התשובה
בס"ד
שלום וברכה
עיין בש"ך (סי' קעה ס"ק יא) שכתב:
"השם בל' הקדש הוא שם אבל בלשון חול אינו שם כלל והגע עצמך דהא מותר למחות שם שנכתב בלשון חול כגון גאט בלשון אשכנז או בו"ג בלשון פולי"ן ורוסי"א וכיוצא בזה". אמנם החוו"י (סי' קו) כתב שבאותיות עבריות יש איסור, אבל בנידון דידן מדובר באותיות לע"ז ושם לע"ז. על כן אין בו קדושה כלל. הרמב"ם הביא את הגמ' שאפילו שם שעל הכלים יש לגנוז, ומשמע שאפילו כתבו גוי, אבל שם זה שם ממש בעבריות, אבל בנידון דידן זה בלע"ז וכנוי בלבד, ובייחוד שכנראה זה שם שנכתב על ידי גוי ללא כוונת קדושה כלל, אלא כסיסמא או לוגו מסוים, וכפי שהתירו להתיך מטבעות שוודיה שיש בהם שם של גויים, וכן אפשר להכנס לשרותים עם דולר שיש בו שמות שכתב גוי. על כן הלכתית הדבר אינו צריך גניזה ואין בו קדושה ואפשר להשתמש בו לכל צרכיו.
למרות ההיתר ההלכתי עדיין יש מושג של נפש נקיה, דהיינו לראות שם של הקב"ה על הרצפה ולשחק עליו יש בכך איזה דוחק, ואולי כדאי למחוק אות או לצבוע כך שלא יהיה ניכר. אבל אם אי אפשר ויש צורך גדול אפשר להשתמש בשטיח זה.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
