התשובה
התורה מתארת בפירוט (במדבר פרקים ג-ד) את הובלת כלי המשכן במסעות בני ישראל במדבר, החל באריזת הכלים בכיסויים מיוחדים וכלה בנשיאתם על ידי הלויים. ככלל, המשכן עצמו נישא בעגלות באחריות בני גרשון ומררי, ואילו כלי השרת – הארון, השולחן, המנורה ושני המזבחות – נישאו על ידי בני קהת. הכיור אינו מוזכר כלל בכל הפרשה, והדבר אומר דרשני!
בשאלה זו חלוקות הדעות. רבי אברהם אבן עזרא (הפירוש הארוך, שמות לה, טז) כותב: 'הנה אין לכיור ולכנו בדים, אולי על העגלות היו נשואים'. סברתו מחשיבה את הכיור בתור חלק מחצר המשכן, ולא בתור כלי שרת. לעומתו כותב הרמב"ן (שמות לח, כא):
ולא הזכיר בכאן [בפרשת פקודי, בפירוט מה שנעשה מנחושת התנופה] הכיור וכנו... ויתכן [טעם נוסף להשמטתו] שלא היה בפקודת איתמר [הממונה על בני גרשון ומררי, שמשתמשים בעגלות (במדבר ד, כח-לג), ומה שנתון לפקודת איתמר מבואר בפרשת פקודי (שמות לח, כא)], כי יכנס בכלל מה שאמר הכתוב (במדבר ג, לא): 'ומשמרתם [של בני קהת] הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכלי הקדש אשר ישרתו בהם', כי בכיור וכנו ישרתו למזבח, והנה איננו בחשבון הפרשה הזו.
לדעתו הכיור נישא על ידי בני קהת כשאר כלי השרת.
יש להעיר על דברי הרמב"ן: 'כלי הקודש אשר ישרתו בהם' לא נישאו בפני עצמם, שהרי נאמר על השולחן, על המנורה ועל שני המזבחות, שנשיאת כלי העזר של כל אחד מהם הייתה עם כלי השרת העיקרי שעבורו הם משמשים (עי' במדבר ד, פס' ז, ט, יב, יד). אם כן, נראה שכוונת הרמב"ן לומר שהכיור, שמוגדר על ידו כמשרת למזבח, נישא עם המזבח החיצון, ככתוב (שם, יד): 'ונתנו עליו את כל כליו אשר ישרתו עליו בהם, את המחתות את המזלגות ואת היעים ואת המזרקות, כל כלי המזבח, ופרשו עליו כסוי עור תחש ושמו בדיו'. אפשר לחזק את דבריו אם נשים לב שיש כאן כלל ופרט וכלל, ומסתבר לרבות כעין הפרט את שאר כלי המזבח. עם זאת, יש לתמוה: לכאורה הכיור הוא כלי העזר למזבח החשוב מכולם, ואם כן – מדוע דווקא הוא הושמט? גם בפסוקים אחרים שמזכירים את 'כל כלי המזבח' הכיור וכנו אינם נזכרים בהם (ראה שמות כז, ג; שם לח, ג).
