מתבטל לקרקע ואינו נחשב כמצע מנתק בין מצע הגידול לקרקע.[37] ראה תמונה. 1
יריעות פלריג שעשויות מאריגת רצועות פלסטיק נחשבות כנקובות,[38] ויש הסוברים שכל עוד הצמח לא חדר את היריעה, הן נחשבות כמנותקות.[39] ראה תמונה 2
הפוסקים לא התייחסו במפורט לעציצים העשויים מסיליקון, אך תכונותיו דומות לפלסטיק.
בטון הוא חומר שללא טיפול מיוחד בו הוא חדיר למעבר מים, אך עם שכבת איטום נוספת הוא נעשה לאטום, נחלקו הפוסקים במעמדו, יש שכתבו שנחשבים לנקובים[40], ויש שנקטו שאינם נקובים[41].
צמר סלעים[42]- נחשב כנקוב.
חיוב ערלה בעציץ שאינו נקוב, והעברת עצים מעציץ שאינו נקוב לנקוב: בעציץ שנחשב לאינו נקוב גם כשנטועים בו אילנות, כתבו האחרונים שאין חיוב ערלה מן התורה[43], ואולי אף לא מדרבנן[44]. ולכן מי שמעביר עץ מעציץ שאינו נקוב לעציץ נקוב או שותל אותו בקרקע: יש שכתבו שמניין שנות הערלה הוא לפי העציץ הראשון משום שלגבי ערלה נחשב אינו נקוב כנקוב[45], או משום שגדל בפטור[46]. ויש שסברו שמנין שנות הערלה נמנה מחדש במקום שיונק מן הקרקע[47], וכך נוהגים למעשה, שכשמעבירים עץ מעציץ שאינו נקוב לנקוב, סופרים מחדש את שנות הערלה[48].
יש מי שכתב שעץ שגדל בעציץ שאינו נקוב נחשב כנקוב רק לגבי דיני ערלה ולא לשאר דינים[49].
עציץ שאינו נקוב שמלא עפר עד סופו: עציץ שאינו נקוב שמלאהו עד סופו עפר יש אומרים שנחשב לעציץ נקוב לגבי טומאה משום שבטל ממנו שם כלי[50], ויש שכתבו שדווקא העפר שעל גביו נחשב כמחובר משום שהוא גלוי לאויר מכל הכיוונים[51].
הגדרת הנקב: על מנת שהעציץ יחשב כנקוב צריך שהנקב יהיה בגודל שיצא ממנו לפחות "שורש קטן"[52], שהוא גדול מ"כונס משקה", וקטן מ"מוציא זית"[53]. בשיעור זה במידות זמננו נאמרו כמה שיעורים[54]:, מילימטר[55], 0.5 ס"מ[56] 1 ס"מ,[57] 2- 2.5 ס"מ,[58] 4 ס"מ[59], אפשרות נוספת היא שכל נקב שהוא יותר מהוצאת משקין בריוח נחשב לחומרא כנקוב[60] ראה תמונה 3
צירוף נקבים: יש שכתבו שגם כאשר ישנם כמה נקבים קטנים מהשיעור הם אינם מצטרפים יחד כדי להחשיב את העציץ לנקוב, אלא הוא עדיין ישאר כאינו נקוב[61]
מיקום הנקבים בעציץ: נקב בתחתית העציץ מגדיר את העציץ כעציץ נקוב גם כשהנקב אינו ממוקם מתחת השורש[62] נחלקו הפוסקים כשמיקומו של הנקב הוא בצד העציץ (דפנו). יש שכתבו שגם אם הנקב נמצא בדופן הכלי הוא נחשב לעציץ נקוב[63], בתנאי שהוא כנגד חלק הצמח שטמון בעפר[64]. אך יש שכתבו שנקב מן הצד אינו מחשיב את העציץ כנקוב.[65] ראה תמונה 5
יניקה על ידי הנוף- העלים: עיקר קליטת המינרלים בצמח נעשית דרך מערכת השורשים, יחד עם זאת הצמח יכול לקלוט מינרלים שונים גם דרך העלים, הקליטה מתבצעת הן בקליטת גזים[66] דרך הפיוניות, והן בקליטת נוזלים דרך שאר מרכיבי העלה. הזנת הצמח באמצעות ריסוס על העלים נקראת "דישון עלוותי".[67]
נחלקו האמוראים במקרה בו ישנם אמנם נקבים בעציץ, אך השורשים עדיין לא עברו דרכם לעבר הקרקע. ומאידך הנוף- העלים, מסככים על הקרקע, מה דינו של הגדל בעציץ זה. יש הסוברים שבמקרה של עציץ נקוב, מכיוון שיש בעציץ נקב הצמח מוגדר כיונק מנקב זה[68]. ויש הסוברים שבמקרה זה יניקת הצמח מתבצעת מהעלים ולא דרך הנקב.[69] המקרה בו הגמרא[70] דנה הוא במקרה בו העציץ מצוי בגבולה של ארץ ישראל ואילו העלים נמצאים בחוץ לארץ, האם הגדל בעציץ חייב בתרומות ומעשרות.
במקרה בו העציץ אינו נקוב, אך הנוף מסכך על הקרקע, דין הגידולים הגדלים בו הוא כמחובר לקרקע.[71] ויש הסוברים שהגדל בעציץ נחשב כמחובר רק לגבי טומאה וטהרה ולא לגבי דינים אחרים[72], כגון כלאים.[73]
פוסקי זמננו דנו במקרה בו בשביעית העציץ מונח על משטח מנתק ואילו העלים מסככים על הקרקע.[74]
גינה שבנויה על הגג דינה כמחוברת לקרקע אף על פי שאינה יונקת מן הקרקע[75], ויש חולקים וסוברים שהיא נחשבת כמנותקת מהקרקע.[76] יש שכתבו על פי זה שכלים גדולים שלא ניתן לטלטלם נחשבים כמחוברים אפילו אם אינם נקובים[77]. השלכה נוספת לדין זה הוא שיש הסוברים שעציץ שמונח בקומת קרקע[78] נחשב לעציץ נקוב[79], ויש שכתבו שעציץ המונח בקומת קרקע אינו נחשב לנקוב[80].
תרומות ומעשרות- עציץ נקוב נחשב כקרקע, ולכן הגדל בו חייב בתרומות ומעשרות כמו כל צמח שגדל בקרקע, ולכן ניתן להפריש ממה שגדל בו על מה שגדל בקרקע ולהיפך[81]. לעומת זאת עציץ שאינו נקוב אינו נחשב כקרקע, ולכן הגדל בו חייב בתרומות ומעשרות רק מדרבנן ולא מדאורייתא[82]. וכן אין להפריש תרומות ומעשרות מהגדל בעציץ נקוב על הגדל בעציץ שאינו נקוב, ולהיפך.
ביכורים וחלה: נחלקו תנאים ואמוראים האם מביאים ביכורים מעציץ נקוב[83], להלכה נפסק שלא מביאים ביכורים אפילו מעציץ נקוב[84]. גם הגדל בעציץ שאינו נקוב חייב מדאורייתא בהפרשת חלה[85].
שמיטה: דינו של עציץ נקוב בשמיטה הוא כדין קרקע לכל דבר וחלים עליו כל דיני וחיובי השמיטה.[86].
בעציץ שאינו נקוב אין חיובי שמיטה מן התורה משום שעציץ זה אינו נחשב כמחובר, אך מדרבנן דינו כמחובר[87]. יש שהתירו שבמקרה בו עציץ שאינו נקוב שמונח בבית, מותר לעשות בו את כל מלאכות השביעית[88], על פי עקרון זה מתירים כיום את השתילה בחממות מצע מנותק, עיין ערך מצע מנותק[89]. ויש הסוברים שיש להחמיר בכך ולא להתיר עשיית מלאכות בעציץ שאינו נקוב בבית[90].
יש מי שהסתפק האם מותר להעביר בשביעית עציצים ממקום מקורה למקום שאינו מקורה. [91]
כלאי הכרם: ביחס לזריעה בעציץ שאינו נקוב בכרם הפוסקים דנו בשלושה מקרים שונים, עיקר הדיון ההלכתי נסוב סביב השאלה האם ניתן לראות בזריעה בתוך עציץ זה כזריעה בכרם: א. זריעת צמחים חד שנתיים בעציץ המונח בקרקע הכרם. ב. זריעת שני מיני זרעים וחרצן הגפן בתוך עציץ.
א. יש הסוברים שהזורע בעציץ שאינו נקוב בכרם אינו אוסר כלל את הזרעים ואת הגפנים אף לא מדרבנן.[92] או שהגדל בעציץ שאינו נקוב בכרם נאסר מדרבנן.[93]
ב. איסור כלאי הכרם הוא בזריעת חרצן וזרע יחדיו[94], יש מי שאומר שאיסור זריעה זה חל גם בעציץ שאינו נקוב[95], ויש מי שאומר שאף במקרה זה האיסור הוא מדרבנן[96]. הירושלמי אף דן במקרי העברת עציץ שאינו נקוב בכרם, האם חל על כך איסור כלאי הכרם.[97]
עציץ נקוב בכרם: המניח עציץ נקוב בכרם או סמוך לו, מקדש, ומשמע שזריעה זו אסורה מן התורה[98]. או שהתבואה נאסרת רק משהביאה שליש[99]. או שזריעה זו אסורה מדרבנן[100], דעה נוספת היא שעציץ נקוב מקדש בכרם רק כשזרועים בו שני מינים[101]. הפוסקים דנו גם כן בשאלה האם עציץ נקוב מקדש אפילו בסמוך לגפן יחידית.[102]
כלאי זרעים: גם לגבי כלאי זרעים נחשב עציץ נקוב כמחובר לקרקע מדאורייתא, ושאינו נקוב נחשב כמחובר רק מדרבנן, ולכן גם זרעים הגדלים בעציצים, בין אם שניהם בעציץ אחד, או בשני עציצים שונים, או אחד בקרקע ואחד בעציץ - יש להרחיק כדין כלאים[103].
כלאי אילן: הרכבה אסורה בעציץ נקוב מן התורה, ובעציץ שאינו נקוב מדרבנן[104], ויש מצדדים שגם בעציץ שאינו נקוב אסור להרכיב מן התורה[105].
נחלקו התנאים מה דינם של צמחים שגדלים בספינה שבאה מחוץ לארץ. לדעת חכמים, הספינה נחשבת כמחוברת לקרקע גם אם היא אינה נוגעת בקרקע, ולכן הצמחים הגדלים בה חייבים בתרומות ומעשרות, ולדעת רבי יהודה כל עוד תחתית הספינה אינה נוגעת בקרקע ארץ ישראל, הגדל בה נחשב כמנותק מהקרקע.[106] נחלקו האמוראים האם דינו של עציץ נקוב שאינו מונח ישירות על גבי הקרקע אלא מונח על גבי יתידות, הוא כדין ספינה זו,[107] או שלא ניתן להשוות בין עציץ לספינה בשל שני הבדלים מהותיים בין המקרים: הספינה היא ניידת ואילו העציץ הוא נייח, ומאידך הספינה נוגעת במים ויתכן שהמים הם "כאדמה סמיכה", ואילו בין העציץ והקרקע יש הפרדה של האויר.[108]
דין זה של עציץ נקוב המוגבה על יתידות נידון בהלכה במספר הקשרים:
פרוזבול: עציץ נקוב שמונח על גבי יתידות נחשב לקרקע לגבי דיני פרוזבול[109], דין זה לא נזכר ברמב"ם ונחלקו האחרונים בדעתו האם סובר שעציץ מוגבה נחשב כמחובר או כתלוש[110].
כלאי הכרם: המשנה[111] אומרת שהמעביר עציץ נקוב בכרם אוסר את הכרם, יש שביארו שמדובר במקרה שלא הניחו על גבי הקרקע[112], אך רוב המפרשים מבארים שרק אם הניחו על גבי קרקע נאסר הכרם[113].
ערלה: לגבי ערלה נאמר במשנה[114] שיש חיוב בספינה ולא הוזכרה דעת ר' יהודה שזה רק כאשר היא סמוכה לקרקע, וכך כתב הרמב"ם[115], אך יש שהבינו שכך הדין גם לגבי ערלה[116].
שבת: המגביה בשבת עציץ נקוב מהקרקע ומניח אותו על גבי יתדות חייב מדין "קוצר"[117]. ונחלקו הראשונים בדבר זה: יש הסוברים שאיסור זה הוא מדרבנן ולא מדאורייתא, שכן מדאורייתא גם כאשר הוא מוגבה נחשב למחובר לקרקע[118], וכך פסק השו"ע[119], לפי שיטה זו המפסיק את יניקת העציץ על ידי שמניח משהו שמפריד בינו לבין הקרקע חייב מן התורה מדין קוצר[120]. אך יש שסברו שזהו איסור תורה משום שהגבהת העציץ מהקרקע מפסיקה את יניקתו[121]. ויש אף שאסרו גם הגבהת עציץ שאינו נקוב[122]. במקום כבוד הבריות מותר להגביה עציץ נקוב[123], ויש שסברו שההיתר הוא רק כאשר הוא מוגבה כבר מהקרקע[124].
טומאת אוכלין: עציץ מוגבה נחשב כמחובר לקרקע[125], גם דין זה לא הוזכר ברמב"ם.
שבת: דיני שבת חלים גם על עציץ נקוב, ולכן התולש מעציץ נקוב בשבת עובר על איסור "קוצר" משום שהעציץ נחשב כמחובר, אך התולש בשבת מעציץ שאינו נקוב חייב מדרבנן[126].
עם זאת, יש שכתבו שלמרות שתלישה מעציץ שאינו נקוב אסורה רק מדרבנן, הזריעה אסורה מן התורה גם בעציץ שאינו נקוב[127], ויש שכתבו שגם זריעה אינה אסורה אלא מדרבנן[128].
דבר שדרך הגידול הרגילה שלו היא לגדול בעציץ שאינו נקוב כגון חזזיות ופטריות הגדלות בכלים שונים, התולש אותם בשבת חייב מהתורה[129].
בהעברת עציצים ממקום למקום דנו הפוסקים משום קוצר וזורע בשינוי המקום[130], ומשום ומוקצה[131]. יש מי שהסתפק שמא יש לחלק בין דיני שבת לדיני ערלה, ולדיני ערלה העץ יחשב כמחובר לקרקע כבר בנטיעתו מכיוון שהוא עתיד לבקוע את הכלי, אך בדיני שבת הוא יחשב כמחובר רק לאחר שהעץ יבקע בפועל את העציץ[132].
סוכה וארבעת המינים: הירושלמי מסתפק האם ניתן לסכך בצמח שגדל בעציץ[133], יש מהפרשנים שמבארים שהספק של הירושלמי הוא ביחס לצמח שגדל בעציץ נקוב, האם על אף שהוא מחובר לקרקע לדיני שבת, תרומות ומעשרות ועוד, לדיני סכך הוא יחשב כתלוש מהקרקע[134]. ויש שמבארים שהספק הוא ביחס לצמח שגדל בעציץ שאינו נקוב, אם הגדל בעציץ זה נחשב כתלוש לדיני סוכה[135] למעשה אין לסכך בצמח שגדל בעציץ נקוב.[136]
יש מהאחרונים שהסתפקו האם ניתן לצאת ידי חובת מצוות ארבעת המינים כאשר הם גדלו בעציץ שאינו נקוב[137] ויש רבים הסוברים שניתן לצאת ידי חובה בצמחים שגדלו בעציץ שאינו נקוב.[138].
הלכות ברכות: ניתן לברך ברכת המזון והזימון גם על מה שגדל בעציץ שאינו נקוב[139]. בירושלמי[140] הסתפקו מהי ברכתו של לחם שנעשה מחיטה הגדלה בעציץ שאינו נקוב[141], ונחלקו הפוסקים על ברכה ראשונה גם במינים אחרים שגדלו בעציץ שאינו נקוב[142].
כתיבה: הרב בניהו שנדורפי והרב דוד אייגנר.
[1] תוספתא עוקצין ב, יז, ר"ש עוקצין ב, י בביאור התוספתא. תוספות מנחות פה, א.
[2] הגהות אשר"י שבת ח, סימן ב (הובאו בב"י ומשנ"ב שלו, ח, בדרכי הוראה דיני שביעית פסקי הוראה ו, סט"ו-ז כתב אפילו נייר כסף או פורמייקה, במקרה זה על אף שישנה אפשרות להוצאת מים ושורשים מהעציץ, מכיוון שיש חומר נוסף שמנתק בין העציץ והקרקע, הוא נחשב כמנותק.
[3] 17.25
[4] גידול בעציצים ספר 7 עמ' 47.
[5] ערלה א, ב
[6] ר"ש חלה ב, ב אור זרוע הלכות ערלה סימן שיג, ביאור הגר"א לירושלמי ערלה א, ב.
[7] פנ"מ ערלה א, ב, אגלי טל מלאכת קוצר אות יב, וכך משמע ברא"ש הלכות ערלה סימן ג.
[8] תהליך חמצון- חיזור הוא תהליך שבו האטום מאבד אלקטרונים, או יוני מימן, או מקבל אטומי חמצן, חיזור זו התופעה ההפוכה בה ישנה הוספה של אלקטרונים, הוספה של אטומי מימן או אובדן של אטומי חמצן. שני תהליכים אלו הם תהליכים משלימים, שילוב של שניהם יוצר תגובה שלמה.
[9] החלודה היא תהליך של 'חמצון- חיזור' שנקרא גם כן 'שיתוך'- 'קורוזיה', בתהליך זה מבנה החומר ומתוך כך גם התכונות שלו משתנים באופן חד, ולרוב לרעה.
[10] משנה דמאי ה, י.
[11] משנה כלאים ז, ח.
[12] משנה שבת י, ו.
[13] משנה עוקצין ב, י, רמב"ם טומאת אוכלין ב, ט.
[14] שו"ת משנת יוסף ג, ג אות י.
[15] דעת רבי שמעון נזכרה במשנה בכלאים ז, ח ובשבת י, ו, ראה בבלי שבת צה.
[16] תוספתא כלאים (ליברמן) ד, יג, בבלי שבת צה, ב, ירושלמי כלאים ז, ו. לגבי פרוזבול סובר ר"ש שכותבים אפילו על עציץ שאינו נקוב כמובא בתוספתא שביעית (ליברמן) ח, י, ויש שמשנים את הגירסא שסובר שגם על עציץ נקוב אין כותבים ראה מנחת ביכורים, ותוספתא כפשוטה שם, יש לציין שגם לדעה זו, לגבי הכשר זרעים לקבלת טומאה, לכל הדעות דבר הגדל בעציץ נקוב מוכשר לקבל טומאה.
[17] בבלי ברכות מז, ב, שבת קכח, א, עירובין לא, ב, פסחים לה, ב, יומא פג, ב, יבמות קיד, א, גיטין סה, א.
[18] משנה כלאים ז, ח.
[19] משנה שבת י, ו.
[20] משנה עוקצין ב, י.
[21] ירושלמי ערלה א, ב. וכן ביאר בחסדי דוד את התוספתא ערלה א, ג, וראה בגירסת הגר"א, ועיין עוד בית דוד סימן א וחזון יחזקאל על התוספתא, וכך נוקטים למעשה רמב"ם מעשר שני י, ח, ומדבריו נראה שאין חילוק בין חרס לעץ, שו"ע יו"ד רצד, כו, רימב"ץ ערלה א, ב, ארחות חיים ערלה, כלבו סימן צב, לבוש יו"ד רצד, כו, ערוך השולחן יו"ד רצד, מד. וכן שיחים וגידולים רב שנתיים, ראה טל אורות זורע יא א, שו"ת משנת יוסף ח"ג סימן ג אות ב.
[22] תוספות גיטין ז, ב ד"ה עציץ, מנחות פד, ב ד"ה כאן בספינה, ר"ש חלה ב, ב, וכן כתבו ראשונים נוספים בגיטין שם.
[23] משנה עוקצין ב, י, ראה למשל משנה כלים י, א. יש לציין כי ביחס לגידול צמחים ההתייחסות העיקרית של חז"ל והפוסקים בעקבותיהם היתה לחרס, עץ, אדמה וגללים.
[24] ראה בהרחבה בספר התורה והארץ חלק א עמ' 201- 209 סקירה נרחבת על סוגי החומרים השונים ומעמדם ההלכתי.
[25] כפי שמבאר רש"י גטין ז, ב את דברי הגמרא במקרה של ספינה גוששת, ראב"ד טומאין אוכלין ב, יא, על פי הגמרא במנחות פד, ב, וכפי הסבר הירושלמי ערלה א, ב שכלי חרס אינו עומד בפני השורשים, ראה רא"ש בביאור המשנה ערלה א, ב, הלכות ערלה, ג שו"ת כלל ב סימן ד, טור יו"ד, רצד, רע"ב ערלה א, ב, קרית ספר על הרמב"ם מעשר שני י, . רש"ס במקום, ב"י יו"ד רצד, טור יו"ד רצד ,ראה הגהות מיימוניות שבת ח, אות ד, דברי יחזקאל ב, ד, חזו"א ערלה א, יז ד"ה והא, הרב ש. ישראלי, התורה והארץ ח"א עמ' 139 שכתבו בטעם הדבר שכיוון שמקורו של החרס הוא מאדמה, דינו כאדמה.
[26] כפי הסבר הירושלמי ערלה א, ב שכלי חרס עומד בפני השורשים, תוס' גטין ז, ב, רשב"א גטין ז, ב, כך מבארים את דברי הרמב"ם ביכורים ב, ט, ראה ביאור הגר"א יו"ד רצד, סד, , ר"ש חלה ב, ב, יראים (סימן נג [קע]). ראה עוד שו"ע או"ח שלו, ח שלגבי שבת מחמירים כשתי השיטות, וחזו"א שביעית כב, א שלגבי שביעית מקילים בזרעים כשתי השיטות.
[27] הר"ש ערלה א, ב כתב שהירושלמי לא מחלק בין אילן לזרעים ובשניהם חרס נחשב לנקוב, ושהבבלי חולק. ובפירושו לחלה ב, ב כתב שהירושלמי מחלק בין חרס לעץ. אור זרוע ערלה שיג שלפי הבבלי גם חרס צריך נקיבה אפילו לאילן. רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב כא חלק ב (לא מחלק בין אילנות לזרעים אלא רק בין עץ לחרס).
[28] תוס' גטין ז, ב, מנחות פד, ב, ושבת צה, ב, רשב"א גיטין ז, ב, ר"ש חלה ב, ב. וע"ע רמב"ם תרומות א, כג ורדב"ז וצפנת פענח ודרך אמונה שם. ומשנה למלך ביכורים ב, ט.
[29] רש"י גטין ז, ב, טור יו"ד רצד, רא"ש בביאור המשנה ערלה א, ב, הלכות ערלה, ג שו"ת כלל ב סימן ד, טור יו"ד, רצד, רע"ב ערלה א, ב, קרית ספר על הרמב"ם מעשר שני י, ראה ר"ש חלה ב, ב שמביא כאפשרות שיתכן שעציץ העשוי עץ יחשב תמיד כמנותק גם אם יש בו נקבים.
[30] גיטין כב, א "דמפסיק צונמא", ר"ש ורע"ב בעוקצין ב, י, טל אורות (קיצור דינים מלאכת זורע ט) חזו"א שביעית כב א, ו.
[31] ר"ש ורע"ב עוקצין ב,י, רמב"ם טומאת אוכלין ב, יא, במשנה למלך ביכורים ב, ט, כתב שאף על פי שעדיין לא ניקבו נחשב למחובר משום שעתיד לינקב או משום שיונק גם לפני הנקיבה.
[32] משנה עוקצין ב, י.
[33] פירוש המשנה לרמב"ם עוקצין ב, י, אך בטומאת אוכלין ב, יא כתב כשאר הראשונים, וראה מלאכת שלמה בעוקצין שם, ומשנה למלך ביכורים ב, ט.
[34] חזו"א דיני ערלה אות לב, ראה חזו"א ערלה ב, יג, יביע אומר י יו"ד לג אות א. בשו"ת הר צבי זרעים ב, יד הסתפק במתכת ותלה זאת במחלוקת הראשונים מדוע עציץ שאינו נקוב נחשב כנקוב – אם משום שהשורשים בוקעים דרך העציץ – אז מתכת אינה נחשבת לנקובה, ואם משום שהשורשים מצליחים לינוק גם דרך הפסקה, אז יכולים לינוק גם דרך מתכת. בחוות בנימין א, סימנים א- ב כתב שמתכת אינה נחשבת לנקוב, וכן כתב במנחת שלמה א, ע לגבי מתכת חזקה בדעת רוב הראשונים אך לא בדעת הרמב"ם והשו"ע, ובסימן עא אות ז נשאר בזה בספק.
[35] הגרי"ש אלישיב הובא במשפטי ארץ הלכות שביעית ו, הערה 15. אבל בקובץ תשובות (הרב אלישיב) ג, רמג כתב שיריעת ניילון מתחת לעציץ מחשיבה את העציץ לעציץ שאינו נקוב. בקובץ דרכי הוראה דיני שביעית פסקי הוראה ו, הערה קכד כתב שפורמייקה דינה כפלסטיק (ונחשב לאינו נקוב).
[36] הגר"ש ישראלי סידורים נאותים בשנת השבע סימן צח, קובץ תשובות הרב אלישיב ג, רמג, באהלה של תורה ג, יא, הגר"א וויס קובץ דרכי הוראה דיני שביעית פסקי הוראה ו, הערה קיט, הגר"נ קרליץ הובא במשפטי ארץ הלכות שביעית ו, הערה 12. וראה שבט הלוי ו, קסז שתלה את הדבר אם יתברר בבירור גמור שאין יניקה דרך פלסטיק. בשו"ת להורות נתן ו, קא מסתפק בדין פלסטיק וראה עוד בדברי הגר"מ אליהו הארץ ומצוותיה עמו' צד, והגר"ש גורן תחומין א עמ' 153, ומנחת יצחק ב, צב.
[37] שו"ת אז נדברו ד, ו.
[38] ראה ילקוט יוסף שביעית עמ' 282 שכתב כן ביחס לפלריג בשמיטה, ולדעתו פלריג יצוק נחשב כמצע שמנתק.
[39] הרב י. עמיחי - "ערלה בשתילים המונחים על יריעת פלריג" התורה והארץ ה, הרב י. פרידמן - "ערלה בשתילים המונחים על יריעת פלריג" התורה והארץ ה, הנחיית הרבנות הראשית (הובאה על ידי הרב פרידמן שם) היא ששתילים העומדים על יריעת פלריג אינם נחשבים מחוברים לקרקע.
[40] שבט הלוי ו, קסז, ז, קפד בשם החזו"א ושכך ראה במציאות, וכתב כך גם לגבי בטון. ובמשנת יוסף ג, ג הערה כה כתב שהנוף אינו יונק דרך מרצפות (וראה שם מה שהסביר לגבי יניקה בקומות עליונות). באהלה של תורה ג, יא.
[41] אור לציון ב, כו אות ט, חזון עובדיה שבת ד ע' עא וציין לכמה אחרונים). וראה באהלה של תורה שנקט כדבר פשוט שמרצפות שלנו מפסיקות יניקה. ע"ע הליכות שדה 48 מאמרו של הרב שלנגר, ובצאת השנה עמו' מח הנחיות הרבנות הראשית. בארחות שבת פרק יח הערה מב) כתבו שמסתבר שהחזו"א סבר כך רק לחומרא ולא לקולא (ולכן אסור להעביר עציץ נקוב מהקרקע על גבי בטון בשבת).
[42] התורה והארץ ח"ה עמוד 70, צמר סלעים הוא כינוי לסיבים מינרליים מלאכותיים, העשוי מבזלת ומסלעים אחרים, שמטרתו לבודד מחום ומרעש. החומר מיוצר על ידי הזרמת אוויר על פני סלע מותך, או סיבוב הסלע המותך במהירות גבוהה, החומר משמש גם כמצע גידול בגידולי מצע מנותק, החומר אינו אטום למים.
[43] בית דוד ב, א, חזו"א ערלה ב, יג ודיני ערלה לב, יביע אומר יו"ד י לג, חוות בנימין א, א- ב. הגר"א שפירא בהתורה והארץ ח עמוד 20.
[44] החזו"א דיני ערלה לב נקט שחייב מדרבנן, והמנחת שלמה א, ע)כתב שלראשונים הסוברים גם לגבי ערלה שיש עציצים שאינם נחשבים לנקובים אין בהם חיוב ערלה גם לא מדרבנן, וכן נטה לומר בחוות בנימין א, ב.
[45] כן ביארו כמה מן האחרונים בדברי התוספתא ערלה א, ג, שבעציץ שאינו נקוב אין חיוב ערלה, ומכיוון שגדל בלא חיוב גם אם אח"כ עובר לעציץ נקוב אינו חייב בערלה, ראה ברכי יוסף יו"ד רצד, יא, בית דוד, א, ונחלת דוד יא, חזו"א ערלה ב, יג באפשרות הראשונה, תוספתא כפשוטה עמ' 817 הערה 12. וכן כתבו אחרונים נוספים על פי שיטת הרמב"ם שהגדל בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה - מנחת שלמה א, ע, יביע אומר י, יו"ד לג.
[46] בית דוד ח"ב סימן א, שו"ת נחלת דוד סימן יא, הרב איסר זלמן מלצר כרם ציון גידולי ציון עמו' צד.
[47] כן עולה מהתוספתא לפי הגהת הגר"א (הובאה בפירוש ר' יונה בן גרשון וכ"כ במנחת ביכורים). וכן כתב החזו"א באפשרות השניה בהבנת התוספתא. במשפט כהן סימן ח חידש (עי, התוספתא) שבעציץ שאינו נקוב שזרעו בו זרעים של אילנות יש למנות מחדש כאשר עובר לעציץ נקוב, אלא אם כן אין הוא יכול לחיות בעציץ החדש שאז ממשיכים למנות מהעציץ שאינו נקוב. וכן כתב הרב הרצוג (מפרי הארץ ערלה עמ' מו) ובמנחת שלמה ח"א סימן ע ומנחת יצחק ח"ח סימן צב הסתפקו בדבר.
[48] ראה הלכות הארץ, הלכות ערלה, פרק ו.
[49] מנחת שלמה א, ע בדעת הרמב"ם.
[50] משנה בעוקצין ב, י על פי ביאור הרמב"ם שם. ראה דברי יחזקאל ב, יג שדן האם אפשר ללמוד מכאן למקומות אחרים.
[51] ביאור הר"ש שם למשנה, ובתפארת ישראל שם ביאר שהזרעים בתוך העציץ נחשבים לתלושים והמים שעל גבי העציץ נחשבים למחוברים.
[52] משנה עוקצין ב, י.
[53] בבלי שבת צה ב, רמב"ם תרומות ה, טו, פירוש המשניות דמאי ה, י, הגדיר "והוא פחות מכזית", ובמאירי שבת צה, א, נאמר שהוא פחות מכזית מעט.
[54] עיין חזו"א שביעית כב, א שאין אנו בקיאים בזה, וראה "ערלה במשתלות" (התורה והארץ ח"א עמ' 224) שמחשב את גודל הנקב לפי שיעורי הזית השונים, וראה בערך זית. לגבי שיעור כונס משקה (שהוא השיעור הקטן משורש קטן המוזכר בשבת צה), עיין מהרי"ק שורש נה שכתב שהוא כעדשה והבית יוסף (או"ח קנט) כתב ששיעור זה הוא גדול לחומרא, אך עיקר השיעור הוא וודאי קטן מזה.
[55] שו"ת משנת יוסף ג, ג אות א והערה ב, ארחות שבת יח, טו, משפטי ארץ שביעית ו, ה, קובץ דרכי הוראה דיני שביעית פסקי הוראה ו, (ה), הליכות שדה 84-85 ע' 18, הליכות שדה 48 עמ' 21, שביעית להלכה ולמשה ו, סעיף ג והערה 4, ולדעתם יש לנהוג כן לחומרא.
[56] שביתת השדה ע' קכ, ילקוט יוסף מצוות התלויות בארץ ד, הערה כה, ולדעתם אין צורך להמיר בנקב קטן יותר מכך.
[57] הגר"ש ישראלי, הובאה דעתו במדריך שמיטה לחקלאי תשמ"ז ז, סעיף יב, והתורה והארץ א עמ' 225.
[58] דרך אמונה תרומות ה, ציון ההלכה תעה, וקריינא דאיגרתא בשם החזו"א שיעור 2 ס"מ על 2 ס"מ, ויש שכתבו שזה בעיגול, ולפי זה הקוטר צריך להיות כ2.5 ס"מ (הרב אפרתי בשאלתו לשבט הלוי דלקמן, הליכות שדה 67 ע' 7), מנחת יצחק ח, צב. שבט הלוי ח, רלב, קובץ דרכי הוראה דיני שביעית פסקי הוראה ו, הערה קח. הגר"ע יוסף, מפרי הארץ ערלה עמ' ס וסג. הגר"ש גורן בתחומין א עמ' 158, הנחיית הרבנות הראשית (נדפסה בהתורה והארץ ח"א עמוד 242).
[59] מנחת יצחק הנ"ל למרות שנטה לשער ב2 ס"מ כתב שכשאפשר יש לחשוש לשיעור של 4 ס"מ. ובשבט הלוי כתב שיש להחמיר בזה משום שיצא מפי גדולים. חידושים וביאורים שביעית יא, ט, "לקט הלכות לשותלים ולנוטעים" בהוצאת המכון לחקר חקלאות עפ"י, התורה עמ' 4, הארץ ומצוותיה עמ' צב, ראה מידות ושיעורי תורה עמ' שו- שז.
[60] חזו"א שם.
[61] במנחת יצחק ח, צב נוקט לחומרא שנקבים אינם מצטרפים, וכן היא דעת הגר"ש ישראלי, הובא ב"ערלה במשתלות", התורה והארץ א, עמוד 228). ובמנחת שלמה תחלת סימן ע, מעלה אפשרות לצרף את הנקבים.
[62] מאירי שבת צה, ב.
[63] רש"י שבת צה, א ד"ה התולש, רשב"א בתשובה ג, שמא, הובא בב"י או"ח שלו, מ"ב שלו, מב, וביאר בחזו"א ערלה א, טז, ב, שהיניקה יכולה ללכת גם באלכסון.
[64] רשב"א בתשובה שם.
[65] ר"ש עוקצין ב, י על פי התוספתא עוקצין ב, יז שגורסת: "מן הצד הרי זה מכשיר את הזרעים", ובמהדורת צוקרמאנדל וכן בהגהות אור הגנוז גורסים "מלמעלה אין מכשיר את הזרעים". מאירי שבת צה, ב. וע"ע משנה למלך ביכורים ב, ט.
[66] כגון גז האמוניאק (Nh3).
[67] ראה למשל "סקירה מדעית בקשר שבין הצמח לאדמה", דב אורלוב, התורה והארץ א עמ' 185, א. פאהן אנטומיה של הצמח עמ' 19.
[68] דעת אביי בגמרא בבלי גיטין כב, א.
[69] דעת רבא בבלי גיטין כב, א, וכך סובר להלכה הרמב"ם תרומות א, כה ראה תוספות במקום שביאר שאמנם היניקה מהעלים היא קלושה יותר מהיניקה מהקרקע אך בכל זאת ניתן להתחשב ביניקה זו כדי להגדיר את הגדל בעציץ כמחובר לקרקע.
[70] בבלי גיטין כב, א.
[71] ביאור הר"ש והרע"ב למשנה בעוקצין ב, ט. וכן ביארו רש"י והמאירי בחולין קכח, א, ראב"ד טומאת אכלין ב, ט. וכן כתב שו"ת הרדב"ז חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן רב (אלף תקסו) בשם "כל המפרשים". אבל לפי ביאור הרמב"ם למשנה שם, וכן בהלכות טומאת אוכלין ב, ט אין אזכור במשנה ליניקה דרך הנוף, ולדבריו מדובר במשנה בעציץ נקוב (כס"מ שם, משנה למלך ביכורים ב, ט, מלאכת שלמה ומשנה אחרונה על המשנה שם, והמשנה למלך כתב שלא מצא מי שפירש כדברי הרמב"ם) משנה למלך ביכורים ב, ט, ועל פיו גם נחפה בכסף יו"ד סימן ה, חיי אדם יב, ב, אגלי טל מלאכת קוצר, ג והוכיח כן (באות ח) מהתוספות בגיטין כב. חזו"א שביעית כב, א.
[72] טל אורות (לרב יוסף ג'וייא) מלאכת קוצר, שו"ת בית דוד סימן א. וע"ע חזון עובדיה שבת ח"ד ע' סח. בגן המלך (סימן קח) ובערוך השולחן (שלו ז) הסתפקו בדבר זה.
[73] חזו"א כלאים יג, יז
[74] ראה חזו"א שביעית כב, א שדן לגבי יניקת הנוף בשביעית וע"ע בחזו"א עוקצין ד, ב, וראה בהר צבי זרעים ב יד לגבי יניקת נוף בערלה, ושו"ת משנת יוסף ד, ט.
[75] שו"ת הרא"ש כלל ב סימן ד, שו"ע יו"ד רצד, כו. בביאור שיטה זו נחלקו האחרונים: יש שכתבו שאף על פי שאין יניקה, מ"מ דרך זריעה בכך (חידושים וביאורים שביעית יא ח, משנת יוסף ג, ג הערה לב), ויש שהבינו שזה נחשב ליניקה או משום שיש אפשרות ליניקה כך כתבו מנחת שלמה א, מא, ומשנת יוסף שם, באהלה של תורה ג, יא, או משום שהדבר שקובע אינו יניקה אלא חיבור, באהלה של תורה ד, יד.
[76] ביאור הגר"א יו"ד רצד ס"ק סג, וכן כתב בשו"ת באהלה של תורה (ח"ד סימן יד וח"ג סימן יא) בביאור דעת רבנו גרשום, רש"י (מכת"י במנחות פד ע"ב), ותוספות (גיטין ז ע"ב ד"ה הא, וראה אגלי טל קוצר ביאורים אות ט). וראה חזו"א (שביעית כ ו) שמחלק בין עלו מאליהם לזרעו לכתחילה.
[77] אגלי טל מלאכת קוצר ג, באהלה של תורה ח"ד סימן יד, הגר"א וויס (קובץ דרכי הוראה ח"ח דיני שביעית סימן ט וקובץ דרכי הוראה דיני שביעית פסקי הוראה ו, הערה קכ), משפטי ארץ שביעית ו, ה.
[78] הכוונה היא לקומת הבנין הצמודה לקרקע.
[79] מנחת שלמה א, מא אות ב, באהלה של תורה ג, יא וע"ע בדבריו חלק ד, יד.
[80] חזו"א שביעית כב א, משנת יוסף ח"ג סימן ג הערה לב.
[81] משנה דמאי ה, י. בתוספתא (ליברמן) דמאי ה, כז, נאמר שתרומת עציץ נקוב אינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש, והגר"א שם גורס עציץ שאינו נקוב.
[82] בבלי ברכות מז, ב שבת קכח, א, עירובין לא, ב, פסחים לה, ב. יומא פג, ב, יבמות קיד, א, גיטין סה, א.
[83] בבלי מנחות פד, ב –פה, א.
[84] רמב"ם ביכורים ב, ט.
[85] רש"ש פסחים לו, ב.
[86] מנחת חינוך שכו, תוספות רי"ד לירושלמי מעשרות ה, , חזו"א שביעית סימן כ, ה. ובמשנת יוסף (ח"ג סימן ג הערה ו) כתב שלפי זה אסור להעמיד גם עציץ נקוב בלא זרעים על גבי קרקע בשמיטה, משום שמכין את הקרקע לזריעה.
ועיין במנחת שלמה א, מ, שהסתפק אולי מן התורה אין איסור לעבוד בו, אך דברים הגדלים בו חלה עליהם קדושת שביעית מהתורה.
[87] נחפה בכסף ח"א יו"ד ה, והוכיח כן מרמב"ם הלכות שמיטה ויובל א, ה"ו, שדה הארץ ח"ג יו"ד כח, עיין מנחת חינוך תצב, רדב"ז שמיטה ויובל א, ה"ו (והבנת החזו"א שביעית כב א בדבריו), שבט הלוי ו, קסז, שו"ת משנת יוסף ח"ג סימן ג אות ד והערה יט.
בחזו"א שביעית כב, א כתב שלא מצאנו מקור בגמרא לאסור מדרבנן בעציץ שאינו נקוב, והביא את דברי הרדב"ז שאסר, ובמקום אחר (סימן כו ס"ק ד) כתב שאסור מדרבנן, במנחת שלמה ח"א סימן מא אות ד כתב בדעת הרז"ה ומהרי"ל דיסקין שאין איסור זריעה בעציץ שאינו נקוב, אך שמכל הראשונים בגיטין ז ע"ב עולה שאסור לזרוע גם בעציץ שאינו נקוב.
[88] חזו"א שביעית כב א, ובמכתב שפורסם במוריה אלול תשלט, וכן כתבו על פי החזו"א ב"סדר השביעית" (הרב זליג שפירא, לקראת שמיטת תשה ותשי"ב, נדפס בסוף ספר שנת השבע). דבריו מבוססים על שני עקרונות הלכתיים, יש לנהוג כדעת פאת השולחן שדיני השמיטה אינם חלים בבית, וכן חיובו של עציץ שאינו נקוב במצוות התלויות בארץ הוא נתון בספק.
[89] ראה הגר"ש ישראלי, סידורים נאותים בשנת השבע חווות בנימין צח.
[90] אור לציון שביעית עמוד כו, ע"ע חזו"א כו ד שכתב שהדעת נוטה להחמיר, אלא שאין למחות במקילים, שו"ת משנת יוסף ח"ג סימן ג אות יא והערה יח. ע"ע משפט כהן עג, שבת הארץ (פ"א ה"ג בקונטרס אחרון), ובערך "חממה".
[91] מנחת שלמה ח"א סימן מא ובמילואים שם כתבו שיש להקל יותר בשביעית מאשר בשבת, ועיין משנת יוסף שביעית ג, ג, משפטי ארץ שביעית ו, י-יד.
[92] רמב"ם כלאים ה, טז, ריבמ"ץ כלאים ז, ח, סמ"ג ל"ת סי' רפ ד"ה גפן.
[93] עפ"י בבלי מנחות ע, א, ראה צפנת פענח ה, טז שנתן טעם לדבר.
[94] אמנם חיוב המלקות הוא רק בזריעת שני מינים וחרצן יחדיו ראה רמב"ם כלאים ה, ז.
[95] הר צבי זרעים ב, כד עמ' נו ד"ה ומה, ומבאר כן אף בדעת הרמב"ם, ולדעתו איסור זה הוא מן התורה.
[96] חזו"א יג, טז ד"ה מנחות וד"ה והא, דרך אמונה ה, ס"ק צט, ובציון ההלכה אות קעב ועי' זהב הארץ ה, טז אות לג ד"ה ומה דלא הביא.
[97] ראה ירושלמי כלאים ז, ו ובפרשנים.
[98] כדעת חכמים במשנה כלאים ז, ח, ובבלי שבת צה, א.
[99] כרם הארץ ה, יח בדעה א, חזו"א יו"ד דיני ערלה, לב.
[100] מנחת שלמה א, פט ד"ה גם נלענ"ד, ועי' כרם הארץ ה,יח עמ' צד בשם יש אומרים
[101] מאירי שבת קלט, א ד"ה מה, כרם הארץ ה, יח עמ' צד בשם יש אומרים, וכך משמע מהרמב"ן קידושין לט, א ד"ה לא צהריתו.
[102] ראה מהר"י קורקוס כלאים ה, טז.
[103] רמב"ם כלאים א, ב, חזו"א כלאים יג, טז, דרך אמונה כלאים א, ב; ד, טז. בשו"ת חסד לאברהם (תאומים) תנינא יו"ד סי' פו כ' שאין איסור הרכבה ולא כלאי זרעים בעציץ נקוב, שנאמר "שדך לא תזרע", ועציץ אינו חשוב "שדך", ותמהו על דבריו באנציקלופדיה תלמודית (כט, "כלאי אילן" הערה 253), שמפורש ברמב"ם כלאים א, ה"ב שכלאי זרעים בעציץ נקוב אסורים מה"ת.
[104] חוקות הארץ לראי"ה קוק עמ' 39, 40.
[105] מעדני ארץ כלאים עמ' עז.
[106] משנה חלה ב, ב. עיין תוספות שבת פא, ב ד"ה והניחו, גיטין ז, ב ד"ה אמר, ור"ש ורא"ש בפירושם לחלה, להלכה פסקו הרמב"ם תרומות א, כג, אור זרוע א, שיג, מאירי גיטין ז, ב שהלכה כרבי יהודה, שרק אם הספינה נוגעת בקרקע היא נחשבת כמחוברת. בבירור דעת התוספות שבת פא, ב עיין אגלי טל קוצר ס"ק ד אות ו, חזו"א ערלה א, טז אות י, ספר השמיטה עמ' צט.
[107] כדעת רבי זירא בבלי גטין ז, ב.
[108] כדעת רבא בבלי גטין ז, ב.
[109] בבלי גיטין לז ע"א, שו"ע חו"מ סימן סז סעיף כב. המאירי (גיטין ז ע"ב) כתב שאפשר שלעניין פרוזבול הקילו.
[110] בביאור שיטת הרמב"ם עיין מנחת חינוך מצוה לב מלאכת קוצר, אגלי טל קוצר ס"ק ו, חידושי הגר"ח סימן יג, דבר אברהם ח"א סימן כד כה (ג), דברי יחזקאל סימן ב-ג, קהילות יעקב גיטין סימן ו, חוות בנימין א, א.
[111] כלאים ז, ח
[112] רע"ב שם.
[113] ר"ש רמב"ם ורא"ש שם, רמב"ם הלכות כלאים פ"ח הכ"ג, שו"ע יו"ד רצו יז. לגבי איסורו של העציץ כשלא הניחו בקרקע עיין בתוספות יו"ט שביאר את מחלוקת הראשונים.
[114] ערלה א, ב.
[115] מעשר שני ונטע רבעי י, ח.
[116] אור זרוע ח"א שיג, אגלי טל מלאכת קוצר ס"ק ו (כא-כג), בית דוד סימן א.
[117] שבת פא, ב.
[118] רש"י ותוספות וריטב"א ור"ן ומיוחס לר"ן בשבת שם.
[119] או"ח שיב, ג, ראה שם במג"א ס"ק ג, אגלי טל (זורע יא), ביאור הלכה שלו ס"ק ח.
[120] הגהות אשר"י שבת ח, סימן ב (הובאו בב"י ומשנ"ב שלו ס"ח), ומדברי הרי"ד שיובאו לקמן נראה שחולק.
[121] ריב"א, מובא באור זרוע ח"ב הלכות שבת סימן נו. כך היא משמעות הרמב"ם בהלכות שבת פ"ח ה"ד.
[122] שו"ע או"ח שלו ס"ח וביארו שם רעק"א והביאור הלכה (על פי הגר"א) שזה משום מחלוקת הראשונים מה נקרא נקוב אפילו אם אינו נקוב.
[123] בבלי שבת פא ע"ב, שו"ע שיב ס"ג ומג"א ומ"ב שם.
[124] מ"מ בדעת הרמב"ם הלכות שבת ח, ה"ד (ועיין עוד בלחם משנה בביאור שיטה זו).
[125] תוספתא עוקצין ב, יז, ר"ש עוקצין ב, י בביאור התוספתא.
[126] בבלי שבת צה, א, שו"ע או"ח שלו, ז.
[127] זבחים צד ע"ב: שו"ת הרמב"ם (בלאו) סוף סימן תסד, נשמת אדם כלל יא ס"ק א, שביתת השבת (זורע באר רחובות אות ה), ע"ע ערוך השולחן שלו ה. וע"ע מנחת חינוך מצווה לב חורש אות ד גם לגבי חרישה.
[128] אגלי טל זורע ס"ט, עץ החיים (חאגיז) מלאכת קוצר, טל אורות.
[129] בבלי שבת קז, ב – קח, א, רמב"ם שבת ח, ג, שו"ע או"ח שלו ה. רש"י ביאר שהמדובר על פטריות, והרמב"ם והשו"ע הזכירו "צמחים". וראה מחזה אליהו סימן לא וארחות שבת ח"א עמ' תפד הערה כד לגבי ירקות שרגילים לגדלם בתוך עציצים.
[130] ראה מאירי שבת פא ע"ב, פסקי רי"ד ומיוחס לר"ן שם, הגהות רעק"א או"ח סימן שלו ס"ח. ושו"ת דבר אברהם ח"א סימן כה אות ט בהגהה.
[131] פסקי רי"ד שבת פא ע"ב
[132] שבט הלוי א, רה; שלו, ז.
[133] כלאים ז, ו
[134] כך מבארים הפרשנים את הספק בירושלמי ראה, ביאורי הגר"א, ופני משה ירושלמי כלאים ז, ו.
[135] מהר"א פולדא ראה חזו"א כלאים יג, טז, ירושלמי עם ביאור הרב חיים קנייבסקי לירושלמי כלאים ז, ו. בקובץ תשובות (הרב אלישיב חלק ד סימן עט) כתב בדעת הריטב"א שמיירי בעציץ שאינו נקוב. ועיין לעיל לגבי ברכה על הגדל בעציץ
[136] השו"ע ונושאי הכלים לא התייחסו במפורש לסיכוך בצמח שגדל בעציץ נקוב, אך מסתימת השולחן ערוך או"ח תרכט א שניתן לסכך רק בצמח תלוש, משמע שלא ניתן לסכך בצמח בעציץ נקוב. ראה רבינו מנוח סוכה ה, ב כתב שדיני סוכה הם כדיני שבת ולכן ניתן לסכך רק בצמח שגדל בעציץ שאינו נקוב. במראה הפנים על הירושלמי למד בדברי הרמב"ם לאסור, וכן כתב בספר בית השואבה (דינים השייכים למין הראוי לסכך אות עג).
[137] בחיי אדם קנב, ג ונשמת אדם שם אות א הסתפק אם יוצאים בזה ידי חובה. ובקיצור שו"ע קלו, ב, וחיים וברכה (אות סז) אסרו. אבל. וע"ע בשדי חמד (מערכת ד' מינים סימן ג אות ד, אסיפת דינים מערכת ל סימן קמא אות מא).
[138] בקרן אורה (מנחות ע ע"א) ובערוך השולחן (תרמה כא) כתבו שאפשר לצאת ידי חובה, ילקוט יוסף או"ח תרכט, א.
[139] בבלי ברכות מז, ב.
[140] כלאים ז, ו
[141] הרידב"ז (על הירושלמי) מבאר שספיקו של הירושלמי הוא בעציץ נקוב, אך מהקשר הדברים של הירושלמי משמע שמדובר על עציץ שאינו נקוב, וכן ביאר החזו"א (כלאים יג טז), וכן ביאר בגיליוני הש"ס (לר"י אנגיל על הירושלמי שם) וכן עולה מדברי החיי אדם ושאר פוסקים המובאים לקמן. וע"ע בצי"א ח"ט סימן יב. הפני משה מבאר שספק זה הוא רק דעת ר' יוסי, אך דעת ר' יונה שברכתו רגילה.
[142] החיי אדם כלל נא, יז כתב שלא לברך על דבר שגדל בעציץ שאינו נקוב "המוציא לחם מן הארץ" (אלא "בורא פרי האדמה"), ו"בורא פרי האדמה", ולגבי "בורא פרי העץ" מסתפק. אבל פוסקים רבים כתבו שמברכים את ברכתו הרגילה קרן אורה מנחות ע, א, רש"ש פסחים לו, ב, פתח הדביר רג, א, שדי חמד כללים מערכת כ' כלל ק', אסיפת דינים פאת השדה מערכת ב סימן ה, אגלי טל מלאכת דש ביאורים ס"ק ח, מנחת שלמה (תנינא סימן ט), יחווה דעת ו, יב, שבט הלוי א, רה.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
