התשובה
ב"ה י"ב אדר ה'תשפ"ה
בין המשומדים למינים בלשון ההלכה
שאלה: מה ביאור ההבדל בין משומדים למינים שכתב בספר החינוך במצווה...?
תשובה:
קשה לענות על שאלה זו בקצרה על פי כל הפרשנים, אך נציין את דברי הרמב"ם ואת דברי המהר"ל, ומן הסתם הדברים גם מתיישבים עם כוונת ספר החינוך.
הרמב"ם בפירוש המשנה למס' חולין (פ"א מ"ב) לגבי שחיטה של מומר מתייחס בהרחבה לשני המושגים ששאלת, וכך הוא כותב:
"ואמרו הכל שוחטין, ואפילו ישראל משומד, ויש לכך תנאים ואז תהיה שחיטתו מותרת, האחד שלא יהא עובד עבודה זרה, לפי שאמרו משומד לעבודה זרה משומד לכל התורה כולה. והשני שלא יהא מחלל שבת בפרהסיא לפי שהכלל אצלינו מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כגוי לכל דבריו. ושלא יהיה מין. ומינים אצל חכמים הם הכופרים מישראל...והם בני אדם אשר טמטמה הסכלות את שכלם והחשיכו התאוות את נפשם ופקפקו בתורה ובנביאים עליהם השלום מתוך סכלותם, ומכחישים את הנביאים במה שאין להם בו ידיעה, ועוזבים את המצות מתוך זלזול, והכת הזו היא כת של ישוע הנצרי ודואג ואחיתופל וגחזי ואלישע-אחר, וכל ההולך בשטתם 'שם רשעים ירקב'. ויוודע שהאדם מן הכת הזו כגון שנראה מתבטל ממצוה מן המצות מתוך זלזול בלי שישיג באותו המעשה הנאה. האנשים הללו אשר זה תיאורם אסור לאכל משחיטתם, וכך אמרו תנו רבנן שחיטת מין לעבודה זרה פתו פת כותי יינו יין נסך ספריו ספרי קוסמים פירותיו טבלים בניו ממזרים".
גם בהלכה מרחיב ומפרט הרמב"ם וכותב בכמה מקומות שיש כמה סוגים של 'מינים' וכמה סוגים של משומדים (אך מחמת הצנזור – נוסח זה השתנה ונשאר היום בחלק מהדפוסים) אך נביא את לשונו המקורית של הרמב"ם:
הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ג, הלכות יד–טו) כותב, לגבי אלו שאין להם חלק לעולם הבא, שיש כמה סוגים של מינים, וז"ל:
"חמישה הן הנקראים מינים: האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג; והאומר שיש שם מנהיג אבל הם שניים או יותר; והאומר שיש שם ריבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה; וכן האומר שאינו לבדו ראשון וצור לכל; וכן העובד אלוה זולתו כדי להיות מליץ בינו ובין ריבון העולמים – כל אחד מחמישה אלו הוא מין".
גם בהלכות תפילה (ב, א) מוזכרים אכן אותם 'מינים', בחלק מהדפוסים (בלי הצנזורה), כאשר הוא מתאר את סיבת הוספת ברכה בתפילת הלחש, וז"ל:
"בימי רבן גמליאל רבו המינים בישראל, והיו מצֵירין לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי ה'. וכיוון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם, עמד הוא ובית-דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה [=בקשה] מלפני ה' לאבד המינים, וקבע אותה בתפילה כדי שתהיה ערוכה בפי הכל".
כך גם בלשון הרמב"ם הלכות עבודה-זרה (פ"ב ה"ט – בחלק מהמהדורות) הוא מתייחס למינים וכלשונו:
"וכן המינים מישראל, אינן כישראל לדבר מן הדברים. ואין מקבלין אותן בתשובה, לעולם--שנאמר "כל באיה, לא ישובון; ולא ישיגו, אורחות חיים (משלי ב, יט) והמינים, הם התרים אחר מחשבות ליבם בסכלות, בדברים שאמרנו, עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס, בשאט בנפש ביד רמה; ואומרין, שאין בזה עוון. ואסור לספר עימהן ולהשיב עליהן תשובה כלל, שנאמר "אל תקרב, אל פתח ביתה (משלי ה, ח) ומחשבת מין, לעבודה זרה"..
(במהדורות אחרות הלכה זו היא בפרק ב הלכה ה – שם הוא מוזכרים כ'אפיקורסים').
כך גם המושג ה'משומדים' מוזכר אצל הרמב"ם בהל' תשובה (פרק ג הי"ח) רק בחלק מדפוסי הרמב"ם, ובדפוסים שצונזרו הם מוזכרים כ"מומרים", וכלשונו:
"שניים הם המשומדים: המשומד לעבירה אחת, והמשומד לכל התורה כולה: המשומד לעבירה אחת – זה שהחזיק עצמו לעשות אותה עברה בזדון ונתפרסם בה והורגל אפילו הייתה מן הקלות, כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז, או להקיף פאה, ונמצא כאילו בָּטלה מצוה זו מן העולם אצלו, הרי זה משומד לאותו דבר, והוא שיעשה להכעיס; והמשומד לכל התורה – כגון החוזר לדתי הגויים בשעה שגוזרין שמד, וידבק בהן ויאמר מה בצע לו להִדבק בישראל שהן שפלים ונרדפים, טוב לו שידבק באלו שידן תקיפה, הרי זה משומד לכל התורה כולה".
אמנם בנוסח התפילה של הרמב"ם נשתמרו שני המושגים בברכת 'המינים', בלי שינוי: 'המשומדים והמינים', כפי הנוסחה המקורית 'ולמשומדים ולמינים' כפי שהיא אכן גם מקובלת היום בקרב יוצאי תימן:
"למשומדים אל תהי תקוה, כל המינים כרגע יאבדו, ומלכות זדון תעקור ותשבור מהרה בימינו. ברוך אתה ה' שובר אויבים ומכניע זדים".
נוסח זה התבאר בהרחבה גם על ידי המהר"ל בספרו באר הגולה (הבאר השביעי - הפרק השישי) בה הוא עוסק בהרחבה ב'ברכת המינים' המוכרת בחלק מהנוסחאות בברכת 'ולמלשינים', כשהוא מבאר את ארבע סוגי האנשים בהם עוסקת ברכת 'המינים' ובתוכם את 'המשומדים' ואת 'המינים' וכלשונו:
הנה יש לך ד' דברים שהם מתנגדים אל הדת, ולא תמצא יותר. וכנגד הראשון תקנו 'ולמשומדים אל תהי תקוה', הם אותם שיצאו מן הדת כדי ללכת בשרירות לבם, ובשביל כך היו פורקים עול הדת, ודבר זה מחליש הדת. וכנגד השני, 'וכל המינים כרגע יאבדו', אותם שחושבים שיש הצלחה לעבוד אלהים אחרים, והם מפתים בני אדם אחר דעתם, וזהו בטול הדת. ועל זה תקנו 'וכל המינים כרגע יאבדו', כי המינים אשר נזכרו כאן הם אשר חושבים כי עבודת אלהי נכר הוא הצלחה להם, וזה נקרא 'מין'. וכך אמרו בפירוש בפרק בתרא דהוריות (יא א), ואין זה צריך ראיה..."..
בברכת התורה והארץ
אהוד אחיטוב
