התשובה
א. חז"ל אומרים ראויה הייתה פרששת נחלות שתינתן ע"י משה עצמו אלא שמגלגלין זכות ע"י זכאי. והן זכו שתאמר על ידן מצד חיבתן לא"י.
ב. נראה שהבן יכול לתת, אבל לא מצד "רוח השוויון" אלא מצד שתנאי החיים השתנו ופרנסת הבית נופלת על האשה כמו על בעלה. והעומס הכלכלי מתחלק על שני הצדדים. ואין הבן (בדרך כלל) ממשיך את המפעל המשפחתי של אביו, אלא כל תא משפחתי עומד בפני עצמו. ובכל דור בפני עצמו. כמו"כ אין (כמעט) הורשת נחלות אלא מעות ומטלטלין. אם כי גם היום עיקר האחריות לפרנסת המשפחה מוטלת על האיש יותר מאשר על האישה לכן העקרון נשאר במקומו ועם זאת על כל משפחה למצוא סידור נאות בתוכה שהבת לא תרגיש את עצמה מקופחת.
