ידיד מימדניק כתב
ביצוע משימות מבצעיות (ולאו דוקא קרביות) לרוב בשבת מנוגדות לאמונתנו הדתית. אבל רבנים "רובם ככולם" פסקו שעדיף שחייל דתי יבצע משימות אלה על פני חייל לא-דתי, שכן החייל הדתי ער להיות המשימה ברורה בחילול שבת, הוא רגיש לחילול השבת, והוא יודע שרק מפאת המבצעיות הוא מבצע את המשימה. בגזירה שווה (ולא חו"ח כעקיצה), אני חושב שדוקא חיילים דתיים שגורסים שההתנתקות נוגדת את אמונתם צריכים להיות הראשונים לבצע משימה זו, שכן הם יהיו רגישים יותר מהאחרים לחילול אמונתם, ועל כן יבצעו את המשימה בכובד-ראש, בכאב ובהדר המתבקשים בשל כך.
האם הוא צודק ואם כן מה תשובתנו
את תחילת ההיקש איני מבין. מדוע שחיילים דתיים יבצעו משימות בשבת שאינן דוחות שבת? אם עשייתן דוחה את השבת מותר לכל חייל לעשותן ואם עשייתן אינה דוחה שבת אסור לכל חייל לעשותן (פרט לנכרי).
ואכן כרב צבאי הנחיתי חיילים דתיים להימנע מקיום משימות שאין בהן פיקו"נ כגון משימות קשר שאינן בטחוניות או שמירה על מקומות שאינם חיוניים. וידוע לי על חיילי הסדר הנמעים מסיור חופים בשבת נושא העקירה יש בו משום לא תחנם מי התיר אותו?
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
