התשובה
שלום
נפסק בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רטז סעיף ב
'ואם היה פרי ראוי לאכילה, מברך: הנותן ריח טוב בפירות....הילכך על כל דבר שהוא מסופק בו, מברך בורא מיני בשמים; על אגוז מוסקאט"ה ועל קניל"ה וקלא"וו וכל בשמים שהם לאכילה, מברך שנתן ריח טוב בפירות'.
אך המשנה ברורה סימן רטז ס"ק טז כתב:
וקלאו"ו - שקורין נעגעל"ך ואף על גב דכל הני הם מיני בשמים מ"מ עיקרייהו לאכילה קיימי [רא"ש] [יב] ועיין באחרונים שמפקפקין לענין קלאו"ו והרבה מהן מסכימין שטוב יותר לברך בורא מ"ב על ריחה. כתבו האחרונים המריח בקאוו"י כתושה והיא חמה שריחה נודף ואדם נהנה מאותו ריח צריך לברך ברכת אשר נתן וכו':
יוצא מדבריו שמיני תבלין שנאכלים יש לברך אשר נתן ריח טוב בפירות. אך מיני תבלין שאינם מיועדים לאכילה אלא רק לנתינת טעם כמו הציפורן ונראה לי שהוא הדין בקימל יש לברך בורא מיני בשמים.
בברכת התורה והארץ
אברהם סוחובולסקי