התשובה
'מכת מדינה' היא אירוע יוצא דופן. בדרך כלל מי שאנוס ואינו מקבל שירות, פטור מלשלם. לכן אדם שהזמין עובד ובגלל דבר שאינו צפוי נאלץ לבטל אותו, אינו משלם לו את שכרו, כי 'מזלו [של הפועל] גרם'.[2] לעומת זאת 'מכת מדינה' נתפסת כגזרה כללית הפוגעת בשני הצדדים בשווה,[3] והואיל ויש חוזה מחייב ביניכם – עלייך לשלם חצי מהשכר הקבוע (בניכוי העלות שהמטפלת חסכה לעצמה – מגבונים, אוכל וכדומה). כאשר נוצרו יחסי עובד מעביד וקיימת 'מכת מדינה', היא פוגעת בשני הצדדים, ועל כן יש לשלם אף שאין לכך תמורה.
[1]. פסק בית הדין 'הישר והטוב', אייר תש"פ. אמונת עתיך, 128 (תש"פ), עמ' 133.
[2]. שו"ע, חו"מ סי' שלג סעי' ה.
[3]. שו"ע, חו"מ סי' שכא סעי' ו; סמ"ע, חו"מ סי' שכא: 'מסתברא לומר כיון דמכת מדינה היא המשכיר והשוכר שוין בדבר ואין לומר דמזלו דשום אחד גרם... לפחות יהיה ההפסד על שניהן'.