התשובה
כתב הרמ"א (שו"ע סי' רמו ס"ד): "ואין לאדם ללמוד כי אם מקרא,
משנה וגמרא והפוסקים הנמשכים אחריהם, ובזה יקנה העולם הזה
והעולם הבא, אבל לא בלמוד שאר חכמות. (ריב"ש סימן מ"ה
ותלמידי רשב"א) ומ"מ מותר ללמוד באקראי בשאר חכמות, ובלבד שלא
יהיו ספרי מינים"… מתבאר שאין ללמוד כלל בספרי מינים,
ואין המדובר בלימוד מינות שהרי זה אסור אף מצד דיני ע"ז.
וכ"כ בשו"ת משנה הלכות (חלק יב סימן רטו): "כבר כתב הריב"ש
ז"ל בתשובה סי' ס"ה דמה שאמרו ז"ל (סנהדרין צ"ט) אף הקורא
בספרי מינים אין להם חלק לעוה"ב לא אמרו שהמאמין בספרי מינים
אלא הקורא בהם אפילו אינו מאמין כי סופו אפשר ימשך אחריהם או
עכ"פ לרגע יחשוב בהם וימשוך אחר מקצת".
אומנם מצינו לגדולי ישראל שקראו בספרי המינים על מנת להשיב להם
וכבר בתלמוד מצינו התר לעסוק בנושאים כאלו ע"מ להורות (ר"ה כד)
כלומר שהמטרה הייתה חיובית ונחוצה. אם לימוד ההיסטוריה היה נחוץ
במידה דומה והיה נעשה ע"י מי שיראתו קודמת לחכמתו והתיחסותו
לטקסטים כאלו הייתה זהירה ואחראית היה מקום להתיחס לשאלתך
בהתיחסות דומה. אך מכיון שאיני מכיר את המרצים ואת מידת
האוביקטיביות המדעית שלהם איני יכול לצערי להתיחס ישירות לשאלתך.