שלום כבוד הרב
לא הבנתי את מקור האיסור לחלוק על המשנה והגמרא.
כלומר מדוע אמוראים לא יכולים לחלוק על משניות (ללא סיוע
ממשנה או מקור תנאי אחר) ומדוע חכמי ישראל שאחרי הגמרא לא
רשאים לחלוק על הגמרא.
הרי יש מחלוקת האם מה שנאמר ש"אין בית דין רשאי לבטל דברי
בית דין אחר עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמניין" זה רק על
תקנות וגזירות או גם על פירושי התורה וההלכות.
ולפי הרמב"ם בהלכות ממרים פרק ב בית דין יכול לחלוק על בית
דין שקדם לו גם אם קטן ממנו בחכמה ובמניין (בפסקי הלכות
ובפרשנות התורה, אבל לא בגזירות ותקנות). ויפתח בדורו כשמואל
בדורו. ואין לך אלא שופט שבימיך.
אז לפי זה מדוע אמורא לא יכול לחלוק על תנא וראשון לא יכול
לחלוק על אמורא?
שמעתי על כך מספר תירוצים ושיטות, ואף אחת מהשיטות לא הבנתי
כל צרכה.
1.אם תאמר שאי אפשר לחלוק בגלל ירידת הדורות וההבדל העצום
בחכמה בין הדורות השונים, יקשה למה אמורא בדור חמישי יכול
לחלוק על אמורא בדור ראשון שחי 4 דורות לפניו, ואילו אמורא
בדור ראשון לא יכול לחלוק על משנה של תנאים שחיו דור אחד
לפניו?
וכן למה ראשון יכול לחלוק על ראשון אחר שחי 400 שנה לפניו
(כמו שאברבאנל למשל יחלוק על הרי"ף) ואילו גאון שחי סמוך
לגמרא לא יוכל לחלוק עליה?
ובכלל לפעמים מצינו גדולי ישראל שאינם ביחס לדור שבו הם נולדו
(כגון הגר"א שהיה בדרגת ראשונים) ומדוע לא יוכלו לחלוק על
המשנה והגמרא?
2.אם תאמר שמקור הסמכות הוא שבזמן המשנה והגמרא כל חכמי
ישראל היו מקובצים במקום אחד וכל מה שכתוב במשנה ובגמרא
נאמר על דעתם של בית דין הגדול ולכן חל על זה הלאו "לא
תסור" - הרי אמרנו כבר שבית דין יכול לבטל דברי בית דין
חבירו גם אם קטן ממנו. ושוב יקשה למה בית דינו של רב אשי שגם
בו היו כלל חכמי ישראל לא יוכל לחלוק על בית דינו של רבי?
ולמה בית דין שבימי הרמב"ם לא יוכל לסתור דברי בית דינו של
רב אשי? הרי הלאו של לא תסור עוסק בשמיעה לבית דין שבדור
שלך.
3.ובכלל, אפילו שיש סנהדרין בלשכת הגזית, אם נראה לחכם
שהגיע להוראה שהסנהדרין טעו בדין כלשהו, אסור לו להקל באותו
דבר עד שהוא נושא ונותן עמהם והם דחו את דבריו.
ולפי זה מדוע לא יוכלו לחלוק על הגמרא מטענה שאם האמוראים
היו רואים דברי האחרון היו מסכימים לו?
ואפילו חסידי מרן המחבר לעיתים נוטים מדבריו ואומרים שאם מרן היה
רואה פסקי האר"י או פסקים נוספים היה פוסק כמותם.
4.אם תאמר שמקור הסמכות הוא מהכלל "אחרי רבים להטות" כמו
שאומר הר"ן בדרוש יב, שזה מקור סמכות התלמוד והאיסור לחלוק
עליו, עדיין קשה, וכי אם בדור הרמב"ם יצליחו לקבץ חכמי ישראל
בכמות גדולה יותר מהחכמים שהיו בזמן הגמרא, האם יוכלו לחלוק
על התלמוד?
ובכלל כבר אמרנו שבית דין רשאי לבטל דברי בית דין חבירו גם
אם הוא קטן, וגם אם בדור מסויים היה הרוב סובר משהו מסויים,
הולכים אחרי הרוב שבבית דין האחרון ולא הראשון. כי אין לך אלא
שופט שבימיך.
5.אם תאמר שמקור הסמכות הוא קבלת כלל ישראל את דברי
התלמוד ושלא לחלוק עליו, כמו שאומר הכסף משנה ממרים ב,א -
בכלל לא מובן לי!
מה שייך פה קבלה? הרי אם נראה לדיין ולבני דורו מכח ראיות
מוכחות שאין הדין כמו שנזכר בפוסקים, אפילו פוסקים בדור קודם
(כמו שאומר בשו"ע חושן משפט תחילת סימן כה) מחובתו לחלוק
עליהם. ואפילו תלמיד בעל הוראה שרואה ראיה לסתור דברי רבו
מחובתו לעשות זאת! כלומר זה עניין של חובה ולא זכות.
ומה שייך לקבל על עצמינו שלא לחלוק? ואם נראה לבית דין
שבאותו דור מכח ראיות מוכחות שאין הדין עם הדור הקודם כיצד הוא
יוכל לפסוק כמותם על בגלל "שקיבל על עצמו לא לחלוק"?!
בקיצור לא זכיתי להבין את מקור סמכותם המוחלט של המשנה
והגמרא ומדוע אסור לחלוק עליהם!
חלק מהקושיות שהקשיתי הם קושיות שהקשו גדולי ישראל השונים.
הסיבה העיקרית היא החמישית שכלל ישראל קיבל את סמכותם של
התנאים והאמרואים גם אם יתעוררו אי הבנות ההנחה היא שאם דבר רק
הוא - מכם.
ועוד, המדרגות בין תנאים לאמוראים וכו' נובעות מהקרבה למקור. היתה
הרגשה בריאה אצל גדולי ישראל שמדרגת הדור וחכמיו ירדה ולכן
הגבילו עצמם שלא לחוק על דרגה עליונה מהם.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
