לכבוד הרב,
קיימת הסתירה הידועה בדברי הרמב"ם לגבי המצווה לשמוע לדברי
חכמים בזמן הזה.
מצד אחד בספר המצוות וביד החזקה משמע מדברי הרמב"ם
שהמצווה מהתורה היא לשמוע לבית הדין הגדול בלשכת הגזית.
ודומני שכן כתב בספר מרגניתא טבא שעל ספר המצוות וכן כתב
המהר"ץ חיות.
(ואע"פ שצריך לשמוע לחכמים גם בזמן הזה, מ"מ לפי"ז אין בכך
חיוב דאורייתא)
מצד שני, בהקדמה לספר היד החזקה הרמב"ם כותב שאנו
מחוייבים לשמוע למה שהתחדש בבתי דין שבכל דור (גם בדורות של
התנאים והאמוראים אחרי שחרב הבית) מצד מצוות "לא תסור".
כיצד מישבים את הסתירה?
מכמה ראשונים נראה שאיסור לא תסור מתיחס לכל בי"ד גדול,
דהיינו לכל סמכות מרכזית כלל ישראלית. לעומת זאת ענישה של זקן
ממרא מתייחסת רק לביה"ד הגדול היושב בלשכת הגזית.ונראה שיש
בכך מחלוקת בין הראשונים האם עוברים בלאו דלא תסור גם בבית של
כל ישראל שאינו בלשכת הגזית. עי' מנ"ח מצ' תצו בהתחלה.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
