קריאת חוק לישראל בלשון הזוהר בלא הבנת המילים

התשובה

ב"ה י' אלול ה'תש"פ

קריאת זוהר ב"חוק לישראל" בלא הבנת המילים

לכבוד

שרון יאמין

שלום וברכה וכל טוב

בכדי לענות לשאלתך, נקדים ונאמר, שמצוות לימוד תורה במעלתה הגדולה היא לימוד התורה עם הבנה, כפי שאנחנו מבקשים בכל בוקר: "ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה".

כמו כן ההדרכה של חז"ל ועד פוסקי ימינו, שתחילה צריך אדם למלא כרסו בבשר ויין ורק לאחר מכן להיכנס לפרד"ס, כלומר תחילה יש למלא כרסו בש"ס ובפוסקים ולאחר מכן להיכנס לתורת הסוד, וגם זאת מתוך קדושת המידות וטהרתן.

ראה לשון הרמב"ם הל' יסודי התורה פ"ד הי"ג: " ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצוות"

וכן פסק רמ"א הלכות תלמוד תורה (יו"ד סי' רמו סעי' ד בהגה):

"ואין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות".

ועי' ש"ך (שם ס"ק ו) שהאריך לדון בדברי הרמ"א וסיים בביאור הדברים:

"גם המקובלים ושאר האחרונים הפליגו בדבר שלא ללמוד חכמת הקבלה עד אחר שמילא כריסו מהש"ס... בשגם שצריך קדושה וטהרה וזריזות ונקיות לזה".

ואם תשאל הרי בחלק מקהילות יוצאי ספרד, וכן בחסידיות רבות, לא נמנעים עד היום מלקרוא בספר הזוהר אע"פ שכולו "סתרי תורה", זאת משום שהם עושים כן רק בגלל הערך הגדול שיש בפגישה עם קדושת האותיות בקריאה בעיניים ועוד יותר עם הגייתן בקריאה בקול. ולא מתוך מחשבה שהם מבינים את הדברים.

מסיבה זו ראוי לקרוא את ספר הזוהר בלי ביאור המילים, בכדי שהאדם לא יחשוב את עצמו כ"מבין" בענייני נסתר, גם כשאמת אינו מבין. לעומת זאת כשהוא קורא בארמית הוא מודע לכך שהוא עוסק בדברים גדולים שכל קריאתו הם נובעת מתוך רצון להיפגש רק עם המאור שבאותיות התורה, בבחינת "אותיות מחכימות".

אמנם השל"ה הקדוש (על שבועות), כתב זאת על רק על תורה שבכתב, כשהוא מבאר באופן זה את הפסוק "תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' נאמנה מחכימת פתי", וז"ל:

"השמיענו גודל מעלת אותיות התורה שהן מחכימות כמו שאמרו אותיות מחכימות כי הקורא את התורה לשם שמים להתבונן דבר מה אף על פי שאינו מבין ולא עלתה בידו רק קריאת האותיות ונשאר פתי כמו שהיה. על כל זאת יש לו דביקות בחכמה ויועיל לו לעתיד וזהו "מחכימת פתי". ולכך תורה שבכתב אסור לאומרה בעל פה כדי שיתדבק בראיית אותיותיה".

אך השל"ה לא שלל בדבריו את המנהג שנהוג במשך דורות רבים בהרבה מקהילות ישראל לקרוא את ספר הזוהר גם בלא הבנה. יתרה מכך, מצינו מקורות מפורשים שהתייחסו כך גם לקריאת ספר הזוהר הקדוש, כפי שמובא בשם אחד מגדולי החסידות רבי אהרן מזיטומיר זצ"ל וכפי שהעיד ושמע מפיו רבי ישראל דוב מווילדניק זצ"ל. וכך כותב רבי ישראל דוב מוילדניק זצ"ל בספרו שארית ישראל (מהדורה חדשה עמ' לז):

"ובעניין לימוד  זוהר הקדוש אמר בשם הקדוש רבי אהרן מזיטאמיר, שזוהר הקדוש צריך לאמרו בלא באור, כי התיבות והדיבור של הזוהר הקדוש עצמן מקשרין את האדם לאין סוף יתברך. רק מי שרוצה ללמוד עם ביאור, יעיין קודם בהביאור, והזוהר הקדוש יאמר כסדר בלא ביאור".

מסיום דבריו משמע שאף אם יש אדם שכבר ראוי ומתאים לעסוק בלימוד ובהבנת דברי הזוהר עם ביאור, גם לגביו הוא מציע שראוי שלאחר שהבין את הביאור, שיקרא פעם נוספת את ספר הזוהר ללא ביאור, בגלל מעלת קדושת האותיות.

אך ברור מדבריו שיש ערך גדול לא רק לקריאת אותיות תורה שבכתב אלא גם לקריאת ספר הזוהר, מתוך רצון להיפגש עם קדושת האותיות ולהיות מושפע מהם באופן סגולי, אף כשלא מבינים אותם.

אכן עלינו לזכור שכל הערך של השפעת הקדושה בקריאת אותיות הזוהר הקדוש, זה רק אם ניגשים לקריאת הזוהר בענווה גדולה, זאת כשברור לנו שמה שאנו קוראים בספר הזוהר הם דברים עמוקים, שאינם כפשוטם, ושאיננו מבינים אותם, ורק אז אנו רשאים ללמוד את הזוהר.

כפי שכותב בהרחבה מרן הגראי"ה קוק זצ"ל בספרו אורות התורה פרק י סעי' ה):

"סתרי תורה, מתוך שהם באים ממקור עליון, מחביון העז של פנימיות הנשמה, חלק אלוה ממעל, בשביל כך הם יכולים להיכנס אל כל הלבבות, גם ללבבות האלה שלא באו למדה של דעה רחבה לקנין מדע רחב ועמוק. וכשהם משתמשים בכישרונם זה, שהוא הנטיה לרזי עליון, עם הידיעה בחולשה המדעית שלהם, שהיא ממלאתם ענוה, אז מביאים הם ברכה לעולם, ומגלים הם בחפצם הטהור אור גדול של דעת קדושים, שהיא לא נוגעה מכל מחלה שיש במצרים הצרים של חכמת אדם ורוכסי לב איש. אבל אם אלה האנשים לא יכירו את המגרעת והחולשה שלהם, ולא ידאב לבם ע"ז כלל, אלא יתנשאו בגובה רוח, שבאמת כל רזי חכמה לפניהם גלויים, אז יקלקלו את חום הרגש, ולא יעצרו כח לגלות את הפנינים הקדושים ממקור המחצב של תהום הנשמה, שאינם מתגלים כי אם לדכאי רוח וענוי צדק".

לכן בתשובה לשאלתך בקריאת חוק לישראל כשאין לך זמן לקרוא אלא את לשון הזוהר, עדיף  לקרוא רק את לשון הזוהר המקורית. אך גם אם יש לך זמן לקרוא את ביאור המלים, צריך להיזהר ולא לנסות להבין את הדברים כפשוטם, אלא למי שראוי לכך.

בברכת התורה והארץ

אהוד אחיטוב