חלות בזמן הקידוש

התשובה

בס"ד

ברכת ד´

מדברי הגמ´ (שבת קיט ע"ב, תוד"ה ומצא, וכן פסחים ק ע"ב תוד"ה שאין) מוכח שבתקופה קדומה יותר היו נוהגים שלא היה פת בזמן הקידוש, ורק לאחר מכן הביאו את הפת והשלחן. ועיין שאילתות (נד) שטעם הדבר היה כדי שהסעודה תבוא במיוחד לשבת, ולא להביא את השלחן לפני המקדש.
אולם בעלי התוס´ אומרים שבזמן הזה הרי שיש שולחנות גדולים וקשה להביאם לאחר הקידוש נהגו להביא לפני קידוש ולכסות במפה את הפת. משמע שהמנהג הוא שהלחם נמצא על השלחן לפני המקדש. ובערוך השלחן (סי´ רעא סע´ כב) כתב שהפת צריכה להיות על השלחן בגלל שיש חיוב שתהא הסעודה במקום הקידוש, ואם הפת לא במקום אין קידוש במקום סעודה (ע"ע שאילתות העמק דבר אות ט). אולם הגר"א (מעשה רב סי´ קיח) כתב שהקפיד שלא תהא הפת על השלחן בשעת הסעודה.
כך שנראה שאין מקור ברור לחובת הפת על השלחן בזמן הקידוש.
מנהג ישראל ברוב הקהילות כן הוא שמניחים את הפת מכוסה לפני הקידוש, אולם מי שיש לו צורך מיוחד יכול להניח את הפת לאחר הקידוש, ובלבד שהפת תהא עם כיסוי מלמעלה ומלמטה.

בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון