התשובה
הרמב"ם אינו מביא לעולם דברי התרסה של כופרים במילואם . הוא
מצטט קטעים קצרצרים מדבריהם ומיד מגיב עליהם. הוא פותח באמונה
מסיים באמונה ומלמד אותנו איך להתמודד עם טענותיהם של כופרים.
לכך התכוונו חז"ל חז"ל באומרם דע מה שתשיב...
זו דרכם של גדולי ישראל. הם אינם שווי נפש כלפי דעות כאלו. הם
לא היו "פלורליסטים". היו להם דעות מוצקות ואחריות לקוראיהם.
אילו עורכי הספר היו מגלים אחריות דומה היו מביאים רק את ביקורתם
של המגיבים על דברי ההתרסה. ואם היה הכרח בהבאת ציטטות
מסוימות ניתן היה לשבצם בתוך דברי הביקורת, כפי שנהג הרמב"ם
ושאר גדולי ישראל.
הם גם לא דאגו לכך שהכותבים האחרים יתייחסו לדברים הקשים.
בדברי התייחסתי רק בכמה שורות לטענה שאברהם היה צריך לנהוג
אחרת. לו היו מיידעים אותי שחלק כה גדול מהספר מבקר את אברהם
או שהייתי מתיחס ביתר אריכות לטענה או שהייתי מושך את דברי בכלל
מהספר, כמנהג נקיי הדעת שבירושלים.
עקידת יצחק תופסת מקום מרכזי בהלכה ובתפילה ובמורשת ישראל.אם
יש לנו שאלות ותמיהות חובתנו לבררן. עורכי הספר יכלו להפנות את
השאלות הקשות להוגי דעות מאמינים ומבקשים את התייחסותם. בהפניה
זו יכלו להביא את דברי ההתרסה במילואם ע"מ שהכותבים יתיחסו
אליהם. לצערי ואני משער שגם לצערה של המשפחה הם לא נהגו כן
וגרמו צער למשפחה ולנשמתו של הקדוש שנקרא על שמו של יצחק
אבינו ומסר את נפשו על קידוש ה'.
