עקרונות כלליים

תוכן העניינים:

א - המלאכות האסורות בשמיטה

ב - היכן נוהגת שמיטה

ג- עקרונות קדושת פירות שביעית

ד - באלו מינים יש קדושת שביעית

ה - שלב הגידול הקובע לקדושת שביעית

ו - דינם של גידולי שביעית

ז- איסור ספיחין

ח-  איסורי שמור ונעבד

ט- עקרונות איסור סחורה

י- המצוות התלויות בארץ בשמיטה

›חזור לתוכן העניינים

פרק א - המלאכות האסורות בשמיטה

א. מצוות השמיטה כוללת מצוות לא תעשה של עשיית מלאכות (כפי שיפורט להלן), ומצוות עשה של שביתת הקרקע מעבודת אדם שמחויב במצוות. לכן אסור לבעל שדה לעבוד בשדהו ואף אסור לו להניח לאדם אחר לעבוד בשדהו.

ב. מצוות אלו נוהגות בזמן הזה מדרבנן.

ג. ארבע מלאכות מפורשות בתורה שאין לעשותן בשמיטה: זריעה, זמירה, קצירה ובצירה.

ד. המלאכות החקלאיות האחרות הן תולדות של מלאכות אלו, יש מהן אסורות מדרבנן, ויש מהן מלאכות מותרות. המלאכות האסורות הן מלאכות שמטרתן היא הגברת הצמיחה ('אברויי אילנא'), ומלאכות המותרות הן מלאכות שמטרתן היא שמירה על הקיים ('אוקמי אילנא')

ה. ניתן להקל במלאכות האסורות מדרבנן, אם הן נחוצות למניעת הפסד העץ או היבול. כמו כן, ניתן להקל במקרה שיש סיבה נוספת להיתרן כגון: נטיעת צמח סרק בגוש, ומלאכות דרבנן ע"י גוי. וכן אם בפעולה עצמה יש שתי מטרות, גם משום שמירה על האילן וגם משום תוספת בפרי.

ו. את המלאכות האסורות מהתורה אין לעשות גם על ידי גוי או ב'גרמא' (- בדרך עקיפה). במקרים גבוליים, שהמלאכות מותרות רק בדוחק, עדיף לעשותן על ידי גוי או ב'גרמא' מאשר 'בידיים'.

ז. עשיית מלאכה באמצעות טרקטור או מכונה אחרת נחשבת לעשייה 'בידיים'.

 

חרישה ותולדותיה

ח. נחלקו הפוסקים אם חרישה נאסרה מן התורה או מדרבנן. לכן, כל פעולה שמשמעותה היא טיוב הקרקע או הכנתה לזריעה, בין אם היא נעשית על ידי פילוח הקרקע, ובין אם היא נעשית ללא פילוח זה, אסורה בשמיטה.

 

זריעה ותולדותיה

ט. מלבד זריעה, שהיא הטמנת זרעים בקרקע לשם הצמחתם, ישנן מלאכות נוספות שנאסרו מדין זורע. יש מהן האסורות מן התורה ויש שאסורות מדרבנן:

1. נטיעת עצים או שתילת ירקות, בין שהם חשופי שורש ובין שהם מצויים בגוש.
2. הרכבת עצים.
3. ריבוי על ידי הברכה, וכל אופני הריבוי הוגטטיבי (שלוחות, ייחורים וכדומה).

 

י. עץ פרי שניטע באיסור בשמיטה - אסור בשימוש ויש לעקור אותו. וקל וחומר שאסור לקנות אותו. יש להקפיד על כך בשנים שלאחר השמיטה.

 

זמירה ותולדותיה

יא. זמירה היא פעולת קיצור ענפי גפן לשם פריצת ענפי פרי חדשים ממנה. פעולה זו אסורה מן התורה. בשאר העצים ישנה מחלוקת אם זמירה אסורה מהתורה או מדרבנן.

יב. גיזומים אחרים אסורים מדרבנן.

יג. כל הפעולות הגורמות להצמחה - אסורות מדרבנן, מפני שהן תולדות זריעה או זמירה.

 

קצירה ובצירה

יד. מותר לקצור, לבצור, לקטוף או לאסוף את היבול רק לצורכי בני הבית ובכמות מועטה, לקטיף פירות השייכים לאוצר בית דין, ראה להלן.

 

הלכות נוספות

טו. פעולות חקלאיות הנעשות לצורך מטרות שאינן חקלאיות, כגון: עבודות עפר לצורך בניין או גיזום עצים לסכך – מותרות,  ובלבד שהמטרה הזאת ניכרת על ידי שינוי בצורת הפעולה.

טז. פעולות גיזום למטרות שאינן חקלאיות מותרות רק אם נעשות בשינוי מכללי הגיזום המקצועיים, באופן שאיננו הטוב ביותר לעץ.

›חזור לתוכן העניינים

פרק ב - היכן נוהגת שמיטה

א. איסור העבודה בשמיטה חל בכל תחומי ארץ ישראל שנכבשו בזמן בית המקדש הראשון  (גבולות עולי מצרים). לדעת רוב הפוסקים, גבולות אלו כוללים את כל שטח מדינת ישראל כיום, ומעבר לו.

ב. בגבולות ארץ ישראל שנתקדשו בזמן בית המקדש השני (עולי בבל) נוהגים כל דיני השמיטה, שטח זה הוא קטן יותר מגבולות עולי מצרים.

ג. בגבולות ארץ ישראל שלא נתקדשו בזמן בית המקדש השני, לא נוהג איסור ספיחין  אך קדושת שביעית נוהגת שם מספק.

ראה נספח: מפת גבולות הארץ (על כריכת החוברת).

ד. חיובי השמיטה הם גם בבית או במצע מנותק בשטח פתוח, ואין לעשות בתוכו מלאכות שאיסורן מהתורה, או שיש ספק אם הן אסורות מהתורה.

ה. השמיטה אינה נוהגת בעציץ שאינו נקוב הנמצא במצע מנותק או בגידולי מים בתוך בית.

ו. אפשר להקל במלאכות האסורות מדרבנן, כאמור לעיל פרק א סעיף ה.

ז. קדושת שביעית נוהגת, מספק, בגידולים בתוך בית  והוא הדין לחיובים שנובעים ממנה: חובת הפקר, איסור קצירה ובצירה, איסור סחורה, קדושת הפירות ומצוות הביעור.

ח. מעיקר הדין, אסור לעשות מלאכות אסורות בקרקע של גוי,  אבל אין שם איסור ספיחין  ולא חלה קדושת שביעית.

ט. ישנם כמה מקומות בבתים פרטיים בהם נהוג לשתול צמחים שונים:

1. גינה מחוץ לבית- בקרקע רגילה, או מעל חיפויים שונים.
2. פטיו בתוך הבית.
3. אדניות ועציצים בתוך הבית.
4. גג הבנין.

י. ישנם דינים שונים ביחס לשתילה ולטיפול בצמחים במקומות אלו בבית:

1. גינה מחוץ לבית, הן בקרקע רגילה, קרקע מחופה והן בגג הבנין, דינם כקרקע רגילה, ואין לעשות בהם כל מלאכה האסורה בשמיטה.
2. צמחים שמצויים בתוך הבית, הנתונים בתוך עציץ שאין בו חורים, או מעל צלחת אטומה וכן פטיו שנפח הקרקע בו הוא פחות מ- 330 ליטר, ויש בטון מתחתיו, אין בו דיני שמיטה.
3. עציצים שנמצאים בעציץ שיש בו נקב, וכן צמחיה הנתונה בפטיו שנפח הקרקע הוא מעל 330 ליטר, או שהוא מחובר לאדמה, ללא בטון מתחתיו, דינם הוא כזריעה בקרקע רגילה.

יא. בניין קומות- הדירות הנמצאות בקומת הקרקע (קומה 0) יש הסוברים שזריעה בהן נחשבת לזריעה בקרקע, הדירות הנמצאות מהקומה הראשונה ואילך דינן כמצע מנותק.

יב. דירות גג (פנטהאוז), דין הגג הוא כשטח פתוח.

 ›חזור לתוכן העניינים

פרק ג- עקרונות קדושת פירות שביעית

מהי קדושת שביעית

א. הגידולים השונים השייכים לשנה השביעית, כל אחד לפי דינו המיוחד- קדושים בקדושת שביעית. קדושה זו באה לידי ביטוי בכמה הלכות עיקריות:

ב. פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית הם הפקר לכל אדם מישראל.

ג. אסור לעשות מסחר בפירות שביעית.

ד. אסור להשחית פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית.

ה. אסור לאכול פירות שביעית או לעבדם (בישול, סחיטה וכדו') בצורה שאינה מקובלת.

ו. מותר להשתמש בפירות שביעית שימוש הדומה לאכילה (כגון: הדלקת הנר), אך אסור להשתמש בהם לכל שימוש שאינו דומה לאכילה (כגון: רפואה או כביסה).

ז. בהגיע הזמן בו נגמרים הפירות מאותו מין בשדה או במטע - יש להפקיר את מה שנשאר בבית מאותו המין, זוהי מצוות הביעור.

ח. פירות השביעית פטורים מתרומות ומעשרות.

 

באלו תנאים נוהגת קדושת פירות שביעית

ט. קדושת שביעית חלה על תוצרת פירות וירקות  שגדלה בשמיטה, אם מתקיימים בה התנאים הבאים:

1. היבול גדל בארץ ישראל.
2. הקרקע שייכת ליהודי (ואפילו אם העבודה וגמר המלאכה נעשו ע"י גוי.)
3. זהו מין שקדושת שביעית נוהגת בו.
4. שלב הגידול הקובע את הקדושה באותו מין חל בתוך שנת השמיטה.

י. קדושת שביעית אינה נוהגת בתוצרת חקלאית המיובאת מחו"ל (כגון: אורז, סוכר, שמן סויה, תבלינים שונים וכדו'). אך תוצרת חקלאית שגדלה בשטחי ארץ ישראל שנכבשו בזמן הבית הראשון (כיבוש עולי מצרים) אך לא נתקדשו בזמן הבית השני (עליית עולי בבל) - יש לנהוג בה קדושת שביעית.

יא. קדושת שביעית אינה נוהגת במה שגדל בקרקע של גוי  והוא הדין לקרקע שנמכרה לגוי עפ"י היתר המכירה.

יב. קדושת שביעית נוהגת גם במה שגדל בחממות בקרקע,  וכן במה שגדל במצע מנותק תחת כיפת השמים.  אך אינה נוהגת במה שגדל בחממה במצע מנותק.   לכן: ירקות או תבלינים שגדלו בגג הבית, במרפסת שאינה מקורה, וכן בחצר הבית- קדושים בקדושת שביעית, אך צמחים שגדלו בתוך הבית, בתוך עציץ שאינו נקוב אינם קדושים בקדושת שביעית.

יג. קדושת שביעית נוהגת גם בתבשיל שמין אחד מהרכיבים שלו קדוש בקדושת שביעית (כגון: מרק שיש בו ירק של שביעית), אם הכמות שלו אינה בטלה בשישים.

יד. קדושת שביעית חלה גם על מטבעות כסף בהם נקנו פירות שביעית, ובמה שנקנה באותם מטבעות.

טו. למעשה, ניתן למצוא פירות הקדושים בקדושת שביעית בעיקר במקרים הבאים:

1. פירות הגדלים בגינות פרטיות.
2. תוצרת חקלאית המשווקת באמצעות אוצר בית דין.

טז. פירוט שלבי הגידול הקובעים את קדושת שביעית במינים השונים: אילנות, ירקות, תבואה וקטניות, ראה פרק...

 

דינים שונים

יז. יש אומרים שישנה מצוה מן התורה לאכול פירות שביעית.

יח. אין להוציא פירות שביעית לחו"ל . מותר להוביל פירות שביעית לכל חלקי הארץ , כולל אילת וסביבתה . הנוסע לחו"ל, מותר לו, בשעת הדחק, לקחת איתו צידה לדרך מפירות שביעית.

›חזור לתוכן העניינים 

פרק ד - באלו מינים יש קדושת שביעית

יסודות ההלכה

א. יש קדושת שביעית רק בפירות המינים שההנאה מהם והכילוי שלהם מהעולם באים יחד.

ב. קדושת שביעית חלה על היבול אם מתקיימים בו התנאים הבאים:

1. היבול ממין שקדושת שביעית נוהגת בו, וכפי שיפורט להלן.
2. היבול שייך לשנת השמיטה.
3. היבול גדל בקרקע השייכת ליהודי.

ג. קדושת שביעית נוגעת לכל הדינים הנוהגים בפירות השביעית:  הפקר, איסור קצירה ובצירה, איסור הפסד, איסור סחורה וחובת ביעור.

 

המינים שיש בהם קדושת שביעית

ד. יש קדושת שביעית בכל גידול המיועד לאחד מהשימושים הבאים:

1. אכילת בני אדם.
2. מאכל שמיועד לבהמה  כגון: שעורה, דורה וכדו'.
3. אתרוגים הניטעים לארבעת המינים.
4. תבלינים,  כגון: צמחי תה, זעתר, רוזמרין וכדו'.
5. קוסמטיקה,  כגון: חוחובה.
6. צביעה, כגון: עפצים לכתיבת סת"ם או לצביעת תפילין.
7. כביסה.
8. שמן כותנה וגרעיני כותנה.

 

המינים שאין בהם קדושת שביעית

ה. לעומת זאת, אין קדושת שביעית בגידולים הבאים:

1. פרחים ללא ריח.
2. הדסים הניטעים לצורך ארבעת המינים.
3. לולבים.
4. עצים המיועדים להסקה לחימום הבית.
5. צמחים המיועדים רק לרפואה (או לייצור תרופות הומיאופאתיות), ואינם משמשים כמאכל לאנשים בריאים.
6. זרעים ופקעות שאינם ראויים למאכל אדם ובהמה (כגון: זרעי בצל).
7. מרבדי דשא.
8. עשבי בר.

 

קדושת שביעית מספק

ד. במינים הבאים נוהגת קדושת שביעית מספק:

1. צמחי ריח  כגון: נרקיסים ריחניים.
2. פטריות.

 ›חזור לתוכן העניינים

פרק ה - שלב הגידול הקובע לקדושת שביעית

יסודות ההלכה

א. התאריך הקובע את שייכות הגידולים לשמיטה הוא ראש השנה.  גידולים השייכים לשנה השישית - לא חלים עליהם דיני שביעית, אף אם הם נקטפים בשנת השמיטה.  אך ירקות ואתרוגים משנה שישית שנקטפו בשמיטה - חלים עליהם דיני שביעית.

ב. גידולים השייכים לשנת השמיטה - חלים עליהם דיני שביעית גם בשנה השמינית.

ג. שלב הגידול הקובע את קדושת השביעית בגידולים השונים תלוי בחלוקה ההלכתית לשלושה סוגי גידולים:

.1 אילנות. .2ירקות. .3תבואה וקטניות.

 

שלב הגידול הקובע בפירות האילן

ד. שלב הגידול הקובע לעניין קדושת שביעית במינים השונים של פירות האילן הוא החנטה.  ראה נספח ב לגבי זמני החנטה והביעור של הפירות.

שלב הגידול הקובע בירקות ובצמחים חד שנתיים

ה. שלב הגידול הקובע במיני הירקות השונים הוא הקטיף.

ו. ישנם מינים שיש מחלוקת בין הפוסקים האם הגדרתם היא אילן או ירק, כפסיפלורה ודומיה. מכיוון שיש ספק בשאלה זו, ניתן להקל, ולנהוג בהם קדושת שביעית בתחילת השמיטה משלב 'עונת המעשרות', ובסוף השמיטה הפירות הראשונים שיחנטו לאחר השמיטה, אין צורך לנהוג בהם קדושת שביעית.

ז. שלב הגידול הקובע בתבואה וקטניות הוא שליש הגודל (בדגנים, שלב זה קרוב ל"הבשלת דונג").

ח. תבואה וקטניות הן כל הגידולים החד-שנתיים שהחלק הנאכל העיקרי בהם הוא הזרע שלהם,  כגון: תירס, חומוס, חמניות, קימל, בוטנים וכדומה. הגדרה זו אינה חופפת בהכרח את ההגדרה הבוטנית.

ט. גידולי קיץ (ירקות) כגון: בצל לזרעים, פפריקה, דלעות וכדומה, שהפסיקו להשקותם לפני ראש השנה בסוף הגידול, והשארתם בקרקע היא לצורך ייבושם בלבד או משיקולי נוחות של זמן איסוף – ירקות אלו שייכים לשנה השישית, אף על פי שהם נאספים בשנה השביעית, ובתנאי שאין בהשארתם בקרקע הוספת צימוח.

י. אבטיחים שמגדלים אותם לשם שימוש בגרעינים - הולכים בהם אחר גמר הגידול של הגרעינים, אם אכן האבטיחים נרקבו לפני ראש השנה.

יא. במיני הירקות השונים יש קדושת שביעית גם בשנה השמינית (אם אין בהם איסור ספיחין), עד שיתברר שרוב גידולו של הירק ממין זה היה לאחר השמיטה.  ראה נספח ג: לוח קדושת שביעית וספיחין בירקות.

 

שלב הגידול הקובע בענפים ופרחים

יב. שיחים רב-שנתיים- דינם כאילנות, שהולכים בהם אחר תחילת הגידול.

יג. בפרחי-ריח הגדלים על שיחים כאלו, הולכים אחר הופעת הניצן של הפרח.

יד. ענפי ריח ותבלין בשיחים רב שנתיים חלה בהם קדושת שביעית מתחילת היווצרות הענף. בדרך כלל ניתן להבחין בין ענפים צעירים לענפים מבוגרים בעיקר מהאביב ואילך. הענפים המבוגרים הם בחזקת שייכים לשנה שישית, הענפים הצעירים בחזקת שייכים לשנה שביעית.

›חזור לתוכן העניינים 

פרק ו - דינם של גידולי שביעית

הפקרת הפירות

א. הפירות והירקות השייכים לשנה השביעית קדושים בקדושת שביעית, ויש להפקיר אותם.  ההפקר הוא לכל אדם מישראל.  ויש להרשות לכל אדם מישראל להיכנס לגינה,  ולקטוף פירות לצורכי משפחתו.

ב. אין חובה להפקיר על ידי דיבור, אלא צריך לנהוג בפירות לא כפי שהבעלים נוהג בפירותיו.

ג. מותר לקטוף מהפירות רק כמות קטנה לצריכה ביתית,  קטיף זה צריך להיעשות בשינוי מאופן הקטיף הרגיל.

ד. אסור לגדר את הגינה כדי למנוע כניסת אדם מישראל לצורך לקיחת הפירות , אבל אין צורך להסיר גדרות שכבר נמצאות שם בתחילת שנת השמיטה.

ה. מותר למנוע את קטיף הפירות במקרים הבאים:

1. כניסה של בני אדם שעלולים לגרום נזק לעצים, ולשאר הציוד והצומח בגינה.
2. כניסה של גויים לגינה.
3. כניסה של בעלי חיים לגינה.

ו. בשעת הצורך, מותר לגדור את הגינה ולהודיע היכן ניתן לקבל את המפתח.  וכן מותר לתלות בקשה בכניסה לגינה לקטוף רק בשעות מסוימות.

ז. לכתחילה צריך לבקש רשות מבעל הבית, כדי לקחת את הפירות.  אבל אסור לבעל הבית להתנגד לכך מפני שהפירות מופקרים. אם יש שלט המודיע על הפקר הפירות - מותר לקטוף ללא בקשת רשות.

ח. מותר לגדור את הגינה בלילה בפני בני אדם שאינם יודעים לשמור על קדושת הפירות, כאשר אין אפשרות להודיע להם את הדבר.

ט. מותר לקטוף פירות במטע שנמסר לאוצר בית דין, אבל יש לשלם לבית הדין את ההשתתפות בהוצאות הטיפול באותם פירות.

י. עבר בעל השטח ושמר את הפירות- אינם נאסרים באכילה.

 

השימוש בפירות

יא. קטיף שאינו עבור שימוש בפירות אלא לצורך תיקון העץ, או לצורך תוספת בפירות הנותרים , אסור מן התורה.

יב. יש להקפיד שלא לקטוף פירות בוסר, ויש לקוטפם רק מרגע הגיעם לשלב שהם ראויים לאכילה בדוחק  או על ידי הבחלה מלאכותית.

יג. אין לתת פירות שביעית לגוי . אך מי שמארח גוי בביתו רשאי לתת לו פירות שביעית לאכילה.

יד. אסור להשחית פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית.

הנחיות מפורטות לשימוש בפירות במטבח, ראה לקמן....

 ›חזור לתוכן העניינים

פרק ז- איסור ספיחין

יסודות ההלכה

א. צמחים חד שנתיים שהתחילו לגדול בשנת השמיטה - אסור מדרבנן לאוכלם. איסור זה נקרא 'איסור ספיחין'.

ב. אמנם אסור ללקוט ולאכול ירקות אלו, אך לא כל הנאה מהם אסורה.

ג. ירקות אלו קדושים בקדושת שביעית,  ואין להשחיתם או לעשות בהם דברים שאסור לעשות לפירות שביעית.

 

מקרים שבהם איסור ספיחין אינו נוהג

ד. איסור ספיחין אינו נוהג במקרים האלה:

1. ירקות רב שנתיים שמתחדשים כל שנה מן השורש והתחילו לגדול בשנה השישית,  כגון: אננס או ארטישוק. אך אם אותם ירקות נזרעו בשנה השישית ונבטו בשמיטה - הם אסורים באיסור זה.
2. גידולים שאין בהם קדושת שביעית;  ראה בפרק ד הגדרת מינים אלו.
3. גידולים לזרעים: אם הם אינם ראויים למאכל או שהם נפסלו ממאכל אדם לפני ראש השנה. אך אם הם היו ראויים למאכל אדם בתחילת השמיטה ונפסלו לאחר ראש השנה, הם אסורים.
4. גידולים שמיועדים למאכל בהמה.
5. צמחים שגדלים בשדה של גוי או בגידול ששייך לגוי.
6. גידולים שגדלים באזורים שלא קודשו בזמן הבית השני.
7. גידולים שגדלים בשדה שאינה ראויה לעיבוד חקלאי או במקום שבו הם מזיקים לגידול אחר.
8. צמחים הגדלים בתוך בית, בחממה או בעציץ שאינו נקוב.
9. גידולים שגדלו בשדה שנמכר בהיתר המכירה.
10. ירקות שנבטו בשישית.
11. גידולי גרגרים שהגיע לשליש גידולם בשישית.
12. ירקות הנתונים בגוש אדמה הנשתלים בהיתר.

ה. איסור ספיחין חל בזמנים הבאים:

1. בירקות איסור הספיחין חל כאשר הצמח התחיל לגדול בשנת השמיטה.
2. בדגנים וקטניות הנאכלות יבשות, האיסור חל גם על מה שהתחיל לגדול בשנה השישית, אם הם לא הגיעו לשליש מגודלם הסופי לפני השמיטה.
3. קטניות שנאכלות לחות בתרמילים, כגון שעועית, דינן כירקות, לפי תחילת גידולן.

 ›חזור לתוכן העניינים

פרק ח- איסורי שמור ונעבד

א. מותר לאכול מפירות האילן שגדלו בשביעית כתוצאה ממלאכות האסורות בשמיטה, גם בקרקעות שלא נמכרו לגוי.  כאמור לעיל בפרק ספיחין, ירקות שגדלו באיסור אסורים באכילה.

ב. מותר לאכול פירות שהמגדל שמר אותם ולא הפקירם כדין (גם באדמה שלא נמכרה לגוי).

ג. אמנם, בשני המקרים האלו אסור לסייע בידי עוברי עבירה ולקנות מהם את הפירות שגידלו באיסור. 

קניית פירות מותרת רק ממי שמגדל אותם בדרכים מותרות:  על פי היתר המכירה  או על פי ההיתרים הנהוגים באוצר בית דין.

 ›חזור לתוכן העניינים

פרק ט- עקרונות איסור סחורה

גדרי איסור סחורה

א. אסור לסחור בפירות שביעית.  איסור זה הוא מן התורה.

ב. התורה אסרה לישא וליתן בפירות שביעית,  אבל הקונה אותם לצרכי משפחתו ונשאר לו מהם  - מותר לו למכור את הנותר לשכנו.

ג. איסור סחורה חל רק על המוכר,  או על הקונה על מנת למכור.  אך אין איסור בנתינת פירות שביעית במתנה.

ד. אסור לקנות פירות שביעית מאדם המוכר אותם באיסור, מפני שמכשיל בכך את המוכר, ומסייע בידי עובר עבירה.

ה. אין איסור סחורה בהבלעה, דהיינו: כשמוכר מצרך שאינו קדוש בקדושת שביעית עם פירות שביעית, והתשלום הוא על אותו מצרך.

 

איסור שקילה ומדידה

ו. גם כאשר מוכרים פירות שביעית באופנים שאין בהם איסור סחורה - אין לשקול אותם במדויק אלא באומדן בלבד.

ז. איסור זה חל גם על פירות שבשאר שנים לא רגילים לשקול אותם, אלא הם נמכרים כיחידות.

ח. מתקנת חכמים אסור למדוד גם פירות גויים או פירות מיובאים, משום מראית העין.

 

דמי שביעית

ט. כאשר מוכרים פירות שביעית (אף בהיתר) - נתפס הכסף הניתן תמורתם בקדושת שביעית,  והפירות הראשונים נשארים בקדושתם,  וכן הדין אם החליפו פירות שביעית בפירות אחרים.

י. בכסף זה מותר לקנות רק דברי מאכל,  דברי מאכל שנקנו בכסף זה חלה גם עליהם קדושת שביעית.  עבר וקנה מצרכים אחרים - יקח מאכל שאינו קדוש בקדושת שביעית, ויאכלנו עפ"י דיני קדושת שביעית.

יא. הקדושה פוקעת מהכסף באחד משני אופנים:

1. כאשר קונים בו דבר מאכל שאין בו קדושת שביעית.
2. כאשר מחללים אותו על מאכל. נוסח החילול הוא: "כל דמי שביעית או חילופי שביעית הנמצאים ברשותי, יהיו מחוללים על מאכל זה" .

יב. לכתחילה החילול צריך להיות על מאכל שוה-ערך לדמי השביעית.  אבל בדיעבד, מועיל אף חילול על שווה פרוטה.

יג. ישנם מקרים בהם כלל לא נתפס הכסף בקדושת שביעית (עפ"י סדר עדיפויות הלכתי):

1. כשהתוצרת נמכרה במסגרת אוצר בי"ד.
2. בקנייה בהבלעה.
3. בכרטיס אשראי.
4. בתשלום יום מראש.
5. תשלום בשיק  (רצוי שיהיה דחוי או בלתי סחיר, עם "קרוס").
6. בקניה בהקפה, כאשר התשלום מתבצע לאחר אכילת הפירות,  או לאחר העברתם לבעלות של אדם אחר.
7. יש המוסיפים: בקניית פירות שביעית מגוי.
8. יש המוסיפים: בקנייה בהקפה, כאשר התשלום מתבצע מספר רגעים לאחר הקניה, ובתנאי שיש יחסי אימון בין המוכר לקונה (כך שביצוע העיסקה אינו מותנה בתשלום מיידי).

יד. כיון שכמעט אין בשוק פירות הקדושים בקדושת שביעית הנמכרים באופן האסור, אין לחשוש למציאות כסף הקדוש בקדושת שביעית.

 

פריעת חוב בפירות שביעית

טו. כשם שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית, כך אין לתת אותם כתשלום עבור חוב.  איסור זה חל גם על כסף שנתפס בקדושת שביעית, והוא קיים אף באופנים בהם אין איסור סחורה.

טז. גם תשלום שאינו חוב גמור מבחינה משפטית אלא חובה מוסרית - אין לשלמו בפירות שביעית.

יז. במשלוח מנות בפורים מפירות שביעית, רצוי שהמשלוח הראשון ביום זה יכלול לפחות שני דברים שאין בהם קדושת שביעית.

יח. אין לתת פירות שביעית או דמיהן כשכר עבודה, מפני שזה פרעון חוב.

יט. מותר לתת מתנה לפועלים מפירות שביעית, אם אין הדבר כלול בחוזה העבודה, אף אם יוותרו הפועלים עקב כך על חלק משכרם.

 ›חזור לתוכן העניינים

פרק י - המצוות התלויות בארץ בשמיטה

יסודות ההלכה בתרומות ומעשרות

א. יבול שנת השמיטה הוא הפקר ופטור מתרומות ומעשרות.

ב. יבול שגדל בקרקע שנמכרה בהיתר מכירה, או בקרקע של גוי וגמר המלאכה היה בידי יהודי- חייב בתרומות ומעשרות.

ג. יבול שהתחיל לגדול והגיע לשליש גידולו (ראו לעיל פרק…) ברשות יהודי - חייב בתרומות ומעשרות גם אם סיום הגידול וגמר המלאכה היו בידי גוי.

ד. יבול שהתחיל לגדול בידי יהודי, אך הגיע לשליש ברשות גוי, כאשר הגוי הוא שעושה את גמר המלאכה - פטור מתרומות ומעשרות.

 

תרומות ומעשרות ביבול השנה השישית

ה. פירות וירקות השייכים לשנה השישית מבחינה הלכתית, אך נקטפים בשמיטה חייבים בתרומות ומעשרות.

ו. בפירות האילן יש לחלק בין שלושה מצבים שונים (לפירות שגדלו בשישית(:

1. פירות שגדלו באדמות שלא נמכרו כלל לגוי - חייבים בתרומות ומעשרות בברכה, ולהפריש מהם מעשר עני.
2. פירות שהגיעו ל"עונת המעשרות" לפני שהקרקע נמכרה בהיתר המכירה, אך נקטפו לאחר שהקרקע נמכרה לגוי - יש להפריש מהם תרומות ומעשרות בברכה.
3. פירות האילן שהגיעו לשלב הגידול הקובע לתרומות ומעשרות בתחילת השנה השמינית לפני ט"ו בשבט - יש להפריש מהם תרומות ומעשרות בלא ברכה , ויש להפריש מהם מעשר שני.

ז. בירקות ישנם שני מצבים שונים:

1. ירקות שנקטפו בשנה השישית, גם לאחר ביצוע מכירת הקרקע (במהלך חודש אלול) - חייבים בתרומות ומעשרות גם אם גמר המלאכה נעשה על ידי פועלים גויים.
2. ירקות שהגיעו לשליש בשנה השישית לפני מכירת הקרקע לגוי, ונקטפו בשביעית - חייבים בתרומות ומעשרות גם אם גמר המלאכה נעשה על ידי פועלים גויים.

 

תרומות ומעשרות ביבול שנת השמיטה

ח. בהפרשת תרומות ומעשרות בשמיטה יש הבדלים מעשיים בפרטים שונים מאשר בשנה רגילה, ולכן יש להיוועץ ברב כדי לקבוע את סדרי ההפרשה לשנה זו.

ט. בפירות ירקות שגדלו בשמיטה בקרקע שנמכרה בהיתר מכירה יש לחלק בין שני מצבים שונים:

1. כשגמר המלאכה נעשה על ידי גויים- פטורים מתרומות ומעשרות כמו בשאר השנים.
2. כשגמר המלאכה נעשה על ידי יהודים - חייבים בתרומות ומעשרות,  אך ללא ברכה. 

י. בפירות וירקות שנתחייבו בתרומות ומעשרות יש להפריש מעשר עני.  ומן הראוי להפריש מספק מעשר שני,  ולהתנות שאם צריך מעשר עני - יהיה זה מעשר עני  (בנוסח ההפרשה המקובל ב'בית האוצר' ובנוסחים דומים, תנאי זה הוא חלק קבוע מהנוסח). בכל מקרה אין חובת נתינה מפירות אלה ללוי ולעני.

יא. במקומות ובגידולים בהם נוהגת קדושת שביעית רק מספק  - מן הראוי להפקיר בפירוש את היבול לפני הקטיף, כדי שלא יתחייב בתרומות ומעשרות.

יב. תוצרת חקלאית מיובאת, שגמר המלאכה שלה נעשה בארץ - חייבת בתרומות ומעשרות גם בשנת השמיטה  יש להפריש ממנה מעשר עני.

 

 ערלה

יד. בשביעית נוהג דין ערלה כבכל שנה.

טו. דין ערלה נוהג גם בשדה של גוי.  ובכלל זה שדה המכור לו על פי היתר המכירה.

טז. בפירות ערלה אין קדושת שביעית.

יז. מותר להוריד מהעץ פירות ערלה בכמה מקרים: 1. אם יש חשש שעוברים ושבים ילקטו מהעץ ללא רשות, ואין אפשרות מעשית אחרת למנוע מהם מכך. 2. אם ללא הורדה זו ייגרם נזק ממשי להתפתחותו התקינה של העץ לשנים הבאות.

 

נטע רבעי

יח. דין רבעי נוהג בשביעית כבכל שנה. פירות שהם נטע רבעי - פודים אותם בשנת השמיטה כרגיל:  המחלל מוסיף חומש גם אם אינו בעל העצים,  ואם המטע הוא נטע רבעי בוודאות - יש לברך על החילול.

יט. פדיון נטע רבעי באדמות שנמכרו לגוי, הוא ללא ברכה.

כ. אם העצים הם ערלה או נטע רבעי החייב בפדיון, יש לשים שלט המודיע על כך לבאים לקחת את הפירות .

 

חלה

כא. עיסת ישראל חייבת בחלה גם אם הקמח שבעיסה מחיטים הקדושים בקדושת שביעית  או מחיטים שגדלו בקרקע שנמכרה לגוי.

 

כלאים

כב. בשנת השמיטה אין חובה לעקור עִשביה העולה בכרמים שלא נמכרו בהיתר מכירה,  מפני שאין איסור כלאי הכרם נוהג בפירות של הפקר.

כג. איסור כלאי הכרם נוהג בכרם של גוי,  וכן בכרם שנמכר לגוי על פי היתר המכירה. יש לתת על כך את הדעת בקניית ענבים וירקות מגויים הנוהגים לזרוע ירקות בכרם.

כד. בקרקע שנמכרה לגוי אסור לישראל לזרוע ולקיים כלאי זרעים.  אך מותר לומר לגוי לזרוע כלאי זרעים כאשר הגוי הוא שדואג לקיום הצמחים.