התשובה
לחיצה על מתג שאינה גורמת לפעולה חשמלית, גם לא לאחר זמן, אינה אלא טלטול מוקצה.[1] נראה שגם ה'חזון איש',[2] שסובר שסגירת מעגל פתוח נחשבת לאיסור 'בונה', סובר כך דווקא כשסגירת המעגל יוצרת זרם.[3] במקרה הנדון מדובר על טלטול מן הצד של המוקצה לצורך דבר המותר, וזה אכן מותר.[4]
אולי יש מקום לומר שזה לא טלטול מן הצד, כי הרי זו הדרך בכל השנה – לסגור ולפתוח את דלת המדיח ובכך להסיט מתג זה, ואין כמעט אפשרות להזיז אותו בפני עצמו, ואם כן – הזזתו באמצעות הדלת היא טלטול גופו. מאידך גיסא נראה כי מאחר שעיקר כוונתו היא סגירת הדלת או פתיחתה, ואין לו כלל שימוש במתג, וכן אינו מורגש טלטולו כשסוגר ופותח את הדלת – הדבר נחשב עדיין כ'מן הצד', ויש להתיר.[5] וכן המנהג רווח, בפרט כאשר מדובר במדיח אינטגרלי, שנראה מבחוץ כמו ארון ומשמש כארון בעת הצורך.
[1]. שמירת שבת כהלכתה, פרק יג, סעי' לג.
[2]. חזו"א, שבת סי' נ ס"ק ט.
[3]. ראה דברי החזו"א במכתבו לגרש"ז אוירבך, שהובאו בשו"ת מנחת שלמה, ח"א סי' יא, בתחילת התשובה. ומכל מקום יש שסוברים שהחזו"א החמיר אף בזה, בהם: חידושים וביאורים, לגרח"ש גריינמן, בני ברק תשס"א, שבת סי' יח, אות יד; שו"ת אור לציון, ח"ב פרק מא, הערה א; הגר"מ אליהו, שו"ת קול אליהו, פרק ד, שאלה ו, ומצוה ליישב.
[4]. על פי שו"ע, או"ח סי' שח, סעי' ג, ומשנ"ב שם, ס"ק יט וס"ק נז; ולגבי מה שהחמיר המשנ"ב בס"ק סד, מוכח מדבריו בס"ק נז, שחשש לשיטת האליה רבה רק כשאפשר, ובנידון השאלה אי אפשר אחרת.
[5]. וראה כעין זה בשמירת שבת כהלכתה, פרק כ, סוף הערה רעט.