התשובה
אין איסור על תפילה יחף משום חוקות הגויים, וכך היו עובדים הכהנים
בבית המקדש, וכך היו כל ישראל שנכנסו למקדש - יחפים. ולהיפך
במשנה במגילה (פ"ד מ"ז) נאמר שהאומר שאינו עובר לפני התיבה
בסנדל אף יחף לא יעבור מחשש מינות. ולמדנו שאמנם מחוקות המינים
היה איסור בסנדל אבל חכמים לא חששו לכך, ולהיפך אסרו עליו אף
לעבור יחף.
והאיסור הוא משום הכנה לתפילה, כאמור בשו"ע (או"ח סי' צא ס"ה):
"לא יעמוד באפונדתו (טאסק"ה בלעז) ולא בראש מגולה ולא ברגלים
מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי
רגלים". והוסיף במשנה ברורה (ס"ק יג): "מיהו אם הבגד ארוך
שחופה את הרגלים או בארצות החמין מאוד שעומדי' שם ג"כ בפני
גדולים יחף אין לחוש אפילו הבגדים קצרים ונראין הרגלים". וע"כ אם
מנהג הציבור בעמידה בפני אנשים חשובים ללכת עם סנדלים ללא
גרביים מותרים לעמוד כך בתפילה.
אשר ליחף או על שטיח או בגרבים בלבד, בימות השנה (ולא ביו"כ)
- דומני שאין נוהגים להופיע כך בציבור, וע"כ מן הראוי לנהוג כך
בבית כמו בחוץ כאמור בהגהת הרמ"א באו"ח (סי' א').
