מה מברכים על לבבות דקל?

התשובה

בס"ד

שלום וברכת ד'

הגמ' (עירובין כח ע"ב, ברכות לו ע"א) דנה על ברכת הקור שהיא ליבת הדקל, בשנה ראשונה היא רכה ואכילה ולאחר מכן מתקשה והופכת להיות חלק מהעץ.
קור, רב יהודה אמר: בורא פרי האדמה, ושמואל אמר: שהכל נהיה בדברו. רב יהודה אמר בורא פרי האדמה - אוכלא הוא, ושמואל אמר: שהכל נהיה בדברו - כיון שסופו להקשות לא מברכינן עילויה בורא פרי האדמה. אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, כוותיך מסתברא, דהא צנון שסופו להקשות ומברכינן עליה בורא פרי האדמה. ולא היא, צנון - נטעי אינשי אדעתא דפוגלא, דיקלא - לא נטעי אינשי אדעתא דקורא. ואף על גב דקלסיה שמואל לרב יהודה, הלכתא כוותיה דשמואל.
מסקנת הגמ' שמברכים על הקור שהכל כיוון שאין נוטעים על דעת אכילת הקור.
דין זה נפסק בשו"ע (או"ח סי' רד סעי' א) וז"ל:
ועל דבר שאין גדולו מן הארץ, כגון: בשר בהמה, .... ועל כמהין ופטריות, ועל קורא הגה: ) (שהוא) הרך הנתוסף באילן בכל שנה שקורין (פלמיטו) (טור)...מברך: שהכל.

הרשב"א (עירובין כח ע"ב ד"ה לאו) אומר שקורא לא דומה לצלף שבו הוא רוצה גם את הדברים המשניים ואילו בדקל איננו רוצה כלל את המשני, ועל כן למרות שבצלף מברכים על הדברים המשניים (תמרות, קפריסין, עלין) בורא פרי האדמה, אבל קור מברכים עליו שהכל כיוון שאין מגדלים את העץ שיאכלו את הקור. נראה מכאן שאם היום מגדלים את הדקל לצורך אכילת הקור, ויש בזה עסק מסחרי בהקפים גדולים, א"כ דינו כדין הצלף, ולכן על החלק המרכזי שהם התמרים מברכים עץ ואילו החלק המשני יורד בדרגה אחת, וא"כ על לולבי הדקל הנמכרים יש לברך אדמה ולא שהכל, כיוון שהשתנתה המציאות.

בברכת התורה והארץ
הרב יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ