התשובה
הנושאים הכבדים שהעלית עלו לא אחת על שולחנם של גדולי התורה
בארץ. איני רואה את עצמי בר סמכא לפתור את מכלול הבעיות של
מאות אלפי אנשים.
אסתפק רק בחלק מהבעיות הנוגעות לבודדים מקרב העולים ארצה.
לטענתך הגיור נעשה לשם אישות, מפני שהתנאים בארץ טובים יותר
והגיור נעשה לשם ממון או חיים נוחים, ועקרונית לא איכפת לגויים
להישאר גויים.
טענה אחת מיושבת בחברתה. מכיון שבעצם לא מפריע לאף אחד
מהגויים להישאר גוי. את סל הקליטה הוא מקבל בלאו הכי מכח חוק
השבות (שאכן טעון תיקון!). הוא נשוי כחוק גם בלעדינו. א"כ לשם מה
הוא מתגייר? על כרחך משום שהוא מעדיף להיות יהודי. א"כ יש כאן
איזושהי כונה מסוימת לשם שמים.
אך גם אם נניח שהכונה היא לשם אישות ולשם הנאות אחרות הרי
בדיעבד הגרות תופסת וכמבואר בשו"ע (יו"ד ס"ס רס"ח).
השאלה היא רק האם להיכנס לפירצה דחוקה כזאת לכתחילה?
אנו חיים במצב של בדיעבד, הגויים כבר נמצאים כאן, בתוכינו,
בהמוניהם.
הם משרתים בצבא, עובדים וגרים בתוכנו. יש מצבים רבים של זוגות
בין ישראלים לבינם. אין אפשרות למנוע זאת. הדילמה שלנו היא מה
עדיף, שהם יישארו גויים וכן בניהם אחריהם, או שמא עדיף לגייר את
מי שרוצה, כדי להציל את בן זוגו מאיסור כרת ואת בנו מלהיולד גוי
(במקרה שהמדובר באשה נוכריה)?
הפוסקים שעסקו בדורות האחרונים בשאלות גיור, התירו גיורים כאלו כדי
להציל מה שניתן להציל.
אולם בתנאי שהגיור ייעשה כהלכה. דהיינו שהגר ילמד הלכות בצורה
מסודרת, וכן את עקרי האמונה. ואם ניכר שהוא מוכן לקיים את
ההלכות ולקבל על עצמו את עקרי האמונה יש לגיירו ע"י בי"ד מוסמך
כדת משה וישראל.
לכן מותר ואף רצוי ללמד גרים כאלו במסגרות של האולפנים המלמדים
כהלכה. לקרב את המעונינים להתגייר כדי שבאמת גיורם יהיה גיור
כשר ככל האפשר.
אין מקום לשיתוף פעולה עם זַרַזִים
המעונינים לגייר בכמויות גדולות באופן מזורז. לא כמות אנו צריכים
אלא איכות. ולא עלינו המלאכה לגמור.
נכון שגיורם של בודדים בדרך זו היא טיפה בים. אך איני רואה דרך
אחרת והמתחיל במצוה מסייעין בידו לגומרה.
בברכת התורה והארץ וישר חילך לאוריתא
