'ברכת האילנות' על פרחי פקאן

התשובה

א. עץ סרק

נחלקו הפוסקים אם אומרים ברכת אילנות רק על עצי מאכל או גם על עצי סרק. בעל 'הלכות קטנות',[1] 'משנה ברורה'[2] ו'כף החיים'[3] כתבו שמברכים 'ברכת האילנות' רק על עצי פרי. בשו"ת 'להורות נתן'[4] כתב בתגובה למי שאמר שרק על עץ נקבה מברכים 'ברכת האילנות' שמלשון הגמרא (ברכות מג ע"ב) 'האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר...' – משמע שיש לברך על כל אילן המלבלב, ואפילו הוא אילן סרק. וכן כתב הרמב"ם (הל' ברכת פ"י הי"ג) בסתמא שמברכים על כל עץ המלבלב ולא הצריך דווקא הנאת מאכל; וזו לשונו: 'היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים מברך...'. יש להוסיף שיש פוסקים שאמרו לברך 'ברכת הראיה' על עצי ריח שיש לאדם הנאה מריחם.[5] ברור שלשיטות אלו אפשר לברך על עצים ממין זכר שאדם נהנה מהם בראייתם וכן נהנה שהם נותנים את האפשרות לפירות להניב. אבל הלכה למעשה נראה  שמברכים רק על אילן פרי ואם יש עץ שיש בו רק פירות זכריים אין לברך עליו.

ב. חד-ביתי

בפקאן ובאגוז מלך הם עצים דו מיניים אבל חד-ביתיים. בכל עץ יש גם פרחים זכריים^[6] וגם פרחים נקביים, ובתקופת ההפריה הפרחים משני המינים זמינים על העץ, ובעץ יהיו פירות. לכן, אפילו אם אדם רואה את הפרחים הזכריים אבל הוא יודע שבעץ זה יש גם פרחים נקביים, ואפילו במקרה שהפרחים הזכריים קודמים, מכל מקום פרחים אלו מוגדרים כפרחי אכילה כיוון שהם גדלים ביחד עם הנקביים, ובעץ הזה יהיו פירות מאכל. אם כן הקב"ה 'ברא בו אילנות טובות להנות בהם בני אדם'. ואפילו אם נסביר שיש מחלוקת בעניין עצים דו-ביתיים, דהיינו שיש עץ זכרי ועץ נקבי (כגון תמר, וחרוב), בעץ חד-ביתי, שיש בו בה בעת פרחיים זכריים ונקביים והוא עצמו מניב, מה לי אם מניב במקום הפריחה של הזכר או בפריחת פרחי הנקבה. בכל אופן האילן הזה נברא 'ליהנות בהם בני אדם'. לכן בנידון זה אין ספק שאפשר לברך עליו ברכת האילנות אם רואים את הפריחה, ואין נפק"מ אם ראה פריחת זכר או נקבה.

[1].     הלכות קטנות, ח"ב סי' כח.

[2].     משנ"ב סי' רכו ס"ק ב.

[3].     כפה"ח, סי' רכו ס"ק ב.

[4].     שו"ת להורות נתן, ח"ה סי' ח אות ה.

[5].     עיין בספר הפרנס סי' שצו, ובעבודת הקודש לחיד"א אות קצט.

[6].     פרח זכרי.