התשובה
ב"ה י"ד מנחם-אב ה'תש"פ
שלום וברכה וכל טוב
בתשובה לשאלתך בנוגע למזיגת יין במיץ ענבים.
תשובה קצרה: למעשה, לדעת כל הפוסקים הוספת מס' טיפות מים כפי שנהוג בקידוש ובכוס של ברכה, אינה מונעת מלברך עליו בורא פרי הגפן, אך אם מדובר על תוספת משמעותית הדבר נתון במחלוקת הפוסקים.
אלא שבכל יקב הכמות שמוסיפים בתהליך הייצור משתנה, והוספת המים בבית היא באופן יחסי למה שהכניסו ביקבים. יש יקבים שהמיץ ענבים עשוי ללא תוספת מים (100% מיץ ענבים) ויש יקבים שמכניסים מים בכמות מסויימת, לכן צריך לוודא בכל יקב בפני עצמו.
אמנם יין או מיץ ענבים שיש לו כשרות רבנות ראשית אין בו יותר מחמישים אחוז מים, ולכן אם מוסיפים מס' טיפות אין בכך בעיה.
בברכת התורה והארץ
אהוד אחיטוב
הרחבת הדברים.
הדיון ההלכתי האם ניתן להוסיף מים למיץ ענבים ולמרות זאת לברך עליו "בורא פרי הגפן", יסודה במחלוקת היסודית מה כמות המים המותרת למזוג יחד עם היין.
בגמ' במס' בבא בתרא דף צו ע''ב נאמר:
"אחד שכר תמרים, ואחד שכר שעורים, ואחד שמרי יין - מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו... דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי על חד, תלת מיא - לאו חמרא ומברכים שהכל נהיה בדברו".
פירוש הדברים שכל כוס יין מותר להוסיף עליו לכל היותר שלוש כוסות של מים. כי במצב כזה עדיין מורגש הטעם החזק של היין. הוא הדין אם שופכים מים על השמרים של היין (מה שקרוי "יין שני") ומתווספת על הנוזלים שהכנסנו כמות נוספת של 25% על המים שהוספנו מברכים בורא פרי הגפן ואם לאו מברכים "שהכל".
דין זה מובא גם גבי הוצאות שבת שיעור החיוב של יין הוא כדי מזיגת הכוס והגמ' מבארת את הסוגיה על פי דברי רבא הנ"ל:
גמרא (שבת עו ע"ב): "תנא: כדי מזיגת כוס יפה. ומאי כוס יפה - כוס של ברכה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית, כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית. אמר רבא: אף אנן נמי תנינא המוציא יין כדי מזיגת כוס, ותני עלה כדי מזיגת כוס יפה. וקתני סיפא: ושאר כל המשקין ברביעית. ורבא לטעמיה, דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא - לאו חמרא הוא. אמר אביי: שתי תשובות בדבר, חדא: דתנן, והמזוג - שני חלקי מים ואחד יין, מן היין השירוני. ועוד: מים בכד ומצטרפין! אמר ליה רבא: הא דקאמרת שני חלקי מים ואחד יין מן היין השירוני - יין השירוני לחוד, דרפי. אי נמי, התם משום חזותא, אבל לטעמא - בעי טפי. ודקאמרת מים מכד ומצטרפין - לענין שבת מידי דחשיב בעינן, והא נמי הא חשיב"..
הרי"ף מביא את הגמ' הנ"ל במס' ברכות לב ע"ב בדפיו, בסוף פרק כיצד מברכין לגבי ברכת היין, וז"ל:
"תנו רבנן אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברכין עליהן שהכל אחרים אומרים שמרים שיש בהם טעם יין מברכין עליהן בורא פרי הגפן רבה ור' יוסף דאמרי תרוייהו אין הלכה כאחרים".
וכך גם פסק הרמב"ם הלכות ברכות פרק ח הלכה ט, וז"ל:
"שמרים שנתן עליהם שלשה והוציא מהן ארבעה מברך עליהן בורא פרי הגפן שזה יין מזוג הוא, הוציא פחות מארבעה אף על פי שיש בהם טעם יין מברך עליהן שהכל תחלה"..
אולם רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף לב עמוד ב, מביא את הגמ' ומוסיף עליה מס' עקרונות, וכך הוא כותב:
"שמרים שיש בהן טעם יין מברך עליהם בפה"ג כו'. ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין הלכה כאחרים ובבבא בתרא בפרק המוכר (דף צו ב) קי"ל דאי רמא תלתא ואפיק ד' חמרא מעליא הוא וכיון דחמרא מעליא הוא מברכין עלייהו בפה"ג אבל בפחות מזה אף על פי שיהיה בו טעם יין אין מברכין עליו ונראה דמה דאמרי' דאי רמא תלתא ואפיק ד' חמרא הוא זה הוא ביינות שלהם שהיו חזקים אבל במקומות שאין היינות חזקים כל כך אפילו רמי תלתא ואפיק ד' לא דיינין ליה חמרא ולא מברכין עליו בפה"ג ואפשר שמפני זה לא פירש רבינו הגדול הרב אלפסי ז"ל הדבר וכתב סתם אין הלכה כאחרים. מפי מורי הרב נר"ו".
השו"ע פסק את דברי רבינו יונה להלכה וזו לשון השו"ע (או"ח סי’ רד סעי’ ה):
"שמרי יין מברך עליהם בורא פרי הגפן; נתן בהם מים, אם נתן שלשה מדות מים ומצא ארבעה, הוה כיין מזוג ומברך בורא פרי הגפן. אם מצא פחות, אף על פי שיש בו טעם יין מברך שהכל. והיינו ביינות שלהם שהיו חזקים, אבל יינות שלנו שאינן חזקים, אפילו רמא תלתא ואתא ארבעה אינו מברך עליו בפה"ג; ונראה שמשערים בשיעור שמוזגים יין שבאותו מקום.''
כלומר, לדעתו היחס של כוס אחת של יין מול שלוש כוסות מים, נהוג רק בזמן הגמרא שהיינות היו חזקים. אך בזמננו שהיינות חלשים יותר, צריך לשים יותר יין יחסית למים בכדי שניתן יהיה לברך עליו בורא פרי הגפן. ויתירה מכך הוא מסיים את דבריו בכך שהקביעה על פיה צריך לשער את כמות היין היא הרגלי המזיגה באותו מקום.
יוצא מכך לדעת השו”ע בזמנם שהיו היינות חזקים ניתן היה לערב 75% מים ובזמנינו שהם חלושים צריך יחס אחר. אך כתבו כמה מן הפוסקים האחרונים שאע"פ שהשו"ע כתב שצריך ללכת לפי מנהג המדינה, הרי שאם יש רוב יין די בכך אף אם אנו לא יודעים מה דרך המזיגה באותו מקום, אך ברור שעל רוב יין מברכים בורא פרי הגפן, אך אם אין אנו יודעים מה מנהג המזיגה באותו מקום. ראה בהרחבה
אכן הרמ"א סימן רד סעי' ה בהגה, פסק להקל, "ובלבד שלא יהא היין אחד מששה במים, כי אז ודאי בטל".
יש מבארים שהרמ''א (שם בהגה) מבאר שכאשר השולחן ערוך כתב שכל אחד צריך לנהוג לפי מנהג מקומו, הוא חזר בו מדבריו הקודמים שבזמננו היין יותר חלש, ויחס של אחד לשלוש לא מספיק. משום כך הוא כותב, שאפשר לשים הרבה מים ביין, אפילו יחס של אחד לשש, דהיינו על כל כוס של יין, אפשר לשים שש כוסות של מים והכל תלוי במנהג המקום. ויותר נראה מדבריו שהוא סובר שמספיק שיש טעם יין כפי שהביא הבית יוסף (או"ח סי' רד אות ו) בשם ר"ת, שאמנם אין הטעם קובע בהלכות ברכות, אך אם הרגלי המזיגה הם כאלו ויש טעם יין זה עדיין נחשב יין לעניין ברכות.
אך דעת המשנה ברורה (שם ס''ק לא) שהשו"ע לא בא לבטל את דבריו הקודמים שבימינו היינות חלשים וצריך יחס של אחד לשלוש, אלא הוא בא להחמיר. המינימום הוא אחד לשלוש כפי שמופיע בגמרא, ואם יש מקומות שנוהגים לשים יותר מכוס אחת של יין על שלוש כוסות של מים, אז טוב שהם מחמירים.
את סברת המחלוקת ביאר העולת תמיד על השו"ע ולדעתו בשביל שמשקה ייחשב יין צריך שהטעם שלו יהיה מספיק חזק. משום כך, רק אם יש יחס של אחד לשלוש, הטעם מספיק חזק כדי להיחשב יין.
ואילו לדעת הרמ''א השאלה היא, מה נקרא יין בלשון בני אדם, ומכיוון שאפילו לערבוב של אחד בשש בני אדם קוראים יין, לכן גם ערבוב כזה נחשב יין. אמנם פחות מכך זה לא מועיל כי כנראה כבר אין לזה טעם יין. אך למעשה כתב הפרי מגדים שם כתב שבזמנינו שהיינות חלושים גם הרמ”א מודה שצריך רו, וז"ל:
ב"ה י"ד מנחם-אב ה'תש"פ
שלום וברכה וכל טוב
בתשובה לשאלתך בנוגע למזיגת יין במיץ ענבים.
הדיון ההלכתי האם ניתן להוסיף מים למיץ ענבים ולמרות זאת לברך עליו "בורא פרי הגפן", יסודה במחלוקת היסודית מה כמות המים המותרת למזוג יחד עם היין.
בגמ' במס' בבא בתרא דף צו ע''ב נאמר:
"אחד שכר תמרים, ואחד שכר שעורים, ואחד שמרי יין - מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו... דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי על חד, תלת מיא - לאו חמרא ומברכים שהכל נהיה בדברו".
פירוש הדברים שכל כוס יין מותר להוסיף עליו לכל היותר שלוש כוסות של מים. כי במצב כזה עדיין מורגש הטעם החזק של היין. הוא הדין אם שופכים מים על השמרים של היין (מה שקרוי "יין שני") ומתווספת על הנוזלים שהכנסנו כמות נוספת של 25% על המים שהוספנו מברכים בורא פרי הגפן ואם לאו מברכים "שהכל".
דין זה מובא גם גבי הוצאות שבת שיעור החיוב של יין הוא כדי מזיגת הכוס והגמ' מבארת את הסוגיה על פי דברי רבא הנ"ל:
גמרא (שבת עו ע"ב): "תנא: כדי מזיגת כוס יפה. ומאי כוס יפה - כוס של ברכה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית, כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית. אמר רבא: אף אנן נמי תנינא המוציא יין כדי מזיגת כוס, ותני עלה כדי מזיגת כוס יפה. וקתני סיפא: ושאר כל המשקין ברביעית. ורבא לטעמיה, דאמר רבא: כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא - לאו חמרא הוא. אמר אביי: שתי תשובות בדבר, חדא: דתנן, והמזוג - שני חלקי מים ואחד יין, מן היין השירוני. ועוד: מים בכד ומצטרפין! אמר ליה רבא: הא דקאמרת שני חלקי מים ואחד יין מן היין השירוני - יין השירוני לחוד, דרפי. אי נמי, התם משום חזותא, אבל לטעמא - בעי טפי. ודקאמרת מים מכד ומצטרפין - לענין שבת מידי דחשיב בעינן, והא נמי הא חשיב"..
הרי"ף מביא את הגמ' הנ"ל במס' ברכות לב ע"ב בדפיו, בסוף פרק כיצד מברכין לגבי ברכת היין, וז"ל:
"תנו רבנן אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברכין עליהן שהכל אחרים אומרים שמרים שיש בהם טעם יין מברכין עליהן בורא פרי הגפן רבה ור' יוסף דאמרי תרוייהו אין הלכה כאחרים".
וכך גם פסק הרמב"ם הלכות ברכות פרק ח הלכה ט, וז"ל:
"שמרים שנתן עליהם שלשה והוציא מהן ארבעה מברך עליהן בורא פרי הגפן שזה יין מזוג הוא, הוציא פחות מארבעה אף על פי שיש בהם טעם יין מברך עליהן שהכל תחלה"..
אולם רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף לב עמוד ב, מביא את הגמ' ומוסיף עליה מס' עקרונות, וכך הוא כותב:
"שמרים שיש בהן טעם יין מברך עליהם בפה"ג כו'. ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין הלכה כאחרים ובבבא בתרא בפרק המוכר (דף צו ב) קי"ל דאי רמא תלתא ואפיק ד' חמרא מעליא הוא וכיון דחמרא מעליא הוא מברכין עלייהו בפה"ג אבל בפחות מזה אף על פי שיהיה בו טעם יין אין מברכין עליו ונראה דמה דאמרי' דאי רמא תלתא ואפיק ד' חמרא הוא זה הוא ביינות שלהם שהיו חזקים אבל במקומות שאין היינות חזקים כל כך אפילו רמי תלתא ואפיק ד' לא דיינין ליה חמרא ולא מברכין עליו בפה"ג ואפשר שמפני זה לא פירש רבינו הגדול הרב אלפסי ז"ל הדבר וכתב סתם אין הלכה כאחרים. מפי מורי הרב נר"ו".
השו"ע פסק את דברי רבינו יונה להלכה וזו לשון השו"ע (או"ח סי’ רד סעי’ ה):
"שמרי יין מברך עליהם בורא פרי הגפן; נתן בהם מים, אם נתן שלשה מדות מים ומצא ארבעה, הוה כיין מזוג ומברך בורא פרי הגפן. אם מצא פחות, אף על פי שיש בו טעם יין מברך שהכל. והיינו ביינות שלהם שהיו חזקים, אבל יינות שלנו שאינן חזקים, אפילו רמא תלתא ואתא ארבעה אינו מברך עליו בפה"ג; ונראה שמשערים בשיעור שמוזגים יין שבאותו מקום.''
כלומר, לדעתו היחס של כוס אחת של יין מול שלוש כוסות מים, נהוג רק בזמן הגמרא שהיינות היו חזקים. אך בזמננו שהיינות חלשים יותר, צריך לשים יותר יין יחסית למים בכדי שניתן יהיה לברך עליו בורא פרי הגפן. ויתירה מכך הוא מסיים את דבריו בכך שהקביעה על פיה צריך לשער את כמות היין היא הרגלי המזיגה באותו מקום.
יוצא מכך לדעת השו”ע בזמנם שהיו היינות חזקים ניתן היה לערב 75% מים ובזמנינו שהם חלושים צריך יחס אחר. אך כתבו כמה מן הפוסקים האחרונים שאע"פ שהשו"ע כתב שצריך ללכת לפי מנהג המדינה, הרי שאם יש רוב יין די בכך אף אם אנו לא יודעים מה דרך המזיגה באותו מקום, אך ברור שעל רוב יין מברכים בורא פרי הגפן, אך אם אין אנו יודעים מה מנהג המזיגה באותו מקום. ראה בהרחבה
אכן הרמ"א סימן רד סעי' ה בהגה, פסק להקל, "ובלבד שלא יהא היין אחד מששה במים, כי אז ודאי בטל".
יש מבארים שהרמ''א (שם בהגה) מבאר שכאשר השולחן ערוך כתב שכל אחד צריך לנהוג לפי מנהג מקומו, הוא חזר בו מדבריו הקודמים שבזמננו היין יותר חלש, ויחס של אחד לשלוש לא מספיק. משום כך הוא כותב, שאפשר לשים הרבה מים ביין, אפילו יחס של אחד לשש, דהיינו על כל כוס של יין, אפשר לשים שש כוסות של מים והכל תלוי במנהג המקום. ויותר נראה מדבריו שהוא סובר שמספיק שיש טעם יין כפי שהביא הבית יוסף (או"ח סי' רד אות ו) בשם ר"ת, שאמנם אין הטעם קובע בהלכות ברכות, אך אם הרגלי המזיגה הם כאלו ויש טעם יין זה עדיין נחשב יין לעניין ברכות.
אך דעת המשנה ברורה (שם ס''ק לא) שהשו"ע לא בא לבטל את דבריו הקודמים שבימינו היינות חלשים וצריך יחס של אחד לשלוש, אלא הוא בא להחמיר. המינימום הוא אחד לשלוש כפי שמופיע בגמרא, ואם יש מקומות שנוהגים לשים יותר מכוס אחת של יין על שלוש כוסות של מים, אז טוב שהם מחמירים.
את סברת המחלוקת ביאר העולת תמיד על השו"ע ולדעתו בשביל שמשקה ייחשב יין צריך שהטעם שלו יהיה מספיק חזק. משום כך, רק אם יש יחס של אחד לשלוש, הטעם מספיק חזק כדי להיחשב יין.
ואילו לדעת הרמ''א השאלה היא, מה נקרא יין בלשון בני אדם, ומכיוון שאפילו לערבוב של אחד בשש בני אדם קוראים יין, לכן גם ערבוב כזה נחשב יין. אמנם פחות מכך זה לא מועיל כי כנראה כבר אין לזה טעם יין.
מכל מקום כתב הפרי מגדים אשל אברהם או"ח סימן רד סעיף ה ס"ק טז, שביינות שלנו ראוי שלא להקל אם אין רוב יין, וז"ל:
ויינות שלנו אין חזקים, כל שיש רוב מים ראוי לברך שהכל, עיין אליה רבה אות יו"ד, יע"ש מזה".
כל האמור הוא בסתם יין, השאלה מה הדין במיץ ענבים? כי במיץ ענבים אולי אין מושג של מזיגה. וכן פסק באמת בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי’ ד פסק שגם לאשכנזים אין לערב מים ואפילו מעט וכך מובא בהע' של הרב אלישיב זצ"ל על מסכת שבת עז ע"א, אך גם לדעתו אין בעיה, בהוספת מס' טיפות של מים למיץ ענבים, וז"ל:
"וכל דין המזיגה הוא רק ביין, אבל במיץ ענבים י"ל דל"ש דין מזיגה כלל, ואף אם דרך העולם למזגו במים ועדיין הוא נחשב יין אצלם, אטו לפי דרך העולם יתחדש דין מזיגה, ורק ביין דשייך ביה מזיגה והנדון הוא רק בכמה למוזגו, בזה מהני דרך העולם לקבוע שיעור המזיגה, [ואמנם טיפה אחת בודאי לאו מידי היא".
.
אולם כף החיים (או"ח סי' רב ס"ק לב) סובר שברגע שיש רוב יין, שוב לא איכפת לנו מהי דרך המזיגה, וכן פסק הגרב"צ אבא שאול זצ"ל בשו"ת אור לציון (ח"ב סי' כ) אם יש חמישים אחוז יין, זה מועיל בכל מצב ולא משנה מה הרגלי המזיגה, וכן בשו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' יד התירו להוסיף גם במיץ ענבים והעיקר שיהיה רוב מיץ ענבים, ולכתחילה יהיו שני שליש מיץ ענבים. וכן פסק ילקוט יוסף (הלכות שבת סי' רעב סעי' ז) בעקבות דברי אביו בחזון עובדיה.
לסיכום: וודאי מס' טיפות שמוסיפים בקידוש על המיץ ענבים לכ"ע אין בעיה. לעומת זאת הוספת כמות מים גדולה נתונה במחלוקת הפוסקים, והמיקל יש לו על מי לסמוך והמחמיר תבוא עליו ברכה.
בברכת התורה והארץ
אהוד אחיטוב
