התשובה
הרמב"ם בהל' תשובה מדבר באדם שאת מצוותיו עושה להכעיס, ולכן
אף מצוותיו אינן מקובלות שהרי הוא יודע ומורד אבל אדם החוטא
שלתאבון הכל בחשבון מצוות ועבירות.
שלום לכת"ר.
בהלכות תשובה פרק שביעי, הלכה ז' מדבר הרמב"ם במעלתו של
החוזר בתשובה ובין היתר אומר "קודם היה עושה מצוות (וח"ו)
טורפין אותן בפניו...והיום הוא מידבק בשכינה". נמצאנו למדים שגם
כאשר ה"עברין" עושה מצוות טורפין אותן לו. חיזוק לדברים האלה
יש למצוא בדברי חגי לכהנים
"ויען חגי ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאום ה'" ולפי
דברי רש"י(חגי, ב, יב) והגמרא בפסחים יז, למעשה חגי פסק
שמעשה ידיהם של הכהנים "טמא" אע"פ שהקריבו בטהרה מכיוון
שידוע היה לו שיקלקלו מעשיהם, כלומר, אע"פ שהקריבו בטהרה
מכיוון שהם עתידים לקלקל מעשיהם נחשב להם הדבר כאילו הקריבו
ב"טומאה". מאידך גיסא אומר הרמב""ם באגרותיו ששכר מצווה
מצווה ו"שכר עבירה", "עבירה", כלומר, כל מצווה שהאדם עושה
נשמרת לו ועוד הוא אומר שאין ואסור לאדם לתמוה על המצוות
שעשה, אם כך לא ברור כיצד הדברים מתישבים זה עם זה ?
מכיוון שפעם אחת נאמר שכל מצווה נידונת בפני עצמה ונשמרת ופעם
שניה נאמר שלמעשה המצווה "תלויה" במצבו הרוחני של האדם או/ו
במכלול הנהגותיו ?
בברכה
הרמב"ם בהל' תשובה מדבר באדם שאת מצוותיו עושה להכעיס, ולכן
אף מצוותיו אינן מקובלות שהרי הוא יודע ומורד אבל אדם החוטא
שלתאבון הכל בחשבון מצוות ועבירות.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
