ברכה על בורקס ג'חנון ומלוואח

התשובה

שלום רב.

שונה דינם של הלחמניות והחלות המתוקות מדין המאכלים שציינת בשני מאפיינים:

א. השו"ע (קסח, ז) כותב בהגדרת פת הבאה בכיסנין: "והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה", כלומר זה הסימן לכך שאין דרך לקבוע סעודה על עיסה זו, והרמ"א חולק וכותב שאף על עיסה זו יש לברך 'המוציא' "אלא אם כן יש בהם הרבה תבלין או דבש כמיני מתיקה". יש הסוברים שעל לחמניות מתוקות מברכים המוציא אף לדעת השו"ע משום שטעם המתיקות אינו מורגש בהן בצורה מספקת ולכן דינן כלחם (ראה באריכות בספר ברכת ה' ח"ב עמ' קפח). לעומת זאת, בסוגי המאכלים שהזכרת מורגש טעם מתיקות וברכתם מזונות אף לקריטריון המחמיר של הרמ"א.

ב. הבדל נוסף טמון בעובדה המציאותית שעל לחמניות וחלות יש רגילות לקבוע סעודה ועל המאכלים שהזכרת אין דרך לקבוע סעודה, בורקס הינו מאכל שקונים ואוכלים כחטיף, אפילו בורקס גדול, וכן ג'חנון או מלוואח לא קובעים עליהם את הסעודה אלא הם הינם חלק ממרכיביה.

מלבד טעמים אלו יש לציין סיבה נוספת שגם לפיה אין לברך על מאכלים אלו ברכת המוציא.

יש מהאחרונים שכתבו שהב"י בטעמו לא התכוון להגדיר מהי פת הבאה בכיסנין ולעולם ההגדרה נקבעת ע"פ הדעות השונות בהסבר הגמ' (שהובאו בב"י ובשו"ע), ואלו ודווקא אלו קרויות פת הבאה בכיסנין, אלא שהב"י נתן טעם בשאלה מדוע דווקא אלו קרויות פת הבאה בכיסנין. וכראיה לדעה זו כתבו שהדיון בראשונים ובאחרונים הוא בשאלת המאפיינים של המאכל והאם נכנס תחת אחד מהקריטריונים הנ"ל ולא בשאלה האם רגילים לקבוע עליו סעודה. (ראה באריכות: הלכה ברורה, ח"ח שו"ת אוצרות יוסף שבסוף הספר סי' י החל מעמ' סד; וזאת הברכה, עמ' 228).

ולכן למעשה, האוכל בורקס, מלוואח או ג'חנון (באופן שהעיסה לא טוגנה בשמן רב) מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה, ובשיעור קביעת סעודה מברך המוציא וברכת המזון.