הוצאת סוככה (גזיבו) מהחצר לרשות הרבים בשבת

התשובה

א. איסור צילייה ללא מחיצות

נאמר בגמרא (שבת קלח ע"א):

ותני: הגוד והמשמרת כילה וכסא גלין – לא יעשה, ואם עשה – פטור אבל אסור. אהלי קבע – לא יעשה, ואם עשה – חייב חטאת. אבל מטה וכסא טרסקל ואסלא – מותר לנטותן לכתחילה.

לגבי 'גוד', שהוא עור שיש בו משקין ומותחים את הקצוות והאוויר עובר מתחתיו ומקרר את המשקים, מבואר בגמרא שאסור להקימו בשבת, אבל אין בזה חטאת, כיוון שזה רק אוהל ארעי ולא אוהל קבע. מכאן שאסור בשבת לעשות גג ולהשתמש באוויר שתחתיו, וכן כתב ה'משנה ברורה'[1] שאם מקים אוהל כדי להשתמש תחתיו לצל, אסור אפילו ללא מחיצות. על כן ברור שהקמת סוככה לצל בלבד אסורה בשבת ובחג. אלא שנשאלת השאלה האם מותר להעביר סוככה ממקום למקום.

ב. שימוש בסוככה שהוקמה ערב שבת

ה'נודע ביהודה' (או"ח תניינא סוף סי' ל), לאחר שאסר את פתיחת המטרייה בשבת, כתב:

ועד כאן דברנו מאיסור תיקונו בשבת אבל אם העמידו מע"ש אם רשאי בשבת לישא אותו ולהאהיל בו על ראשו להגן מפני החמה או מפני הגשם, והא ודאי שמצד מראית העין שיחשדוהו שתיקנו היום ראוי לאסור... אבל אם אסור מצד הדין אף בלא חשדא יש לדון שכיון שכבר הוא מאתמול ובכל מקום שהוא עומד אוהל הוא א"כ מה לי שהוא עומד במקומו או שנושאו על ראשו. אלא שיש סברא ג"כ לאיסור שזה מאהיל עתה על ראשו מיחשב עשיית אוהל...

ה'נודע ביהודה' הביא שתי סברות לאסור הוצאת מטריה שפתוחה מע"ש. א) משום מראית עין שיחשדוהו שפתח אותה היום, ואפילו שהאיסור דרבנן, אין להתיר משום חשד. ב) ספק אם בטלטול האוהל העשוי מערב שבת כדי שיאהיל במקום חדש יש איסור או לא. ספקו של ה'נודע ביהודה' היה בדין הכובע שיש לו טפח, אם הנחתו על הראש מוגדרת כעשיית אוהל האסור בשבת, או שמא האוהל שהיה מוכן מערב שבת/חג אין בו כעת איסור מחודש.[2] ה'נודע ביהודה' השאיר את הדבר בספק. בכל אופן סיכם את דבריו שבגלל מראית עין ברה"ר יש לאסור להוציא את המטרייה אפילו שהייתה כבר פתוחה בערב שבת. נראה שלעניין הספק השני בדיני אוהל אולי יש מקום לומר שהוי ספק באיסור דרבנן, וא"כ יש מקום להקל בספק כזה, אבל עדיין דין מראית עין קיים.

מסקנה

אם רוצים להניח את הסוככה (גזיבו) בבית בערב שבת ולהביאה רק בשבת וחג בבוקר, יש בוודאי חשש למראית עין שעשו ופתחו אותה בשבת, שכן רוב העולם לא מכינים אותה מערב שבת, ובייחוד ברחוב שהעוברים ושבים יאמרו: התירו 'פרושים' לפתוח סוככות (גזיבו) בשבת וחג. ועוד יוסיפו לומר שהדתיים מתירים כל מה שרוצים, ויש בכך גם חילול השם. אומנם ייתכן שאם הסוככה תוצב כבר בערב שבת וחג, והעוברים ושבים יראו שנעשתה בערב שבת, א"כ אולי לא תהיה בעיית מראית עין. במקרה זה יש מקום להסתפק אם יוכלו לאחר ערבית להכניס אותה לחצר ובבוקר להוציאה שוב, שכן ייתכן שאין בכך בעיה של מראית עין. ואומנם מצאנו שבדיני מראית עין אנו חוששים לעוברים ושבים, ואפילו אלו שאינם בני העיר, והם לא ראו שהייתה סוככה עומדת בערב ויחשבו שהיא הוקמה בשבת עצמה. כל זה מלבד הספק של ה'נודע ביהודה' לעניין העברת אוהל ממקום למקום. ואין לדמות דין זה לדין עגלת תינוקות שאם יש אוהל טפח מותר להשלים, מכיוון ששם מקובל שנעשה בערב שבת, אבל הסוככות שרגילים להעמיד אותן רק בשעת הצורך, יש כאן חשש של מראית עין, ואין להתיר.

על כן להלכה, נראה שיש לאסור להוציא סוככה (גזיבו) מחצר הבית לרשות הרבים בשבתות וחגים, אפילו שהוקמה בערב שבת וחג, אלא א"כ אין חשש לעוברים ושבים במקום.

[1].    משנה ברורה, סי' שטו ס"ק טו, כ.

[2].    עי' שו"ע, או"ח סי' שא סעי' מ; ובמ"ב, לשו"ע שם, לעניין כובע בארעט – מצחייה.