אודות קרן המעשרות בית האוצר

מיד לאחר סיום ההרשמה בדף האינטרנט אתם נחשבים למנויים ויכולים לעשר על סמך המנוי. המנוי הוא לשנה אחת, בתום השנה אנו ניצור איתכם קשר על מנת לבדוק אם אתם מעוניינים להאריך אותו.

1. הסכם הנתינה ללוי ולעניים הוא אישי עבור כל בית אב מול הלוי ומול ועד הצדקה של בית האוצר. לכן אין לו תוקף ביחס לפירות של אנשים אחרים.
2. הזכאות לשותפות במטבע מעשר שני הוא אישי, בהסכם מול בית האוצר. במקרים יוצאים מן הכלל מותר לאחד מהמנויים בקרן המעשרות לתקן פירות של אחרים, אם הדבר נועד להציל אחרים מאכילת טבל או ספק טבל. אך אין סיבה שאדם אחר ישתמש במנוי שלכם.

גם כשקונים בחנות פירות או ירקות שאין שם השגחה על הפרשת תרומות ומעשרות, צריך להפריש תרומות ומעשרות מחמת הספק, במקרה זה אומנם אינכם מחויבים בנתינת המעשרות ללוי ולעני, אך אתם זקוקים למטבע לחילול מעשר שני, אותה אנו מנהלים לטובת מנויי הקרן.

תרומות ומעשרות מתחלקות לשני שלבים: הפרשה ונתינה. את ההפרשה איננו יכולים לבצע בשבילכם, אתם מוכרחים לומר את הנוסח בעצמיכם לפני האכילה. כמו כן ה'קצת יותר ממאית' שהפרשתם הוא קדוש, אסור לאוכלו, וגם בזה איננו יכולים לסייע לכם. עליכם לעטוף אותו ולהשליכו לאשפה.

אנחנו נכנסים לסיפור בשלב ה'נתינה'. כאשר אתם מנויים בקרן אינכם צריכים לחפש לוי או עני בשביל לתת לו את התרומות והמעשרות, וגם אינכם צריכים לחפש מטבע כדי לחלל את הקדושה מהמעשר שני שהפרשתם. כל זה עומד לרשותכם בבית האוצר.

הנתינה באופן זה מתחלקת לשלשה שלבים:

1. כאשר אתם נרשמים לקרן המעשרות של בית האוצר, חלק מדמי המנוי ניתנים כהלוואה ללוי מיוחס שאיתו ערכנו הסכם שכזה לטובת כלל המנויים. כעת בעצם הוא חייב לכם כסף תמורת ההלוואה שנתתם לו.
2. "מכירי לויים" – בעת הרישום אתם מתחייבים לתת את המעשר ראשון ללוי שאיתו עשינו הסכם, באופן קבוע בשנה הקרובה. התחייבות זו מבחינה הלכתית גורמת לכך שבכל פעם שאתם מפרישים מעשר, הלוי זוכה באופן מיידי בפירות המעשר ראשון אף שהם בביתכם עדיין.
3. כאן נכנס הסכם ההלוואה שערכנו עם הלוי – במקום שהוא יצטרך להגיע אליכם הביתה וליטול את פירות המעשר, הוא מעדיף שהפירות יישארו אצלכם, תמורת קיזוז שווי פירות המעשר מההלוואה שנתתם לו מראש.

כך יוצא שגם הפירות עצמם ניתנו ללוי, וגם לאחר מכן אתם יכולים לאכול אותם.

הנתינה באופן זה מתחלקת לשלשה שלבים:

1. כאשר אתם נרשמים לקרן המעשרות של בית האוצר, חלק מדמי המנוי ניתנים כהלוואה לוועדת הצדקה של בית האוצר. כעת בעצם וועדת הצדקה חייבת לכם כסף תמורת ההלוואה שנתתם לה.
2. "מכירי עניים" – בעת הרישום אתם מתחייבים לתת את המעשר עני לוועדת הצדקה של בית האוצר בשנה הקרובה. התחייבות זו מבחינה הלכתית גורמת לכך שבכל פעם שאתם מעשרים, פירות מעשר העני נקנים מיידית לוועדת הצדקה והם שייכים לה.
3. כאן נכנס הסכם ההלוואה – במקום שוועדת הצדקה תצטרך להגיע אליכם הביתה וליטול את פירות המעשר, הוועדה מעדיפה שהפירות יישארו אצלכם, תמורת קיזוז שווי פירות המעשר מההלוואה שנתתם מראש.

כך יוצא שגם הפירות עצמם ניתנו לעני, וגם לאחר מכן אתם יכולים לאכול אותם.

כמה פעמים בשנה מתכנסת וועדת הצדקה על מנת לבחור בקפידה את העניים שלהם ינתן סכום המעשר. עיקר הנתינה מתבצעת דרך עמותת הצדקה 'מקימי', תוך בחירה מדוקדקת של העניים, על מנת לוודא שהם עומדים בקריטריונים ההלכתיים לקבלת מעשר עני.

כאשר אדם צריך להפריש תרומות ומעשרות מכמות מועטה של פירות או ירקות, ששווי המעשר שלהם אינו "שווה פרוטה", (או שבחומש שאנו מוסיפים בפדיון המעשר כבר אין "שווה פרוטה"), ישנה בעיה לחלל את המעשר על מטבע, מפני שההלכה איננה מכירה בסכום שכזה שהוא פחות מ'שוה פרוטה'.

חילול מעשר בשווי שכזה אפשרי רק אם על המטבע כבר מחולל מעשר שני קודם. במצב כזה חלק מהפוסקים דורשים שהקדושה שכבר חוללה על המטבע תהיה בדרגת חיוב שווה בחומרתה (לפחות) למעשר השני שמחללים כעת. מכאן הביטוי "פרוטה חמורה". 

בכל מטבע של קרן המעשרות ב"בית האוצר" ישנה קדושת מעשר שני בדרגת החיוב הגבוהה ביותר, לשם כך שחיללנו עליה מעשר שני של "דגן תירוש או יצהר" והיא קרויה "פרוטה חמורה".

לכל אחד מהמנויים יש שותפות במטבע מיוחדת מתוך המטבעות של בית האוצר. אנחנו מקפידים לחלל את המטבע בכל יום ולהעביר את הקדושה שבה למטבעות אחרות, כך שבכל יום היא עומדת לרשותכם מחדש.

מי שמחלל מעשר שני שלו צריך להוסיף חומש כאשר הוא מחלל על מטבע שלו. בקרן בית האוצר ישנם מטבעות ששייכים לכם ולכן עליכם לומר בנוסח המעשרות "בתוספת רבע מערכו".

לעתים יש מקרים שלא צריך להוסיף חומש, אך כיוון שבנוסח החילול כתבנו שהוא מחולל על "פרוטה ורבע במטבע המיועדת לכך בשבילי", הרי שאף מי שלא היה צריך להוסיף חומש, הדבר לא פגע בתוקף החילול.

כהן או לוי אינם צריכים לתת מעשר ללוי, אך גם הם יכולים להעזר בקרן המעשרות על מנת לתת מעשר עני לעניים, וכן לצורך השימוש במטבע לחילול מעשר שני. מאחר והם אינם צריכים לתת את המעשר ללויים, דמי המנוי שלהם נמוכים יותר.

המנוי נותן מענה להפרשה מפירות בשווי כללי של עד כ-400 ₪ לשנה (כלומר – 40 ₪ מעשר). הדבר נותן מענה לרוב ככל הגינות הפרטיות, ולכל הרוכשים במקומות שבהם היבול ספק מעושר (במקרה זה אין צורך בנתינה לעני וללוי, אלא רק בחילול מעשר שני, והדבר איננו מוגבל כשלעצמו).

סיטונאים שמפרישים מכמויות גדולות יותר זקוקים למנוי מיוחד, ולאומדן לפי הסכום שאותו הם נוהגים להפריש.

לפני אכילת גידולי קרקע שגדלו בארץ ישראל, חובה להפריש תחילה תרומות ומעשרות. תרומות ומעשרות הן שם כללי למספר מצוות שיש לבצע לפני האכילה. לפני ההפרשה הפירות קרויים 'טבל' והם אסורים באכילה.

ההפרשה כלולה מהחלקים הבאים: תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, מעשר שני ומעשר עני.

1. תרומה גדולה – מופרשת על מנת לתת לכהן. בזמן הזה מפרישים לשם כך כמות מינימלית, ללא שיעור מחייב. תרומה גדולה מותרת באכילה רק לכוהנים ולבני משפחותיהם כשהם טהורים. מכיוון שבזמן הזה הכוהנים טמאים ואינם יכולים לאכול את התרומה, לאחר ההפרשה עוטפים אותה בשתי שקיות, יש הקוברים אותה באדמה ויש המניחים אותה כך באשפה. כמו כן, אפשר בזמן הזה להאכיל בה את בהמותיו של הכהן.
2. מעשר ראשון – מעשר ראשון מופרש כמתנה ללוי. הכמות המיועדת להפרשה זו היא עשירית מתוך הפירות שנשארו לאחר הפרשת התרומה הגדולה. מעשר ראשון איננו קדוש, ובהסכמת הלוי מותר לכל אחד לאכול ממנו. כאשר חיוב ההפרשה הוא ודאי (טבל ודאי), כגון: פירות שגדלו בחצר פרטית, יש לתת את המעשר הראשון ללוי גם בזמן הזה. מנויי "בית האוצר" מקיימים את מצוות הנתינה באמצעות המנוי. אם חיוב ההפרשה מוטל בספק (ספק טבל), כגון: פירות שנקנו בשוק שייתכן שכבר הפרישו מהם, חייבים להפריש מעשר ראשון, אך לאחר ההפרשה אין חיוב לתת את המעשר ללוי וניתן לאוכלו.
3. תרומת מעשר – מתוך המעשר שמקבל הלוי, עליו לתת תרומה גם הוא לכהן. תרומה זו הינה עשירית מן המעשר שקיבל הלוי (מאית מכלל הפירות). דיניה של תרומת המעשר דומים לתרומה, ולכן בזמן הזה אין אפשרות לתת אותה לכהן אלא עוטפים ומשליכים אותה.
4. מעשר עני – בשנים שלישית ושישית שלאחר השמיטה, מפרישים מעשר נוסף לעני. הכמות המיועדת להפרשה זו היא עשירית מתוך מה שקיבל הלוי (כלומר: תשע  מאיות מכלל הפירות). בהסכמת העני מותר לכל אחד לאכול ממנו. כאשר חיוב ההפרשה הוא ודאי (טבל ודאי), כגון: פירות שגדלו בחצר פרטית, יש לתת את המעשר הראשון לעני גם בזמן הזה. מנויי "בית האוצר" מקיימים את מצוות הנתינה באמצעות המנוי. אם חיוב ההפרשה מוטל בספק (ספק טבל), כגון: פירות שנקנו בשוק שייתכן שכבר הפרישו מהם, חייבים להפריש מעשר עני, אך לאחר ההפרשה אין חיוב לתת את המעשר לעני וניתן לאוכלו.
5. מעשר שני – בשנים שלא מפרישים בהם מעשר עני, מפרישים בהם מעשר שני במקום זאת. ייעודו של המעשר להאכל על ידי בעל הפירות בירושלים בטהרה . בזמן הזה לא ניתן לאכול את הפירות, ולכן יש להעביר (לחלל) את קדושתם על כסף, ולאחר מכן מותר לאוכלם. מנויי בית האוצר מחללים על מטבע המיועדת להם בבית האוצר.