תערובת אגוזים או חמוציות באפיית הלחם

התשובה

ב"ה

שלום וברכה וכל טוב 

בתשובה לשאלותייך, בעניין תערובת אגוזים באפיית הלחם, או דברים אחרים.

למעשה, קיים הבדל בין פסיקת השו"ע לפסיקת הרמ"א בנידון זה, ולאור זה קיים הבדל בין יוצאי ספרד ליוצאי אשכנז בשאלה זו,  כפי שיבואר להלן:

בתשובה לשאלתך הראשונה:  לדעת השו"ע סי' קסח סעי' ז; אם לשים בצק ומערבים בו דבש סוכר וכדו' או שעושים אותה כמין כיס וממלאים את הכיס במוצרים הנ"ל – לעתים ברכת הפת 'המוציא' ולעתים ברכתה 'מזונות'. כשהדבר תלוי עד כמה טעם המוצרים הללו ניכר בבצק.  דהיינו, אם טעמם משפיעה על טעם הבצק ברכת המאפה מזונות, ואם הטעם לא ניכר מברכים עליו המוציא וברכת המזון, כפי שפירש דבריו המשנה ברורה שם ס"ק כט, וכן פסקו בילקוט יוסף בשם אביו הגר"ע יוסף זצ"ל. וכך המנהג המקובל אצל יוצאי ספרד.

חשוב לציין, שאין הבדל אם עשה כיס ועירב בתוכו אגוזים, או שעירב אותם תוך כדי הלישה, כפי שכתב המשנה ברורה שם ס"ק לג; וכן פסק בילקוט יוסף סי' קסח סעי' ה.

לעומת זאת לדעת הרמ"א שם בהגה, לא די שהטעם נרגש בבצק, אלא שהמוצרים הנ"ל גורמים לכך שטעמם מורגש יותר מטעם מהקמח, כלשון הרמ"א וכפי שביאר דבריו המשנ"ב שם ס"ק כט. וכך מנהג יוצאי אשכנז הפוסקים כדעת הרמ"א

גם לשיטה זו אין הבדל אם עשה כיס ועירב בתוכו אגוזים, או שעירב אותם תוך כדי הלישה, כפי שכתב המשנה ברורה שם ס"ק לג.

בתשובה לשאלתך השנייה: האם כך הדין בחמוציות או בצל – לגבי חמוציות דינם כמו אגוזים צימוקים, אך בפשטות בבצל שרגילים ללפת בו את הפת, יסבור השו"ע שטעם הבצל לא משנה את ברכתו כפי שפסק לגבי לחם שאפוי עם בשר וביאר המשנה ברורה שם ס"ק צד, שדברים שרגילים לאכול כחלק מהסעודה לשם שביעה ומערבים אותם בלחם אין להם דין פת הבאה בכיסנין.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב