התשובה
תשובת הגרש"ז אוירבך היתה שלא צריך להאריך את חייו של הנוטה למות ע"י רפואות או טיפולים. אבל צריך לספק לו את הצרכים הבסיסיים שכל אדם זקוק להם נשימה ומזון. עיקר הבעיה הוא בניתוק ממכונת הנשמה.
בהחלטת הועדה שהעמיד משרד הבריאות ניתנה רשות שלא לעשות טיפולים מצילים חיים בשלשה תנאים: החולה סובל מאד, החולה נוטה למות, החולה רוצה שלא להאריך את חייו. הותר במקרים כאלו שלא לחברו למכונת הנשמה.
אולם אם חובר אסור לנתקו.
כמו"כ הוסכם שם שלא להרעיב או לייבש חולה נוטה למות (כגרשז"א), וכן הותר לחברו לזמן קצוב ולנתקו בחלוף הזמן, אמנם זה מותנה בכמה תהליכים רפואיים.
