גדרי הצניעות בלבוש אצל גברים ובמיוחד בתפילה

התשובה

ב"ה ב' אדר ה'תשפ"א

שלום וברכה וחודש טוב 

הצניעות היא מידת נפש שאמורה גם לתת אותותיה גם בהתנהגות וגם בלבוש החיצוני. ולכן כל אדם צריך להיות צנוע בהתנהגותו ומתוך כך בלבושו, כפי שמלמד אותנו השו"ע באו"ח סי' א, שגם כאשר אדם מתלבש הוא צריך לעשות זאת בצורה צנועה. 

ועל תלמידי חכמים כתב הרמב"ם שדרכם ללכת כשהם מכסים את גופם שגם ידיהם ורגליהם מכוסים. לעומת זאת יש מקומות בגוף שחז"ל הגדירו אותם כ"מקומות מכוסים" משמע שבוודאי אדם מישראל צריך לכתחילה להקפיד שלא לגלותם באופן קבוע, כשהמדובר בעיקר על החלק שמתחת לצוואר, עך חלקי הידיים מעל המרפק, על כפות הרגליים ובוודאי על גילוי הרגליים עד הברך ולעתים מעליו.

ההשלכה המעשית שבאותן מקומות אם אדם נגע בהם בזמן התפילה ובזמן לימוד תורה או לפני ברכה וכדו' צריך לרחוץ ידיו. 

אך יש לכך השלכה נוספות והיא האם מותר לעמוד להתפלל כשמקומות אלו גלויים, או שהרגלי בני אדם הם יכולים לשנות במעט את הרגלי הלבוש, דהיינו האם מותר לעמוד בתפילה באותו "קוד לבוש" של "בני אדם באותו מקום", כגון כשהיד מגולה מעל המרפק או עם סנדלים כשכפות הרגליים גלויות, או עם מכנסיים קצרות, או שבעמידה לפני הקב"ה צריך לעמוד בצורה מכובדת יותר. 

ובוודאי לדעת כל המקילים ראוי לאדם שכאשר הוא עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ראוי שיעמוד בצורה מכובדת ולא יתפלל בלבוש קצר, עד כמה שהדבר ניתן, כפי שמובא בגמ' שאחד האמורים קרה לבגדיו "מכבודתיה" מלשון כבוד.

אך פשוט שכמו שפתחנו שתלמידי חכמים גופם צריך להיות מכוסה, כך אדם שהוא שליח של כל הציבור להתפלל יש הקפדה יתרה בהלכה, שיעמוד בתפילה בלבוש מכובד ושכל גופו מכוסה.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב