מנין אחיד

התשובה

אקדים ואומר שהשלום עדיף מכל. ואם יש חשש למריבות עדיף לוותר
על ברוב עם למען השלום. אך השאלה היא אם יש הצדקה כלל
לריב. ההנחה שאל תטוש תורת אמך עדיפה מרוב עם היא הגורמת
למריבות מיותרות.לכן אני מביע את דעתי העקרונית שברוב עם הדרת
מלך עדיף על כל חילוקי נוסח התפילה שבין העדות השונות (במידה
ובית הכנסת מכיל את כולם). וע"כ אם רוב מוחלט הוא מעדה אחת
עדיף להתפלל בנוסח אותה עדה. אולם אם הציבור נחלק לכמה
עדות מן הראוי שיתפללו בנוסח של כולם.
לענ"ד אין שום מניעה הלכתית להוסיף פיוטים מזמורים ולחנים מעדות
שונות.מותר לאכנזי לומר סליחות ספרדיות ולהוסיף לבהכנסת ספר
תורה ה' ימלוך וכדו' ומותר לספרדי להוסיף ממקומך בקדושת שבת. ודרך
זו נהוגה בהרבה יישובים בהדרכת הרב המקומי משלבים את השינויים
בין עדה לעדה. לדוגמא בר"ח מתפלל אשכנזי מוסיף את ברכת
ההלל. ובהרבה ישובים נהוג שתפילת הציבור היא בנוסח שליח הציבור
באותה תפילה, וביחידות כ"א מתפלל בנוסחו. יש מקומות שמגביהים
פעמיים את ספר התורה פעם לפני הקריאה כמנהג הספרדים ולאחריה
כמנהג האשכנזים. ורק בימים נוראים ולסליחות וכד' מקימים כמה
מניינים לפי מנהגי העדות.(למרות שבסליחות אפשר לדעתי לגוון יום
אחד כמנהג ספרד ויום אחר כמנהג אשכנז.כמו"כ בערבית של ליל
ר"ה אין צורך להתפצל. גם במחזורים אשכנזים טובים נמצאת התפילה
אחות קטנה וכדאי שהאשכנזים ילמדו את הנעימה הספרדית לפיוט זה
וכו' וכו'.
והגיע הזמן שנבין כולנו ונפנים בלבנו שאנו ביחד עם אחד, וכולנו
יחדיו עם ה', ובתפילתנו ביחד אנו מהדרים את רבש"ע.