התשובה
בס"ד אדר שני תשע"א
זרעי צנון הנאכלים
אדם שמגדל זרעי צנון לאכילה ולא מעוניין כלל בצנון עצמו, מה דינו לגבי מעשרות וברכות.
א. פטורים מתרומות ומעשרות.
המשנה (מעשרות פ"ה מ"ח) אומרת: שום בעל בכי ובצל של רכפא וגריסין הקילקין והעדשים המצריות ר' מאיר אומר אף הקרקס ר' יוסי אומר אף הקוטנים פטורים מן המעשרות ונלקחים מכל אדם בשביעית.
זרע לוף העליון זרע כרישים זרע בצלים זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גנה שאינן נאכלים - פטורים מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית.
ב. פטור בגלל האדם.
הרמב"ם והרע"ב (ד"ה מצריות) הסבירו את הפטור ממעשרות של שום בעל בכי, ובצל הרכפא וגריסין וקליקין (המנויין תחילה במשנה) מכיוון שאינם נאכלים הרי אלו הפקר ולכן אדם שלוקח אותם הוא פטור ממעשרות שחזקתם מההפקר. הר"ש הסביר שהסיבה לפטור הוא מכיוון שמינים אלו המנויים ברישא של המשנה חזקתם מחו"ל ואינם גדלים בארץ ישראל ולכן הם פטורים.
נראה לפי הסבר זה שאם אמנם יגדל אדם לעצמו מינים אלו יתחייב במעשרות מכיוון שאין חזקתם מההפקר למרות שרוב בני אדם אין אוכלים, אבל אם הוא מגדלם בשביל אכילתו חל עליו חיוב. כמו כן לפי הר"ש אם ברור שגידלם בארץ הרי אלו חייבים בתרו"מ.
ג. זרעי גינה.
לגבי הפטור של זרע לוף, בצל, צנון וזרעוני גינה שאינם נאכלים, המשנה אומרת שהפטור הוא מכיוון שאינם נאכלים. הר"ש הסביר שנימוקו הוא מהנאמר (ויקרא כז): "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ" ומהמילים "זרע הארץ" אנו ממעטים זירעוני גינה שאינם נאכלים מדכתיב מזרע ולא כל זרע. משמע שזהו מיעוט גמור שאין חיוב בזרעונים שאינם נאכלים.
נשאלת השאלה האם זרעוני גינה שאינם נאכלים משמעותם שאינם נאכלים כלל (כעץ ועלים) או שמא אינם נאכלים הכוונה שבני אדם רגילים לא אוכלים אותם אבל אפשרי לאכלם, ובכל אופן הם פטורים מכיוון שאין בני אדם רגילים לאכול אותם.
הרמב"ם (הל' תרומות פ"ב ה"ב) כתב: הכרשינין אע"פ שאינם מאכל אדם, הואיל ואוכלין אותן בשני רעבון - חייבין בתרומה ומעשרות.
מדברי הרמב"ם למדנו שכרשינין למרות שאינם מאכל אדם אבל מכיוון שנאכלים בשנות רעב הם מוגדרים מאכל, כל זה בדבר שיש רגילות לאנשים לאכול בשנות רעב, אבל אם אין רגילות האנשים לאכלו אפילו בשנות רעב נראה שאין עליו כל חובה של מעשרות וממועט מהמילים "מזרע הארץ". הרדב"ז הסביר שכיוון ומחויב בשנות רעב אי אפשר לחלק בין השנים. אבל כל זה בתנאי שבשנות הרעב נאכל כמאכל כללי, אבל דבר שאינו מאכל אלא לבודדים אפילו בשנות הרעב, איננו נחשב כמאכל כלל.
יסוד זה אנו יכולים ללמוד גם מדין תמרות התלתן שעליהם כתב הרמב"ם (הל' תרומות פ"א ה"ד): תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן ושל צלף והקפריסין של צלף פטורים מפני שאינן פרי.
הרדב"ז מסביר שם שברור שיש שאוכלים תמרות של תלתן בכל אופן כיוון שהרוב אין אוכלים, אין מתחשבים במיעוט האוכל אלא הולכים לפי הרוב.
למדנו שלדיני תרו"מ אפילו אם מיעוט אוכלים חלק מסויים יש ללכת לפי הרוב שאינו אוכל ולא מוגדר "מזרע הארץ" ופטור לגמרי ממעשרות.
ליסוד זה יש להביא ראיה מדברי הגמ' (ב"ב צג ע"א) שזרע פשתן רובו לזריעה ומיעוטו לאכילה, והוא מזרעוני הגינה שאינם נאכלים, ולפי הגדרת הרמב"ם כל הזרעונים שאין זרעם נאכל הרי הם פטורים ממעשרות, א"כ גם זרע פשתן למרות שיש מיעוט שאוכלים אותו הוא פטור מתרו"מ.
אלא שקשה מדברי הרמב"ם (הל' מעשר שני פ"א ה"ג) שכתב שכל דבר שאין ראוי למאכל רוב אדם כגון חרובי צלמונה המעשרות בהם הוא מדרבנן. נראה מדבריו שיש חיוב מדרבנן בדבר שאינו נאכל על ידי רוב בני אדם. ומדוע בזרעוני גינה פטור לגמרי? אלא שצריך לחלק בין זרעוני גינה שבהם אין הזרע פרי כלל, אלא הוא משמש לגידול עתידי, אבל בפני עצמו איננו פרי, אבל חרובי צלמונה שהם עיקר המאכל בעץ על כן אם יש שאוכלים אותו חל בו חיוב מדרבנן. עוד יש לחלק בין פירות האילן שלדעת הרמב"ם חייבים בתרו"מ מדאורייתא (לאפוקי מדעת הראב"ד והתוס' ועוד ראשונים, הסוברים שכל פירות האילן החיוב מדרבנן מלבד תירוש ויצהר) על כן בחרובי צלמונה חייב מדרבנן, אבל ירק שכולו מדרבנן אפילו יש מיעוט שאוכלים את זרעי גינה הרי זה פטור לגמרי.
העולה מדברינו שזרעי גינה שאינם נאכלים אין בהם חיוב תרו"מ אפילו שאפשר לאכול את הזרעים בשעת הדחק. אמנם הרדב"ז (הל' תרומות פי"א הכב ד"ה וכן הזורע) מסביר את דברי הרמב"ם שיש מקרה של זרעי פשתן שהם תרומה ולמרות שזרעוני גינה שאינם נאכלים אינם תרומה כתב שבזרעי פשתן יש חיוב מדרבנן. אלא שכבר הקשה על כך במעדני ארץ (הל' תרומות פ"ב ה"ג אות א ד"ה ולכן) שהרי זרעוני גינה שאינם נאכלים הם פטורים ואין בהם אפילו חיוב מדרבנן (עיי"ש כיצד מסביר את הרמב"ם). אמנם מדברי החזו"א (מעשרות סי' א ס"ק כ ד"ה ר"מ) משמע דס"ל שבזרעי פשתן יש חיוב תרו"מ, אבל הויכוח הוא בזרעי פשתן שיש רבים שאוכלים אותו, אבל בזרעוני גינה שאינם נאכלים לכולי עלמא אין חיוב תרו"מ ואפילו אם ירצה לאכול נראה שאנו אומרים שבטלה דעתו אצל כל אדם והוא ממועט מהפסוק, ועל כל לא חל חיוב.
ד. הזורע לאכילה.
אלא שיש לשאול שמא בזורע לאכילה הדין שונה ויש חיוב תרו"מ. ולכאורה יש להביא לכך ראיה מדברי הרמב"ם (הל' תרומות פ"א ה"ב): הסיאה והאזוב והקורנית שזרען מתחלה לאדם חייבין במעשר, וכן כל כיוצא בהן.
מדברי הרמב"ם עולה שסיאה והאזוב והקורנית שאינם מיוחדים למאכל אדם או בהמה (שביעית פ"ח מ"א) אם זרעם למאכל אדם הרי זה חייב. וא"כ גם בזרעוני גינה שיזרע אותם לאכילה יש מקום לחייב בתרו"מ. אלא שיש לחלק בין סאה איזוב וקורנית שהגמ' (נדה נא) מעמידה שסתמן למאכל אדם או בהמה, אבל בדבר שאינו לא מאכל אדם ולא מאכל בהמה אלא לזרע, בכך נראה שאין מחשבת האדם אפילו בשעת הזריעה מועלת מכיוון שגידול זה איננו נחשב כלל כזרע הארץ שמתחייב במעשרות, ואי אפשר להחיל עליו שם זרע הארץ במחשבה.
ה. הלכה במעשרות.
העולה מכאן שזרעי גינה שאינם נאכלים לרוב בני אדם, אפילו יש מיעוט קטן שאוכלים אותו הרי זה פטור לגמרי ואיננו חייב במעשרות אפילו מדבריהם, אם אמנם ישתנה המצב ויתרבו האוכלים נגיע למחלוקת הראשונים בעניין זרע פשתן, אבל בזרעי צנון לכו"ע אין המיעוט הקטן שאוכלים גורם לחיוב תרומות ומעשרות .
ו. זרע לברכה.
עד כאן הדיון היה לגבי מעשרות והגדרת "מזרע הארץ", אבל יש לדון האם יש לברך ואיזה ברכה יש לברך על זרעי צנון שנזרעו לאכילה.
השו"ע (סי' רב סעי' ו) כתב: צלף (פי' צלף מין אילן שעלין שלו ראויים לאכילה ויש בעליו כמין תמרים. אביונות הוא הפרי מהצלף וקפריסין הן קליפה שסביב הפרי כקליפות האגוזים), על העלין ועל התמרות ועל הקפריסין בורא פרי האדמה; ועל האביונות שהם עיקר הפרי, בורא פרי העץ.
ברור שהיו שאכלו את העלין, התמרות והקפריסין, אבל ההלכה שעיקר הגידול הוא מקבל את הברכה המיוחדת כ"פרי". על כן רק הצנון הנאכל שהוא הפרי מקבל את ברכתו המיוחדת, שאר חלקי הירק אינם מקבלים את הברכה המיוחדת אלא יורדים דרגה אחת ומברכים עליהם שהכל. ועוד יש להוסיף שכאן רוב העולם לא נוטעים אלא בשביל הצנון ולא בשביל הזרעים, ולכן ברכתו שהכל. ולמרות שאיננו אוכל לעניין מעשר בכל אופן כדי להנצל מהאיסור להנות מהעולם הזה ללא ברכה יש לברך "שהכל". מדברינו אלו עולה שגם בעלי צנון ו/או סלק ברכתם שהכל שאינם עיקר הפרי.
ז. להלכה.
זרעי צנון בימינו נחשבים להיות כזרעוני גינה שאינם נאכלים, ועל כן פטורים מתרו"מ אבל האוכלם צריך לברך עליהם שהכל.
