טיפול בבולימיה בשבת

התשובה

ב"ה

שלום וברכה

לא ברור משאלתכן האם מדובר במקרה אמיתי, או שרק משאלה תיאורטית של עבודת חקר, על כל פנים בכל מקרה אמת יש להתייעץ עם הרופא המטפל במפורט ואז לקבל חוות דעת הלכתית, ומה שאכתוב כאן אלו רק דברים כלליים.

בולימיה נרבוזה היא הפרעת אכילה שכיחה שאינה מוגדרת כהפרעה מסכנת חיים, אלא רק משבשת את מהלך החיים התקין, כפי שמופיע למשל כאן: https://www.tasmc.org.il/Articles/Gastro/Pages/Bulimia.aspx   היא אמנם אינה נעימה אך אין כאן סכנה, ובמיוחד לא סכנה מיידית, אלא רק אולי מסיבוכי משנה. בשונה מאנורקסיה נרבוזה שנחשבת כמסכנת חיים והיחס אליה שונה, ראו בספר "אסיא" חוברת צט החל מעמ' 81.

אי לכך, ההגדרה ההלכתית היא של "חולה שאין בו סכנה", במקרה זה הדבר אינו נחשב כפיקוח נפש ואין לעשות על ידי החולה או עבורו מלאכה האסורה מדאורייתא או מדרבנן, כמובא בשולחן ערוך אורח חיים סימן שכח סעיף א, ראו שם גם כן במשנה ברורה.

לכן אסור לה להסיח את דעתה בפלאפון/ מחשב וכדומה, אמנם אפשר לעשות פעולות שהן לא כרוכות בחילול שבת כגון לצאת ל"סיבוב" ארוך ברחבי העיר או דברים בסגנון זה שאין בהם כל חילול שבת.

בזמן חז"ל הוזכר הבולמוס שהוגדר כפיקוח נפש, שיתכן שמדובר בבולימיה, אם כי המאפיינים הקליניים שונים במעט ממה שמתואר היום, ויתכן כי הבולמוס יותר מאפיין נפילת סוכר מאשר אכילה ואז הקאה.

בכל מקרה הטיפול במי שאחזו בולמוס הוא כלחולה שיש בו סכנה, ומותר להאכילו ביום כיפור, או איסורים ביום- יום, אך ישנו סדר עדיפויות לכך, ביום כיפור: שולחן ערוך אורח חיים סימן תריח סעיף ט: "מי שאחזו בולמוס, והוא חולי שבא מחמת רעבון וסימנו שעיניו כהות ואינו יכול לראות, מאכילין אותו עד שיאורו עיניו; ואם אין שם מאכל של היתר, מאכילין אותו מאכל איסור; ואם יש כאן שני מיני איסורים, אחד חמור מחבירו, מאכילין אותו הקל תחלה". 

בברכה

דוד אייגנר

מכון התורה והארץ