אתרוג מורכב הרב קוק
השאלה:
שלום הרב בהמשך להתכתבות שלנו אני שולח לרב טיוטא של מה שכתבתי בעניין ההיתר של מרן הרב זצ"ל בעניין האתרוגים (לצערי הרב לא הספיק לענות לי על המשך השאלה משבוע שעבר). אני אשמח מאוד אם הרב יוכל לעבור על הדברים ולומר האם הדברים שכתבתי נשמעים לרב. הרכבת עץ מתולדות המורכב: כפי שראינו, מוסכם היום על כל הפוסקים האחרונים שאסור ליטול אתרוג מורכב לשם מצוות לולב. אולם, היו פוסקים רבים שהתירו ליטול אתרוג מתולדה של מורכב. נסביר: נניח שנעשתה הרכבה של ייחור עץ אתרוג על גבי כנה של לימון. לאחר מכן לקחו את אחד הייחורים החדשים שצמחו שלכאורה מורכב מאתרוג ולימון, ושתלו אותו באדמה. האם מותר ליטול אתרוג שנוצר מהרכבה זו? הפוסקים נחלקו בדין זה והדבר תלוי בסיבה לפסול אתרוג מורכב. כך כתב החלקת יואב (סימן ל"ב, ענף ו'): דשפיר בטל חלק הלימון והוי ככולו אתרוג. ונמצא דלא נשאר שום פסול במורכב, דדברי הלבוש מטעם נעבדה בה עבירה כבר דחיתי, דנעבדה בה עבירה אינו מזיק אף לגבוה וכל שכן למצווה ... וגם מטעם חסר כבר דחיתי שאין זה חסר וגם לא דמי לאתרוג השותפין. וגם מטעם דילדה בטלה בזקנה דהוי אין עצו ופריו שוה כבר הבאתי דלימון גם כן עצו ופריו שוה. אך אפשר דמכל מקום טעם קליפת אתרוג ולימון ואילנות שלהם אין להם חד טעם. אך גם בזה כתבתי דתלוי בספק הש"ס אי עצו ופריו שווה הוי סימן או עצם המצווה. וחשש שכתבו מטעם בל תוסיף אין זה כלום, דהרי ידוע מה שכתב הרא"ש בסוכה גבי אין אוגדין את הלולב אלא במינו דהיכא דעביד לנוי ליכא בל תוסיף אף בבל תוסיף דאורייתא. וכן מוכח מש"ס מנחות גבי תפילין בלילה דאם לשומרן מותר. ואם כן בנידון דידן, כל הרכבה נעשה שיהיה האתרוג נאה יותר. ואפילו לשיטת הר"ן סוכה דבבל תוסיף דאורייתא אינו מועיל נוי, מכל מקום בנידון דידן ודאי לא הוי רק בל תוסיף דרבנן, דהרי אמר ר' יהושע לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו, ושוב מועיל נוי ... ולא נשאר לנו חשש רק מטעם עצו ופריו שוה אם נאמר דאין טעם קליפת הלימון ואילן שלו שווה לאתרוג. אבל כל זה לא שייך רק במורכב הראשון שענף הוא האתרוג ואילו הוא לימון. אבל בבניהם אחר כך, הרי אין כאן שום פסול, דהרי עצו ופריו שווה וגם לא נעבדה בה עבירה ... אבל כיוון שסילקתי חשש זה, אין שום פסול בבניהם, דהיינו מה שלוקחין הענף הזה ונוטעים אותו בקרקע ומוציא אתרוגים נאים. לדעת החלק יואב, הטעם היחיד לאסור אתרוג מורכב הוא משום שצריך שטעם העץ והפרי יהיו שווים (כדברי הכפות תמרים). כאשר אדם קוטף אתרוג שגדל על גבי עץ מורכב, טעם הפרי הינו של אתרוג, ואילו טעם העץ הוא של לימון. ממילא, אם אדם ישתול את הייחור המורכב מחדש באדמה ויצמח עץ חדש, טעם הפרי וטעם העץ יהיו שווים, ולכן ניתן להתיר ליטול לשם מצווה אתרוג מתולדות המורכב. לעומת זאת היו שאסרו ליטול לשם מצווה אתרוגים מתולדות המורכב. בשו"ת בגדי ישע (סימן טז') כתב בשם הגר"א ליב צינץ מפלאצק זצ"ל: אפילו יצאו ממורכבים מאלף שנים קדמוניות, אם הם מורכבים, תולדותיהם כיוצא בהם, וגם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם. שיטת מרן הראי"ה קוק זצ"ל: בשנים האחרונות יצאו מספר ספרים הדנים בזני האתרוגים השונים. חלקם כספרים העוסקים בהלכות ארבעת המינים, וחלקם כספרים העוסקים בבירור זן האתרוג העדיף לנטילה לשם קיום המצווה. חלק מהספרים מגמתיים ומסלפים את שיטתו של מאורם של ישראל מרן הרב זצ"ל בנושא נטילת אתרוג מורכב לשם מצווה. חלק ממחברי הספרים הללו ממש זלזלו במרן הרב זצ"ל וכתבו שקרים בשמו כאילו שהוא התיר לצאת ידי חובת מצוות ארבעת המינים באתרוגים מורכבים. עבירה גוררת עבירה. בהתחלה חוגים אלו נמנעו מללמוד את דברי תורתו של מרן הרב על אף שהיה אחד מגדולי הדורות האחרונים, ולאחר מכן הם גם החליטו מה כתוב באותם ספרים. לפני שננסה לברר את שיטתו, נביא ציטוטים מספרו "עץ הדר", קונטרס שכתב מרן הרב זצ"ל במיוחד כדי להתריע על החובה ליטול אתרוג שאינו מורכב. לאורך כל הקונטרס רואים בבירור שהוא התנגד לנטילת אתרוג מורכב בלימון (או כל פרי אחר). באות ג' כתב: אבל בעיקר הדבר יש לומר דכיוון דקיימא לן בכל חילוק שיש בין נופו לעיקרו באילנות דאזלינן בתר עיקרו על כל פנים לחומרא, אם כן וודאי מה שנוגע לעניין מין הפרי טפי מסתבר דאזלינן בתר עיקרו שזהו עיקר טבע האילן, והענף אינו כי אם מה שפועל על הדפוס והצורה החיצונה. משמע מהדברים האלו בצורה ברורה שלא ניתן להרכיב ייחור של אתרוג על גבי ייחור של לימון (או כל פרי אחר), כיוון שיש השפעה של הכנה על הרוכב. כך כתב באות ו': והנה מכל דברי הגאונים מני אז אנחנו רואים שהיה המנהג הפשוט להם לאסור אתרוג המורכב. והגדולים שבאו בטעמים לא באו לחדש את ההלכה, כי אם למצוא טעמים נכונים על ההלכה המוחזקת. וכל מי שבא להוציא מהלכה ברורה ופשוטה בישראל עליו להביא ראיה עצומה וברורה. וכולי האי ואולי, שהרי אפילו אליהו אינו יכול לשנות מנהג של הלכה פשוטה. וכן בהמשך באות כח': והנה אפילו אם היינו יכולים להחליט שהאתרוג והלימון אינם כלאיים זה בזה, אין הדבר מועיל לעניין ההכשר של המורכב, שבזה לא יסולק כי אם טעמו של הלבוש ז"ל מצד העבירה והתיעוב, שהוא בלאו הכי אינו הטעם העיקרי של הפסול כמו שכתבנו ... אבל הטעמים העיקריים הם מצד עצם המין מה שאינו אתרוג כלל. ובסיום הקונטרס: ובדברינו המעטים יש בהם גם לפי עניות דעתי איזה דברים של טעם הראויים להצטרף למה שנתברר מאז מכמה רבנן קדישי, דנקיטנא בשיפולי גלימייהו, המחזיקים בכל אומץ לעשות כתורה וכמצווה להדר אחר אתרוג הכשר בלא גמגום ודברי חכמים קיימים. ודעת רבותינו הגאונים קמאי ובתראי ז"ל שאסרו את האתרוגים המורכבים יתד היא שלא תמוט. הרב זצ"ל התיר להרכיב אתרוגים מזנים שונים, כגון אתרוגים בעלי פיטם עם אתרוגים שאינם בעלי פיטם. כך כתב באגרת נב': ובאמת גם הכשרים בבירור הם גם כן מורכבים, אבל ההרכבה נעשית מב' מיני אתרוג שנמצאים עם פטמות ובלי פטמות וכיוצא בזה, ועל ידי זה יכולים הם לצאת גם כן בהידור, לא כמו ההידור של ההרכבה הפסולה ממש, אבל מכל מקום גם כן באופן הגון. יש שחשבו שבתקופת הרב זצ"ל, האתרוגים בעלי הפיטם היו אתרוגים מורכבים משום שהפיטמים היו נושרים מהאתרוגים החלשים והמחשבה הייתה שרק אתרוגים מורכבים חזקים מספיק כדי לשמור על הפיטם. אולם, היום ידוע בבירור שגם בתקופתו היה ניתן לגדל אתרוגים בעלי פיטם מאתרוגים טהורים. באיגרת קיד' הוסיף מרן וכתב: האתרוגים של ארצינו הקדושה הנם הולכים וטובים במראיתם מדי שנה בשנה, על ידי ההרכבה הכשרה של בעלי הפטמות בשאינם בעלי פטמות. כך בעוד כמה אגרות כתב מרן הרב זצ"ל שיש הרכבה מותרת, וכנראה שהכוונה להרכבת אתרוג מזן אחד באתרוג מזן אחר, כפי שעולה מהאגרות הללו ומכאן שהוצאת הלעז כאילו שמרן הרב התיר להרכיב אתרוג בלימון (והמוציאים שם רע על מרן הרב ואומרים שהוא התיר לצאת ידי חובה באתרוג מורכב צריכים להסביר מהי ההרכבה הפסולה עליה דיבר מרן הרב). אלא שישנו מקור הלכתי שבו לכאורה עולה שמרן הרב זצ"ל התיר הרכבה שאיננה הרכבה של אתרוג באתרוג. אולם, לפני שנראה את המקור הנוסף, עלינו ללמוד את ההקשר של כתיבת הדברים. שני אחים מגדולי האחרונים כתבו חיבורים סביב השולחן ערוך: הרב אפרים זלמן מרגליות כתב את שו"ת בית אפרים, וכן ספרים נוספים כמו מטה אפרים, שערי אפרים ויד אפרים ועוד. אחיו הצעיר הרב חיים מרדכי כתב את החיבור שערי תשובה על השולחן ערוך (והחפץ חיים הדפיס את המשנה ברורה עם צירוף השערי תשובה לדף). חלק מהספר יד אפרים משובץ בתוך ספר שערי תשובה. בשו"ת בית אפרים (אורח חיים סימן נו') דן המחבר בדין של אתרוג מורכב. במהלך המשא ומתן הוא כתב שמבחינת האמת ייתכן שהיה ניתן להכיר אתרוגים מורכבים לגמרי: וכבר כתבתי בזה צידי צדדין שאין ראיה ברורה לפסול אפס גם אין ראיה ברורה להכשיר. ואנן בכל מנהגינו בתרייהו דרמ"א והט"ז והמג"א גרירן, וכן מסיק השבות יעקב לפסול, ואפילו בשעת הדחק אין לברך דבספק ברכות שומעין להקל. למסקנה פסק הבית אפרים שאפילו בשעת הדחק אין לברך על אתרוג מורכב משום שכך פסקו הפוסקים שלפיהם אנו נוהגים (הרמ"א, הט"ז והמגן אברהם), אולם לשיטתו אין ראיה ברורה באמת לפסול אתרוג מורכב לגמרי. אכן, לאורך תשובתו הארוכה, דוחה הבית אפרים את הטעמים של הלבוש (משום שנעשתה עבירה בעצם ההרכבה) וכן את רוב הטעמים האחרים לאיסור נטילת אתרוג מורכב. ביסוד דחיית הטעמים השונים עומדת ההנחה שגם לאחר שמרכיבים ייחור של אתרוג על גבי כנה של פרי אחר, האתרוג שומר כמעט לגמרי על תכונותיו הראשונות והוא מושפע רק במעט בתכונות הכנה: ועל כל פנים הא קמן דהרבה מיני הרכבות שההרכבה משנה אותם למין פרי אחר. ומזה נראה שהאילן הנרכב והמורכב מתאמץ לעלות במרכבת הפרי הצומחת ובא ערבוב ובטל השורה בשנותו את טעמו ואת תבניתו לגמרי. מה שאין כן בזה האתרוג, שאנו רואים שעמד בו טעמו ומראיתו רק במעט שינוי, זה מורה שיחור שלו הוא העיקר. וזה תלוי בטבע גידול האילנות: שיש מיני פירות שאילנות שלהם ממהרים לחנוט ולהעלות שרף להוציא פרי משאר פירות כדאיתא בראש השנה וכהאי גוונא מצינו גם כן שהפירות חלוקים בגידולם מעת שיוציאו עד גמרם כדאיתא בבכורות. ולדעת מהר"מ אלשיך שהוא מעורבב משני מינים, צריך לומר דדוקא בהרכבת שני מינים חלוקים זה מזה הרבה משתנה הצומח על ידי הרכבה למין אחר, אבל אתרוג ולימון או מראנץ שהם קרובים במראיתם זה לזה ודרך גידולם קרוב לזה אין כאן שינוי ניכר ... בהמשך דחה הבית אפרים גם את הסברא לפסול אתרוג מורכב מטעם חסר. בסוף תשובתו כתב שיש לחלק בין אתרוג מורכב לבין אתרוג מתולדת המורכב: כי הם (האוסרים אתרוג מורכב) מדברים על אתרוגים מורכבים אשר בזמנם מפרדס גרטיזא, שמרכיבין בהם ייחור אתרוג באילן של לימון או מראנץ, והענפים היוצאים מן האילן הם נושאים פרים למינם, והייחור מוציא פריו פרי אתרוג למינהו, או אפילו נקצצו ענפי הלימון מן העץ ויוותר הוא לבדו והרכיבו בו ייחור אתרוג, אז האתרוג שתולשין מן הייחור הזה שנסבך באילן הלימון הוא מורכב גמור, שהרי נעבדה בו עבירה לדעת הלבוש, וגם אינך טעמי כולהו איתנייהו ביה, לכל מר כדאית ליה, שהרי אילן הלימון עיקר שרשוהי בארעא שביקו, והוא הנותן כח לעשות פרי זו. מה שאין כן אם אחר שהורכב הייחור של אתרוג באילן האחר ויגדל וילך הלוך וגדל עד כי גדל בדים וישלח פארות, וזו דרכם ליטול אחר כך משם ייחורים לנוטעם ולהבריכם והם גדלים מאליהם ועושים פרי עץ הדר כחפצם, שכל מגמתם בתחילת ההרכבה הוא לפי שאילן האתרוג הצומח לעצמו גדלים בו קוצים הרבה, ועל ידי זה לפעמים הוא נלוז ומליז, וגם כי הוא מתקשה על צמיחתו זמן מרובה, ועל ידי עזר האילן האחר, עלתה להם ליישר הדורים כחפצם, ואחר שהורכב שוב תולדתו כיוצא בו וכל נטיעות שנוטעין ממנו הוא כמותו לצמוח יפה פרי תואר ... ואם כן פשיטא שלא על זה אמר הלבוש לפסול משום שנעבדה בו עבירה, שהרי הנוטע את הייחור הזה בהיתר גמור הוא נוטע אותו. ואין להתעקש ולומר דמכל מקום ייחור זה עצמו בא לעולם על ידי שנעבדה בו עבירת ההרכבה, דפשיטא דליתא, דמיד שנעקר הייחור ושבת ממלאכתו אשר עשה, עץ בעלמא הוא, והתורה התירתו לנטעו בפני עצמו לעשות פירות, ונטיעה בהיתר גמור הוא. ובהמשך דבריו (הדברים הובאו ללא דילוגים למרות אריכותם כדי שיהיה אפשר להבין שלא נעשתה עריכה בדברים): אבל אם הרכיבו ייחורי אתרוג בלימון ונסבך בו עד שקלט בו כחו על ידי ההרכבה זו, והולידה והצמיחה ענפים וייחורים, ושוב עקרו ממנו והבריכו במקום אחר, נראה ברור דלא מיבעיא אם שתל מאותם יחורים שהיו בעין באילן האתרוג המורכב שאין כאן בית מיחוש כלל, שאף על פי שקלט בתוכו מכח אילן הלימון בעת היותו מחובר לו ונאמר דבטל לגביה בההיא שעתא (וכבר כתבתי שגם בזה מסתבר לומר דאינו מינו לא מבטל), מכל מקום השתא לקבעיה קמא הדר וחוזר לעבודתו ולשמו הראשון, והיניקה שנשארת בו מחמת ההרכבה אף על פי שקלט קצת מטעמו וריחו ודרך גידולו לא ירעו ולא ישחיתו לפסול ולהוציאו מתורת אתרוג כלל. והדבר מבואר במנחות ובנדרים גבי ילדה שסבכה בזקנה ובה פירות, אף על פי שהוסיפה מאתיים, אין גידולין מבטלין העיקר. ועיין שם בר"ן דכל שכן הוא דאין איסור מבטל היתר, ואפילו הוסיף הייחור ליגדל קצת אחר ההרכבה, נראה דבטל ברוב היתר, דאתו עיקר ומבטל גידולין. ועיין בפסחים דף כ"ה דיבור המתחיל "מה לערלה כו'", הקשה ריב"א "נילף מערלה שהיה לה שעת הכושר כגון נטל ענף מאילן של היתר שלא נגמרו פירותיו והרכיבו או נטעו ואומר ר"י כו', והענף עצמו אינו נאסר אלא מפני תערובות האיסור, ואם היה יכול להבדיל אותו הענף ממה שגדל אחר כך היה מותר" עד כאן לשונו. התם לעניין ערלה ביטול במאתיים בעינן, וגם דהוי כניכר האיסור כיון שגמר פירותיו היה בחיוב ערלה. אבל בגוונא דידן שפיר בטל. אך נראה ברור, דאפילו הייחורים שנולדו באילן האתרוג אחר ההרכבה אם תלשם ונוטעם במקום אחר ומוציא אתרוג ולא ימצא במוטות ענפים פרי אחר כלל שהוא כשר גמור, וכל הפוסלין במורכב גמור מודים בזה, שלטעם הלבוש שנעבדה בו עבירה ליתא, כיון שנטיעת הייחור הוא בהיתר גמור. ואף שלידת הייחור היה בהרכבה, מכל מקום אנן בתר שעת גידול הפרי אזלינן, והרי היה גדל בהיתר כמו שנתבאר לעיל. ואם כן פשיטא דהלבוש שלא הזכיר טעם אחר ודאי דמתיר בפשיטות בזה. מטעם מהר"מ אלשיך דבטל לגבי עץ הלימון פשיטא דלא שייך כאן, שלא אמרה אלא במחובר בגוף האילן, כההיא דילדה שסבכה בזקנה, מה שאין כן בזה, דכיוון דנעקר משם ונשתל לעצמו, הוה ליה חדשות בא לכאן, וקונה לעצמו בשנוי מקום שנוי השם, דמעיקרא היה דבוק בעץ הלימון ובטל לגביה, ועכשיו על ידי הכנתו לעצמו לגדל פרי אתרוג שם הפרי ישווה לו לעצו להיות נקרא בשם עץ אתרוג. וגם טעם דהרמ"א ומגן אברהם שאין שם אתרוג עליו ליתא כאן, שזה לא נאמר אלא בההיא שעתא דאסיקו ביה באילן הלימון, שעל כרחך כשתולשין אותו משם, יש לו שם לויי, מקום שבא משם, שהרי נראה לעין שלא נתגדל בעץ אתרוג לבד, רק על ידי אילן לימון הנטוע. מה שאין כן בזה, שפיר נקרא שם אתרוג עליו אחר שנעקר משם ונבדל לעצמו, ואינו מגדל דבר אחר רק אתרוג, והשינוי מעט פשיטא שהוא מיעוטו שאין להקפיד ואינו חוצץ לפוסלו מחמת זה, וכמו שנתבאר לעיל, דכל הנך שינוים אינם פוסלים מצד עצמם כלל, רק שהם סימנים של פעולות ההרכבה, וזה לא נשאר בו רק הפעולה ולא ההרכבה. ואי משום דמכל מקום הפרי מורכב מחמת שהייחור נולד אחר ההרכבה ויש כאן ערבוב שני מינים, כאן לא שייך זה, דבמורכב גמור אמרינן שעולה השרף מאילן הלימון שהוא כעץ העיקר ונכנס לתוך הפרי בשווה עם ייחור האתרוג שמצמיחו ויש כאן ערבוביא, אבל אחרי שניטל משם ועומד לעצמו וחזינן שמוציא פרי אתרוג ולא לימון, הא קמן שבא מגזעו כולה זרע אמת של אתרוג לבד רק דפעולת האילן סיועי מסייעי בהדייהו. לפי הבית אפרים, יש לחלק בין אתרוג מורכב לבין ייחור של אתרוג שהורכב על גבי כנה של לימון (או כל פרי אחר). אתרוג מורכב ממש אסור (היות ופוסקים לפי הרמ"א). אולם, לשיטתו, אין מניעה לקחת ייחור של אתרוג שהורכב כבר על גבי לימון או כל פרי אחר, ולהרכיב אותו חזרה על גבי אתרוג. לאחר ניתוק הרוכב מהכנה, הרוכב חוזר לתכונותיו הראשונות, וממילא מותר להרכיב אותו על גבי כנה של אתרוג טהור. התועלת בכך תהיה שבאופן זה יוצאים פירות בעלי צורה יפה יותר ונעימות יותר לעין. מלשונו של הבית אפרים לכאורה משמע, שגם אם גדלו ייחורים נוספים על גבי הכנה, והפירות היוצאים מהם זהים בתכונותיהם לתכונות האתרוג, מותר ליטול את האתרוגים האלו לשם מצווה ולנטוע את הייחורים הללו מחדש כאתרוגים לכל דבר. משעה שהפירות יוצאים מהייחור דומים לאתרוג, מוכח שהענף הזה הוא ענף של אתרוג שלא ינק מהכנה ולא התערבב בו הלימון. כך גם משמע מדברי השערי תשובה שכתב (סימן תרמ"ט סעיף קטן ז'): ובספרי שו"ת בית אפרים סימן נ"ו הארכתי בעניין זה והבאתי שם דברי מהר"מ אלשיך בתשובה ושאר פוסקים ותשובות המדברים בעניין זה, ונשאתי ונתתי בדבריהם באורך וברוחב בעזרת ה' יתברך. והעליתי דאותן האתרוגים שמביאין עתה מאי קורפו והם מהודרים ביותר, אין לחוש להם מחשש מורכב, לפי מה שהועד לפני שאין האילנות שם מורכבים ממש, דהיינו שהאילן של לימין או מראנץ ובתוכו הרכיב ייחור מאילן אתרוג, רק כל אילן האתרוג אחד הוא. רק החשש הוא שמא גידול האילנות עתה מייחורים שלקחו ממורכבים זה כביר, ובזה לא שייך טעם הלבוש שנעבדה בו עבירה, לפי שאין עבירה בנטיעה זו, שמן הדין מותר ליקח ייחור מן המורכב ליטע במקום אחר. גם הרימותי ידי על שאר הטעמים שיש להחמיר במורכב דלא שייכי בנידון דידן. וסיומא דפיסקא הוא שהאתרוגים בזמנינו מאי קורפו או ממקום אחר הידוע לנו שהוא ממקומות שבעלי גנות ופרדסים מגדלים אתרוגים למכור כו' ומכל שכן באתרוגים שמביאים לכאן, שהדבר ידוע שאין בהם הרכבת מין פרי אחר עתה, רק גוף האילן הוא אילן אתרוג בלי שום גידול פרי אחר. אף שיש לומר שאפשר שנלקחו הייחורים שנעשו האילנות מהם מאילנות המורכבים, סילקנו מהם חשש מורכב לגמרי, ומברכים עליהם בלי פקפוק. והמנהג שבמדינות אלו שמברכים עליהם בפשיטות, ובוחרים בהם, לפי שהם מהודרים ביותר, הוא נטוע לרבים ויסודתו בהררי קודש ... אולם, מרן הרב קוק הגביל את היתרו של הבית אפרים. לפי הסברו של הרב זצ"ל, הבית אפרים לא התיר לקחת ייחורים חדשים שגדלו על העץ שהורכב מכנה של לימון ורוכב של אתרוג, אלא הוא התיר רק לקחת את הייחור הראשון של האתרוג שהורכב על גבי הכנה של האתרוג. כך כתב (משפט כהן, סימן כד'): והנה הגאון בית אפרים יצא מכלל העניין, שצידד בהיתר המורכבים, לא להקל בהיתר המורכבים ממש, שאז היה מוחזק אצלם שמורכבים ממש לא שכיחי כלל, כי אם חששו שמא לוקחים ייחורים של אתרוג המורכב על גבי לימון, ומהם נוטעים אילני אתרוגים אחרים. ועל זה יצא להקל, שהייחור הזה מותר לקחת ולהרכיב באתרוג, וגם האתרוגים הגדלים ממנו מותרים למצווה, ואין לחוש למקצת יניקה של לימון המעורב בו, שבוודאי לעניין ההרכבה באתרוג אין בו חשש, שהרי אפילו שני מינים שהם דומים זה לזה גם כן מותרים, דלא הלכו בכלאים כי אם אחר מראית עין, כדברי הרמב"ם בפרק ג' הלכה ה', ואיך יהיה אסור אותו מין עצמו על ידי מה שנחשוב שנשתנה מעט על ידי הרכבתו הקודמת, והרי מכל מקום הוא דומה למינו בכל ... אלא שבאמת לא מצינו יניקה שתהיה אסורה כי אם כשהיא יוצאת מגוף האסור בכלאים, אבל מצד עצמותה אין בה משום תערובת, שאין אסור כי אם כשיונקת מדבר זרוע שהיניקה הולכת בו בדרך איסור כלאים, אבל כאן שגוף הייחור אין בו איסור, ויסוד יניקתו שהיה מאילן הלימון נחתך ממנו, הרי דומה היא השפעת יניקתו זו, שאין לה עיקר, כמו להשקות ליח מן התלוש של איזה מין למין אחר, שזה בוודאי מותר ... ובלאו הכי יש לומר כיוון דאין איסור בכלאי אילן כי אם הרכבה, אבל זריעה מותרת, שהרי מותר לערב זרעי אילן זה בזה ולזרעם ... ותערובת של היניקה אין בה ענין של הרכבה כי אם מעין זריעה. ולעניין שיקרא איזו תערובת באתרוג בזה לעניין מצוה גם כן אינו נראה, דכיוון דעיקרו וגם נופו הוא אתרוג בוודאי מתבטלת איזו יניקה צדדית שיש בו. והדבר נראה ברור, שכל מה שצידד הגאון בית אפרים ז"ל לזכות המורכבים, היה רק מפני שאז היה כל החשש של מורכבים כאלה שנוטלים ייחורים מן המורכבים על גבי לימון, אבל בעצמם הם אתרוג, ומתוך כך היה אז הלעז על האתרוגים, וזה באמת ראוי להכשיר, וכדי לחזק את ההכשר בנדון דידיה נטה קו לפקפק ביסוד המורכבים, אבל לא כיוון מעולם למעשה על מורכבים גמורים כאותם שנמצאים בזמננו. כל בר דעת שקורא את דברי הרב זצ"ל, מבין שהדברים נכתבו כהגבלה של ההיתר של הבית אפרים ולא כפירצה גדולה יותר. עצוב לראות תלמידי חכמים שביום יום יושבים וממיתים עצמם באוהלה של תורה כדי להבין את דברי רבותינו הקדמונים, ראשונים ואחרונים, ודווקא בדבריו של הראי"ה קוק זצ"ל הם מתקשים לראות שדווקא הוא מההבנה הראשונית בבית אפרים. לעיל הבאנו (בהערה) חלק מהשיטות הסוברות שהרב זצ"ל התיר את הרכבת האתרוגים כדי לחזק את היישוב היהודי בארץ ישראל. מעבר להבנה השגויה בהבנת הרב זצ"ל, גם הטענה שההיתר נועד לחזק את היישוב היהודי בארץ ישראל איננה תקפה. גם לו יצוייר שהרב היה מקל בהרכבת האתרוגים באופן שהובן בדבריו, הרי שההקלה בעניין זה גוררת חומרא גדולה יותר בהלכות ערלה בכל ההרכבות וממילא יש בחומרא זו השלכות כלכליות נרחבות יותר שסביר שיש בהם משום פגיעה ביישוב היהודי בארץ ישראל. יש לציין דבר נוסף: הבית אפרים כתב את תשובתו על מנת להתיר ליטול את אתרוגי קורפו לשם מצוות לולב. אולם מרן הראי"ה (אגרות) התנגד לנטילת אתרוגים אלו ומכאן שהוא החמיר יותר מהבית אפרים.
