התשובה
הנחיות משרד הבריאות באות להתמודד עם מה שקרוי בהלכה 'מכת מדינה', ועל כן ביטול האירוע נידון בהקשר זה. והנה הש"ך[1] כתב שכאשר היה תשלום מראש על שכירות, אז אף אם אירע אונס, אין המשכיר צריך להחזיר את התשלום. דבריו מתבססים על דברי התוספות[2] שתשלום מראש משמעותו הסכמה לכך שגם במקרה של ביטול מחמת אונס, הכסף נשאר אצל המקבל.[3] לכאורה על פי דבריו, בעל האולם צודק ואינו חייב להחזיר את המקדמה, אלא שכיום המקדמה מתפרשת באופן אחר: היא אינה בתורת קניין שכירות, אלא בתורת דמי רצינות. הש"ך עוסק בשוכר שכבר החל את השכירות ושילם מראש על החודש הבא, אז ברור שמדובר על דמי שכירות. לעומת זאת מקדמה על אירוע עתידי אינה נחשבת לתשלום ממשי היוצר קניין אלא דמי רצינות למקרה של ביטול האירוע. יש להוסיף כי לפי רוב הדעות ניתן לחזור מהסכם שכירות שלא בא לעולם.[4]
לעניין הדרישה של בעל האולם לחייב אתכם לקיים את האירוע המצומצם באולם השמחות שלו, נראה שעקב 'מכת המדינה' רשאי המזמין לחזור בו לגמרי, וההסכם בטל.
על בעל האולם להחזיר את כל המקדמה, והמזמין רשאי לעשות את האירוע במקום אחר.
[1]. ש"ך, חו"מ סי' שלד ס"ק ב.
[2]. תוס', בבא מציעא עט ע"ב ד"ה אי.
[3]. דעת הרמ"א, חו"מ סי' שיב סעי' יז, שבכל אונס יש להחזיר את המקדמה, אפילו באונס פרטי כגון שנשרף הבית. ומדברי קצות החושן, סי' שכב ס"ק א, בשם מהר"ם נראה שבמכת מדינה מחזיר לו את המקדמה. והאריך בכך מחנה אפרים, הל' שכירות סי' ז, בשם ראב"ן שאם ברחו מחמת מגפה, מתחלקים בהפסד, ואף בשילם מראש עליו להחזיר מחצה, והמחנ"א עצמו חולק, כי הבית עומד לשימוש ורק האנשים ברחו. ומכל מקום גם לפי דברי המחנ"א יש להחזיר, הואיל ומשרד הבריאות אוסר על בעל האולם לקיים אירועים.
[4]. נתיבות המשפט, סי' ריא ס"ק ה, כתב שניתן להשכיר נכס לזמן עתידי, ובתשובת חמדת שלמה, חו"מ סי' ח, הביא פוסקים נוספים שניתן לחזור בו.
