לכבוד הרב יעקב אריאל שליט"א שלום וברכה.
שמי ... אני לומד ב"ה ש"ס משניות בסדר קבוע
ובהיותי לומד מסכ' שקלים עלתה לי שאלה
ואשמח אם תזכה אותי בתשובתך:
במשנה בשקלים פ"ה מ"ו למדנו:"שתי לשכות היו במקדש אחת
לשכת חשאים ואחת לשכת הכלים לשכת חשאים יראי חטא נותנים
לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסים מתוכה בחשאי.."
ופירש במקום רע"ב- "לשכת חשאים"- "על שם שהנותנים בתוכה
מעות נותנים בסתר, והמתפרנסים ממנה נוטלים בסתר."
א"כ מכאן משמע שהנותנים לא היו יודעים למי נתנו והמקבלים לא
ידעו ממי קיבלו, וכן, שהנותנים תרמו בחשאי, ושעניים בני טובים
נוטלים בעצמם מתוכה בחשאי.
וכן משמע מדברי הרמב"ם הלכות מתנות עניים פ"י הל' ח' וז"ל-
"..פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני
ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה, כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש,
שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה
בחשאי"
וכן גם נראה מדברי הב"י- סי' רמ"ט אות ז' וז"ל: "דלשכת חשאים
שהיה במקדש כדאיתא בפרק ה' דשקלים (מ"ו), ותניא בתוספתא
(שקלים פ"ב הט"ז) שכשם שהיתה במקדש כך היתה בכל עיר
ועיר, עדיף מנותן לקופה של צדקה משום דבלשכת חשאים לא היה
שום אדם מרגיש במי שהיה נותן בה אבל בארנקי של צדקה כיון
שהגבאי מרגיש בנותן לא עדיף כולי האי ומכל מקום קרוב לו הוא."
אך עלה לי קושי לאור המשנה הבאה במסכ' שקלים פ"ו
מ"א-"שלשה עשר שופרות שלשה עשר שולחנות שלש עשרה
השתחויות היו במקדש.."
ופה פירש רע"ב- "שלשה עשר שופרות"- "תיבות צרות
מלמעלה ורחבות מלמטה עקומות כעין שופר, מפני הרמאים שלא
יוכלו להכניס ידן לתוכן להראות עצמן כאילו נותנין לתוכן ונוטלין מתוכן."
א"כ קשה,כיון שממשנה זו נראה שכיוון שמדובר בעניינים כספיים
דואגים מפני הרמאים ושמים תיבות בצורת שופרות צרות למעלה
ורחבות למטה שלא יגנבו, ואילו במשנה שלפני לכאורה נראה שאין
שום הקפדה וחשש מגניבה מצד רמאים, שהרי משמע שהלשכה
פתוחה וכל מי שידבנו ליבו לתרום ללשכת החשאים יבוא ויתרום אך
לא ראינו שחוששים שמא התורם יגנוב מהלשכה כסף אם רמאי הוא,
ועוד, שמא העניים שנראה שהם מתפרנסים בעצמם מתוך הלשכה
בחשאי יבואו ויקחו יותר מן הנצרך להם או שיקחו כאלה שאינם
זכאים לקבל צדקה או שאינם בני טובים, ואם נאמר שהתבוננו
בנכנסים אם בני טובים הם אם לא, א"כ אינה עוד לשכת חשאין
ואינה עוד מתן בסתר.
ועוד, שראינו לאורך המסכת שחז"ל אכן חששו מפני הרמאין וכן
מחשד גנבה בכמה עניינים-
1. בפרק ג' משנה ב'- שהתורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל
ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה
העני או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר לפי שאדם צריך
לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום שנאמר (במדבר
ל"ב) והייתם נקיים מה' ומישראל ואומר (משלי ג') ומצא חן ושכל טוב
בעיני אלהים ואדם.
כלומר שלא יחשדוהו שגנב.
2. בפרק ה' משנה ה'-שעל החותמות היה כתוב שם מפני הרמאים.
ולכן התקשיתי להבין מדוע בנידון דידן בקשר ללשכת החשאים חכמים
לא חששו מפני הרמאים ומפני גניבה?
אשמח מאד לקבל תשובה מכבוד הרב,
תודה רבה.
נראה לענ"ד שהנוטלים - עניים בני טובים לא היו נגשים בחשאי אלא
דרך גבאים שבדקו את הגינותם ויושרם ואולי גם בדקו מדי פעם בפעם
אם מישהו נטל יותר מדי וכמו"כ היו בודקים שרק הראויים להתפרנס מן
הלשכה ההיאייכנסו אך לא ראו בדיוק מי נוטל ומי לא. כמו"כ ניתן
להסביר שבלשכה היו פתחים מעין השופרות שניתן להוציא רק סכום
מסוים וקבוע כעין כספומט שלנו ולכן לא חששו לגניבה.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
