התשובה
א. לרוב הפוסקים, אדם זקן או תשוש שאנוס, וקשה עליו העמידה, יש להתיר לו לעלות לתורה בישיבה.[1] ואולם הרב יצחק יוסף[2] נוקט לחומרא וכותב:
ואם אינו יכול לעמוד כלל, אפילו על ידי סמיכה גמורה, אין להתיר לנכה כזה להיות שליח צבור ולקרוא בתורה מיושב...
ב. ראוי שכבר בשלב התכנון של בית הכנסת יתכננו אותו באופן שיאפשר נגישות לכל הציבור.
ג. בבתי כנסת שבהם פתרון זה אינו אפשרי, ניתן להוריד את ספר התורה מן הבימה אל מדף או שולחן הנמצא סמוך לבימה, כך שהאדם הנכה יוכל להגיע אליו ולקרוא בתורה או לחלופין לעלות לתורה, והמהדרין יקראו על השולחן המונמך גם את העלייה שלאחר מכן, כדי שההבאה לא תהיה בעבור אדם יחיד.
[1]. ראה עוד בתחומין ד, עמ' 549.
[2]. ילקוט יוסף, סי' קמא, סעי' ב.