הלכה יומית: ז' ניסן « הקודם | הבא »
הרעיון העומד בבסיס דקדוקי החמץ דווקא בחג החירות
הרב אהוד אחיטוב
כלל בידינו: חמץ בפסח במשהו, ומשהו זה אין לו שיעור. משום מה הבהלה הזאת? מה הפחד מחלקיק זערער שכזה? למה לא יתבטל כדרך שאר איסורים? כך שאל מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל. על כך הוא השיב בלשונו הרהוטה: "הסוד שבדבר הוא כנראה בזה, שחמץ איננו חומר סטטי – שהוא במהותו חומר פעיל, תוסס ומתסיס, מנגע את כל סביבותיו ומדביקם בתסיסתו. חומר מעין זה אינו יכול להתבטל, גם בכמות קטנה ביותר עלול הוא להחמיץ הכל, לקלקל הכל, לשים לאל את כל העמל שהושקע... וחמץ זה, סמל הוא, סמל לחמץ שבלב, הוא הוא יצר שחז"ל מכנים אותו 'שאור שבעיסה'. אף הוא מסוכן מאד, אף הוא איננו סטטי, פעיל הוא ומפעיל, תוסס ומתסיס, מקולקל ומקלקל. אתו אין להתפשר, בו אין לתת אימון, כאן צריכה להיות מלחמה עד חורמה. לא להשאיר "כהוא זה"... אף לא במשהו!
הלכה זו לפרטיה ודקדוקיה דוגמא מומחשת היא, לאלפנו בינה בתעלומות הנפש ובתהלוכות החיים, לבער כל שאור שבעיסה, כל גילוי אף הקטן שבקטנים של יצרא דעבודה זרה, של מינות ושל כפירה ושל זלזול במצוות, לעקור מן השורש כל מדה רעה של גאות, של צרות עין, של קנאה ושל רדיפת ממון. בדיקת חמץ היא תנאי הכרחי לחירות של אמת, תנאי הכרחי לחירות ישראל". ויהי רצון שנזכה כולנו יחד לחירות לאומית וחירות אישית במהרה.
