התשובה
ב"ה אור לכ"ו ניסן שנת השבע ה'תשפ"ב - י"א למטמוני"ם
שלום וברכה וכל טוב
בתשובה לשאלתך, למעשה אין לעלות להר הבית, מפני שרובם המוחלט של פוסקי דורנו וכך גם הנחיות מועצת הרבנות הראשית לדורותיה, שלמעשה אין לעלות להר הבית. כי יש מקומות שמי שעולה להן בטומאה בזמן שסנהדרין נהגה מלקין אותו מכת מרדות ויש מקומות שזה חיוב כרת, ניתן לעי' בפרטי דינים אלו ברמב"ם בפרק שלישי מהלכות ביאת מקדש .
ובזיהוי המקומות שלגביהן קיים איסור לטמאי מתים לעלות אין הכרעה מוחלטת, ולגבי זה לא עוזרות שום הכנות וטבילה במקווה, כי אף מי שיטבול וכו' לא ניצל מספק איסור כרת.
והרי האיסור לעלות לאותן מקומות קיים גם בימינו לאחר החורבן וכפי שפסק הרמב"ם בסוף פרק שישי מהלכות בית הבחירה הלכה טז, שקדושת מקום המקדש והלכותיה נוהגות גם כיום לאחר החורבן, וכלשונו:
"ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא... לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אף על פי ששוממין בקדושתן הן עומדים".
וכיוון שכך אף מחמת הספק הסתייגו פוסקי הדורות מכל עלייה להר הבית. משל למה הדבר דומה, לאדם ששמע שבמאכל מסויים גילו חיידק מסוים (סלמונלה) והוא לא יודע אם זה בפס ייצור שהוא קנה או שבפס ייצור אחר. בוודאי שהוא לא היה מהמר של בריאותו כפי שעינינו רואות כיום. ק"ו בן בנו של ק"ו שכאשר יש מקומות שיש בהם ספק איסור כרת אפילו על פי דעה אחת בלבד, כיצד לא נירא ונחשוש מלעלות?!
מצ"ב מכתב תשובה של מו"ר הרה"ג יעקב אריאל שליט"א בתשובה לשאלה דומה, ואני מביא את נוסח השאלה והתשובה כלשונן.
בברכת התורה והארץ
אהוד אחיטוב
כניסה להר הבית \ הרב יעקב אריאל שליט"א
שאלה:
מה דעת הרב על כניסת יהודים היום להר הבית, הן מצד הודעה לכולם שהר הבית שלנו והן מבחינה
תורנית?
תשובה:
עיין רמב"ם הל' בית הבחירה פ"ו והלכות ביאת מקדש פ"ג. דעת הרמב"ם מקובלת על כל הפוסקים
ואין מערער על פסקיו. הבעיה היא שאיננו יודעים בודאות את הגבולות בין הר הבית לעזרות, לכן פוסקי
דורנו הסתייגו מכניסה המונית לרחבת הר הבית, משום שאזור זה אינו מתוחם בצורה המונעת כניסה
לאזורים אחרים אליהם הנכנסים חייבים כרת, וא"כ יצא שכר העולה בהפסדו. מה גם שרוב העולים
להר הם תיירים הנכנסים לעזרות, וגם להר הבית הם באים לא לבושים כהלכה, לא טובלים וכדאי בזיון
וקצף. יש דרכים רבות להדגיש את בעלותנו על ההר, כגון הצבת משמרות קבועים יומם ולילה על
פתחי ההר וכמו כן ישנו בנין ה"מחכמה" המשקיף על הרחבה ואף הוא באוירו של הר הבית ואליו ניתן
להיכנס לאחר טבילה וכו' ולהתפלל על בית מקדשנו (עיין באהלה של תורה ח"ד סי' כד).
באשר לבעלות עם ישראל על הר הבית. אין להפריד בין הבעלות המדינית לבין מצות התורה. גם אם המקדש חרב לדאבוננו, חובתנו לשמור על כבודו. חובה זו ניתנת לקיום ע"י הציבור ולא ע"י יחידים. יחידים אינם 'כובשים' ואינם יוצרים בעלות, אלא רק כלל ישראל באמצעות שלוחותיו, כגון המשטרה.
ואכן יש ללחוץ על המשטרה שתשמור יותר על כבוד ההר הקדוש לנו. לדוגמא, עליה למנוע את חילול הקודש הנעשה ע"י נערים המשחקים שם כדורגל (בהסכמתו ובשליחותו של הוואקף הטוען שהמקום 'חארם' דהיינו הוא 'קדוש' להם...).
הכרזות ומעשים מיותרים על 'כיבוש' כביכול אינם תורמים לזיקתנו העמוקה והאמתית לבית מקדשנו. הם רק יוצרים פרובוקציות מזיקות ומרחיקים אותנו מבניינו. בית המקדש לא זקוק לכיבוש. משום כך דוד המלך לא כבש אותו (ראה 'מנחת חינוך' מצוה רפד) וגם לא יכול היה לבנותו. בית המקדש השלישי, שייבנה במהרה בימינו, צריך לשמש מוקד של השראה לעולם כולו. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים... לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". יהי רצון מלפני ה' אלקינו ואלקי אבותינו שיעלנו בשלום ובשמחה לבית מקדשנו, במהרה בימינו אמן.
