אני פיזיותרפיסט, ואני מטפל בילדים עם שיתוק מוחין. יש ילדה בת תשע שאני מטפל בה, והיא מתגוררת בקומה שלישית ואחרונה, בבניין עם מעלית. הילדה אינה מסוגלת לרדת במדרגות, אך היא יכולה ללחוץ על כפתור המעלית ולרדת בה. הילדה גם כמעט אינה מדברת. היא מבינה כשפונים אליה, אך תגובותיה איטיות מאוד. האב מרים את הילדה ומוריד אותה במדרגות כל שבת כדי שתוכל להגיע לבית הכנסת ולהשתתף בקריאת תהילים. בתור פיזיותרפיסט, אני חרד הן לאב והן לילדה שהולכת וגדלה. זוהי סכנה חמורה ביותר לשניהם, וברור שזה ילך וייעשה מסוכן יותר ככל שהילדה תגדל. אני עובד איתה ומעריך שעם הזמן היא תוכל לרדת במדרגות, אך מה לעשות בינתיים? האם מותר לילדה לרדת בעצמה במעלית והאב יחכה לה למטה?
אני סבור כי מותר לילדה עצמה להפעיל את המעלית לצורכה, גם אם היא ברת-דעת. הנימוק לדעתי הוא הנסיבות האישיות הקשות, המקנות לה מעמד של 'חולה שאין בו סכנה', כמצוטט לעיל (בתשובה הקודמת) מפוסקי דורנו. מכיוון שהיא עדיין אינה בת-מצווה, ואנו רואים בהפעלת המעלית איסור דרבנן בלבד, (פרט להפעלת התאורה על ידי פתיחת הדלת, אם היא נורת ליבון) יש מקום להתיר לה לעלות ולרדת במעלית לצורכה.
ניצן, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
