התשובה
יש בין יוצאי תימן שבספריהם יש חריצים דקים לסימון אתנחתא וסוף פסוק.
אולם לא ידוע לי מה מקור המנהג ובשאר העדות לא נהגו כן לכן מן הראוי לשמור עלדרך אבותינו שבעל הקורא יכין ויקרא ולא יזדקק לא סומך נופלים ולא לרופא חולים.
בסייעתא דשמיא ישנו רעיון להוסיף לספר-תורה ניקוד+טעמים ה והוא בהוספת פסי-מיגנוט-דקים (כמו סרט מגנטי המשמש בקלטת) מההעבר השני של קלף ספר התורה לדוגמא אם צריך להיות ניקוד פתח מתחת לאות מההעבר השני של הקלף בדיוק באותה נקודה ישימו פס מגנטי בצורת פתח ואז בעת הקריאה ישתמשו במכשיר שהוא לא חשמלי נאמר שהוא מעין פס פלסטי בו יש מאות נקודות שרגישות למיגנוט כך שמשנים את ציבעם בהתאם בקירוב הפס ישתנו במכשיר איזורי ניקוד הפתח לצורת פתח גם כן כך בעל הקורא לא יצתרך מסמיך שבכך יתגלו כל הטעמים והניקוד בספר התורה
בסייעתא דשמיא השאלה אם מבחינה הילכתית הדבר מותר מעשית
יש בין יוצאי תימן שבספריהם יש חריצים דקים לסימון אתנחתא וסוף פסוק.
אולם לא ידוע לי מה מקור המנהג ובשאר העדות לא נהגו כן לכן מן הראוי לשמור עלדרך אבותינו שבעל הקורא יכין ויקרא ולא יזדקק לא סומך נופלים ולא לרופא חולים.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
