הלכה יומית: י"א טבת « הקודם | הבא »
קבורת רחל אימנו, ושבו בנים לגבולם, לעצמם ולעצמיותם
הרב אהוד אחיטובהרב אלישע וישליצקי זצ"ל מרבה היה לעסוק במשמעות קבורתה של רחל עפ"י הפסוק בירמיהו 'כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אוייב, ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם". וכך הוא אמר באחד משיעוריו:
"השאלה הגדולה היא, וכך שואל הבעש"ט: למה יש צורך בהמשך הפסוק. הרי הקב"ה מנחם אותה, ואומר "ושבו מארץ אוייב". זה מה שרחל רצתה לדעת, שבניה ישובו מארץ אויב. מה אם כן משמעות הפסוק הבא - "ויש תקווה לאחריתך נאום ה', ושבו בנים לגבולם"?! הרי כבר הובטחו לשוב מארץ אויב, מה משמעות ההבטחה הנוספת?
התשובה היא: "הגבול של המשכן, זה חמישים על מאה, אבל אלה ממדי הכלי שבתוכו יש השכנת שכינה. כלומר ש'שבו בנים לגבולם', זה שבו בנים לעצמם.
אמנם, זה שהם שבים מארץ אויב זה נס גדול, אבל זה עצם המהלך בטבעיות שלו. עכשיו השאלה מה יהיה טבעו של המהלך? מה יהיה אופיו? זה לא כתוב במילים ושבו מארץ אויב. אפשר לחזור הביתה ולהיות מופקר, אפשר לחזור הביתה ולהיות אנוכי (מלשון אנוכיות), אפשר לחזור הביתה ולשכוח את רחל אימנו. לכן מגיע הפסוק הבא – 'ושבו בנים לגבולם'. לא רק שהעם ישוב מארץ אויב, הוא גם ישוב לגבולו, ישוב לעצמו. לכן הזיכרון של רחל אימנו מאוד חיוני דווקא לאחר חזרתנו לארץ. אמנם כבר אין בכי, המשימה הושלמה לכאורה. אבל המשימה שהושלמה היא המשימה של 'ושבו מארץ אויב', אבל המשימה של 'ושבו בנים לגבולם' עוד לא הושלמה, והמשימה הגדולה עוד לפנינו".
