התשובה
שאלתך, בדבר חזרתו של רופא בשבת ברכב לביתו, היא שאלה
מצויה וקשה. ואכן ההוראה המקובלת והנהוגה היא שרופאים ואחיות
יחזרו לביתם בשבת רק ע"י נוכרי ולא בעצמם, משום שמלאכה
דאורייתא לא הותרה לצורך חזרה.
אם כי ברמב"ם ניתן לפרש שהוא מתיר אפילו מלאכה דאורייתא משום
שלא יהא מכשילן לעתיד לבוא. ועיין עמוד הימיני להגר"ש ישראלי
(סי' יז') שכתב שאומנם אין פיקוח נפש בחזרתם של הלוחמים עם כלי
נשקם. הרי יכולים להישאר עם כלי נשקם במקום עד צאת השבת.
אלא שקשה להם להישאר במקום מצד עונג שבת וכדו' ואזי יש חשש שאם
נורה להם להישאר בכ"ז במקום יגרום הדבר מכשול לעתיד לבוא לכן
התירו להם לחזור עם נשקם בשבת אפילו ברה"ר. ועיי"ש אות ז' שיש
מקום להרחיב את גדר מכשילן לעתיד לבוא לפי צרכי הדור אך לשם
כך יש צורך בבי"ד גדול שבדור.
(תשובתו של הגר"ש ישראלי מתייחסת לתשובתו של הגריא"ה הרצוג
בספרו פסקים וכתבים ח"א סי' נז' שאסור לחזור באיסור דאורייתא).
נלענ"ד שאע"פ שדרך ההוראה המקובלת היא להימנע ממלאכה
דאורייתא בחזרה, אין אנו מצווים למנוע ממי שרוצה לסמוך על הגר"מ
פיינשטין ועל הגר"ש ישראלי ולחזור ברכבם. וזה עדיף מהזמנת מונית
בטלפון. כי ההזדקקות לתחנת מוניות בשבת יש בה בעיה. שהרי רוב
רובם של הנזקקים למוניות בשבת הוא לצרכים שאינם פיקוח נפש ואין
הצדקה לחזק תחנת מוניות בשבת ע"י הזמנות מונית לצורך פיקוח נפש
כאשר הפתרון האלטרנטיבי הוא נסיעה ברכב פרטי.
אלא שאתה מציג בשאלתך נתון שאין לרופא הנ"ל רכב.
אם המרחק בין ביתו לבית החולים מאפשר נסיעה באופניים הייתי
ממליץ על כן. ביום, כשהפנס אינו מאיר אין באופניים שום מלאכה. אך
בלילה, יש מלאכה בהדלקת הפנס. אעפ"כ פתרון זה עדיף ממונית
שבה יש הבערות רבות יותר. וביום זה היתר מרווח לכתחילה.
