מחזיקי בדק - ידי תלמידי חכמים

התשובה

ב"ה ח' תמוז התשפ"ד

שלום וברכה וכל טוב

בתשובה לשאלתך.

ראשית יישר כח על העיסוק בדבריו הנפלאים של הגאון החסיד רבי אברהם אזולאי זיע"א, שהיה סב סבו של החיד"א.

לעצם השאלה: לענ"ד לא קוראים את המשפט "מחזיקי בדק ידי' ברצף, אלא הביטוי 'מחזיקי בדק' נאמר כביטוי בפני עצמו, וכך צריך לקרוא את המשפט: 'מחזיקי בדק – ידי לומדי התורה"'. וכוונת המחבר לתאר כדרכו בלשונו המליצית שהוא זוכה לשבת בעיר חברון תובב"א, עם אנשי חברון שמחזיקים ידי תלמידי חכמים ולומדי התורה העומדים על המשמר בלימוד התורה והפצתה ובעצם זה גורמים לשמירת תורה ומצוות ומונעים פרצות רוחניות. ויוצא שיש כאן משמעות כפולה, כי אנשי חברון הם מחזיקים ידי תלמידי חכמים, אף שגם החכמים עצמם הם 'מחזיקי בדק'.    

בדומה לרבי אברהם אזולאי כתב ביטוי זה מאות שנים קודם לכן, רבינו יעקב ב"ר אשר (בנו של הרא"ש) בהקדמתו לחיבורו 'טור חושן משפט', שם הוא מנמק מדוע הוא חיבר ספר הלכתי על דיני ממונות וז"ל:
"ובראותי אני יעקב בן הר"ר אשר ז"ל כי בעוונינו חרב מקדשינו ובטלו כל אלה. ואין לשכה ואין סנהדרין.... וכו' אין מלך ולא שרים...לא שופטים ולא שוטרים. לא נביא ולא אורים. לא כהן ולא מורים. ואין שופט צדק. גם אפסו מחזיקי בדק, אך פרצות ולא גדרים וכו'  על כן עוררתי ועלתה במחשבתי לחבר ספר במשפטי הדינין...

כאשר הוא מתכוון שהוא חיבר ספר הלכתי מקיף, משום לאחר חורבן הבית אין לנו את הנהגת הסנהדרין שהם היו 'מחזיקי בדק' של כל עם ישראל.

להרחבת הדברים:

בספר מלכים מופיע הביטוי 'בדק הבית' ביחס לתיקונים השוטפים של אחזקת המקדש וכליו, כלשון הפסוק (מלכים ב יב, ז): "וַיְהִ֗י בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֧ים וְשָׁלֹ֛שׁ שָׁנָ֖ה לַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹאָ֑שׁ לֹֽא־חִזְּק֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת־בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת".

ושם פירש המצוד ציון מלכים ב פרק יב פסוק ז, את הפירוש המילולי של המילה 'בדק':

"מקום השבר והרעוע יקרא בדק כי מהצורך לבדוק ולחפש אחריו כמו מחזיקי בדקך (יחזקאל כז)".

כוונתו לפסוק שנאמר בנבואת הנביא יחזקאל  על מפלת העיר צור, שם מתאר הנביא כיצד יפלו כל השרים והמנהיגים כלשון הפסוק (כז, כז): "הוֹנֵךְ֙ וְעִזְבוֹנַ֔יִךְ מַעֲרָבֵ֕ךְ מַלָּחַ֖יִךְ וְחֹבְלָ֑יִךְ מַחֲזִיקֵ֣י בִדְקֵ֣ךְ וְֽעֹרְבֵ֣י מַ֠עֲרָבֵךְ וְכָל־אַנְשֵׁ֨י מִלְחַמְתֵּ֜ךְ אֲשֶׁר־בָּ֗ךְ וּבְכָל־קְהָלֵךְ֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹכֵ֔ךְ יִפְּלוּ֙ בְּלֵ֣ב יַמִּ֔ים בְּי֖וֹם מַפַּלְתֵּֽךְ".

כאשר פשט הפסוק מתאר אותם כמנהיגי ספינה בשל היות העיר צור יושבת סמוך לים ועוסקת במסחר ימי. לכן הביטוי "מחזיקי בדקך... יפלו בלב ימים ביום מפלתך". נאמר כמשל על האנשים האחראים על התיקונים של הפרצות באנייה (כלשון המצודת דוד שם), ובנמשל הכוונה למנהיגי העיר כלשון המלבי"ם שם: "מחזיקי בדקך הם המנהיגים". או שהכוונה למפקדי הצבא כלשון אברבנאל (שם): "מחזיקי בדקך שהם שרי הצבא", והם נקראים כן משום שהם אמורים היו לגדור את הפרצות הפיזיות והמוסריות.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב