בעל תשובה

התשובה

מקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים. לגבי המדרגות הרוחניות של בעלי תשובה, נחלקו הראשונים והאחרונים, בפניך שתי דעות.
א. בעל חובת הלבבות (שער התשובה פ"ח) כתב:
והאם החוזר בתשובה והצדיק שוים. אומר כי יש מן החוזרים בתשובה שלאחר שחוזר בתשובה שוה הוא לצדיק שלא חטא, ומהם מי שמעלתו יתירה על זו של הצדיק, ומהם מי שיש לצדיק יתרון עליו אף על פי שזה חזר בתשובה.
מסביר בעל חובת הלבבות.
הראשון – השוה בין בעל תשובה וצדיק גמור הוא בעל תשובה שביטל מצוות עשה שאין בה כרת כציצית ולולב, ושב כעת ומשתדל לקיים את כל מצוות ד', עליו נאמר שאיננו זז משם עד שמוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר שובו אלי ואשובה עליכם.
השני - מי שעבר על מצות לא תעשה אולם לא בחטא גדול אלא בחטא קטן ואין בו כרת. ועשה תשובה ומתחרט ומתבייש ממעשיו הרעים, וישמר בשארית ימיו מן המכשול ובזה הוא עדיף מהצדיק, שהצדיק אין אנו יודעים אם לא מתגאה במעשיו וביושרו, ועל שב זה נאמר במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
השלישי – הוא פחות מהצדיק, והוא השב מעבירות חמורות שיש בהם מיתה ב"ד וכרת בידי שמים, כחלול השם (או חילול שבת), אין אפשרות מחילה אלא עד שיבחן בעולם הזה בנסיון שיוכל לעמוד בו וינקה מעונותיו.
בעל חובת הלבבות מסביר את דברי רבי אבהו בבעל תשובה שחטא בחטאים קלים (מצוות לא תעשה שאין בהם כרת).
ב. ה. בעל תשובה גמורה
מדברי הזהר נראה כפשטות הגמ' ודברי ר"א שהרי כתב (בראשית דף לט ע"א):
בהיכלא חמישאה קיימין כל אינון מאריהון דתיובתא שלימתא דתבו מחטאיהון ואתנחמו בהו ונפקת נשמתייהו בדכיו (וכל אינון מאריהון דתיובתא) ......., האי היכלא קיימא על אינון היכלי תתאי ואפילו צדיקים גמורין לא יכלין לאעלאה בגו (ההוא) האי היכלא ולמיקם ביה והאי איהו דרגא עלאה על כלא (ביה) בר דרגא דחסידי דאיהו דרגא עלאה על כלא:
(תרגום חפשי) היכל חמישי של הקב"ה שם נמצאים כל בעלי תשובה גמורה שחזרו מחטאיהם והתחרטו מהם, ויצאה נשמתם בטהרה... היכל זה הוא מעל כל ההיכלות ואפילו צדיקים גמורים אינם יכולים להכנס בו, וזו הדרגא הגבוהה.
ועוד הוסיף (חיי שרה קכט רע"ב)
זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגע חדא קריבין לגבי קודשא בריך הוא מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים דאתקריבו גבי קודשא בריך הוא בכמה שנין, אברהם לא עאל באינון יומין עלאין עד דהוה סיב כמה דאתמר, וכן דוד דכתיב (מלכים א' א') והמלך דוד זקן בא בימים, אבל מאריה דתשובה מיד עאל ואתדבק ביה בקודשא בריך הוא, ר' יוסי אמר תנינן אתר דמאריהון דתשובה קיימי ביה בההוא עלמא צדיקים גמורים לית לון רשו לקיימא ביה בגין דאינון קריבין למלכא יתיר מכלהו ואינון משכי עלייהו ברעותא דלבא יתיר ובחילא סגיא לאתקרבא למלכא,

(תרגום חפשי) זכאין בעלי התשובה שבשעה אחת מתקרבים לקב"ה, מה שאין כן צדיקים גמורים מתקרבים בכמה שנים לקב"ה, ..ר' יוסי אמר במקום של בעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין להם רשות לעמוד מכיוון שהם קרובים יותר לקב"ה והם נמשכים ברצון הלב יותר לקב"ה.
הזוהר מאריך במאמרים רבים בנושא (עיין מרגליות הים צט. אות יד). נראה מדברי הזוהר שלמד שמעלת בעלי תשובה איננה רק בגלל שכר התשובה שבידם אלא הם קרובים יותר לקב"ה אפילו מצדיקים גמורים. בעלי התשובה שהזוהר מדבר עליהם אלו בעלי תשובה "דתיובא שלימתא". הזוהר מביא דוגמא לבעל תשובה שלם, מנשה המלך שחזר בתשובה ועליו הכתוב אומר (בדברי הימים ב, לג, יב) "ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו וידע מנשה כי ד' הוא אלהים". בעלי תשובה בדרגות כאלו שהגיעו להתקרבות לפני ד' הם שאין צדיקים יכולים יכולים לעמוד במחיצתם.
הזוהר לא חילק בעבירות ובחטאים האם הם חמורים או לא אלא דרישה שבעל התשובה יעשה תשובה גמורה ועליונה, ובכך תהא לו דבקות מוחלטת בקב"ה.

ו. המאירי והרמב"ם כדעת הזוהר
נראה שאלו דברי המאירי בחבור התשובה (מאמר א, פ"ב) בחילוקי מדרגות השב הביא המאירי את המעולה שבכולם:
שהערתו טוב כוונתו... והכניע לבו ויצרו לשוב אל ד', עזב דרכו ומחשבתיו הטוב ארחותיו.
בכך מבאר המאירי את דברי הפסוק בתהלים (לג, ט) "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום" הסוס והפרד אין הנהגתם מצד עצמם אלא צריכים הם למתג ורסן. כי המתג יעירהו ללכת בהרגישו חידוד הברזל בבשרו, והרסן יחזיק בו הרוכב ויישרנו בו ללכת הדרך ירצה, אל אשר יחפץ יטנו ימין ושמאל, ללא המתג אולי לא ילך כלל, וללא הרסן למרות שילך אבל יפנה ימין ושמאל, ועל כך אומר דוד המלך אל תהיו כסוס ופרד שצריכים מנהיג מבחוץ אלא שיהא מניעם מבפנים שיהא שכלם מעורר אותם ומנהלם. א"כ מכריח המאירי את חשיבות התשובה הבאה מעצמו מתוך גדלות פנימית והכרה זו היא המעולה שבתשובות, ועל תשובה זו נאמר שמגיעה עד כסא הכבוד.על זה נאמר "מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים". אנו רואים שכשעושה תשובה מאהבה יכול אדם להגיע למעלות גבוהות, השאלה איננה על אלו עברות עושה תשובה אלא כיצד הוא עושה את התשובה.
על פי דברים אלו ניתן להסביר את הרמב"ם (פ"ז ה"ד) בתארו את בעל התשובה, לא כחילוק שבין שכר ומעלה (כפי שהסברנו לעיל) אלא שהרמב"ם דן באדם שחוזר בתשובה מאהבה וכפי שהרמב"ם (פ"ב ה"א) כתב "איזו היא תשובה גמורה זה שבא לידו דבר שעבר בו ואשפר בידו לעשותו ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח" סוג זה של תשובה הוא תשובה גמורה וכפי שהמאירי (מאמר א' פ"ב עמ' 40) כותב "לא העירתהו בתשובה ההיא חולשת הטבע או זקנה או העדר הזמנה ויכולת או תוכחת מוכיח.. .רק שהעריתהו טוב כונתו והתהתבייש בנפשו וממוראו בעשיית העבירות ההם, והתבונן באחריתו והכניע לבו ויצרו לשוב אל ד', עזב דרכו ומחשבותיו הטוב אורחותיו". זו התשובה עליה מדבר הרמב"ם (פ"ז ה"ד) "שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו". לכן מעלתו למעלה ממעלת הצדיק, שהרי כל מעשיו כעת הם בדרגה גבוהה ביותר. על פי דברינו אלו גם הרמב"ם מבאר כזוהר שבעל תשובה מאהבה דרגתו גבוהה מצדיק.

יש עוד שיטות אולם נסתפק בשתי אלו.

בברכת התורה והארץ
הרב יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון